יום רביעי, 21 באוגוסט 2019, כ' אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

איכות חיים וסביבה - קהילה במבשרת ציון

מרדכי רווח סיפורו של תושב בית זית ותיק וידיד אמת של מתיישבי מבשרת הוותיקים

מרדכי רווח היה השם שהוזכר תמיד על ידי כל אחד מתושבי מבשרת הוותיקים שעלו לארץ בין השנים 1956 – 1962, הוא היה האיש החזק של כל הקשור לעבודה ופרנסה של העולים, בימים שהעבודה הכמעט יחידה שהוצעה להם הייתה עבודת ייעור בקרן הקיימת לישראל, תמיד שאלתי את עצמי מי הוא אותו האיש של הקק"ל שאבי מרדכי ז"ל דיבר עליו ביראת כבוד, ושני דודיי ישראל ז"ל וברוך ז"ל דיברו בו נכבדות? לשם כך נפגשתי עם מרדכי רווח בביתו, בית רעפים אדומות מטופח כמו רוב בתיה של שכנתנו היפה בית זית, ולהלן סיפורו.

פורסם בתאריך:


סבו של מרדכי הגיע ממרוקו בסוף המאה ה-19, היישר לעיר צפת, ובצפת נולד אביו של מרדכי,  לאחר זמן מה גירשו הטורקים את משפחת רווח חזרה למצרים. למרדכי רווח יש בני משפחה שהגיעו לטבריה אולם הם לא גורשו ע"י הטורקים.

 

מרדכי נולד במצרים ב- 1929 ועלה לארץ בשנת 1949 היישר לקיבוץ בארות יצחק כחניך של בני עקיבא במצרים לאחר הכשרה של שלושה חודשים בקיבוץ, ביוני 1950, הגיע מרדכי רווח למושב בית זית עם קבוצת עולים מיוגוסלביה ומאז לא עזב את המושב.

 

"בשנות החמישים עסקנו חלק מהזמן שלנו בחקלאות פרטית במשק שקיבלנו והחלק הנותר של הזמן עבדנו בקק"ל, בעיקר בהכשרת הקרקע, נטיעות עצים וסלילת כבישים, בדרך כלל עבדנו בחורף בקק"ל ובקיץ, כשלא הייתה עבודה בייעור עבדנו במושב".

 

"בשנות החמישים נטענו את היער הצופה מקניון הראל לכביש הראשי ירושלים-תל אביב ואת כל היערות משער הגיא ועד ירושלים, יום אחד, בשנת 1956 הודיעו לי שעומדים להגיע עולים מצפון אפריקה לקולוניה השכנה וקק"ל הזקוקה לעובדים רבים כדי להכשיר קרקעות ולנטוע עצים תקלוט את העולים ואני נבחרתי להיות המדריך האחראי על כך כי היה לי נסיון בייעור וגם בגלל שידעתי צרפתית וגם רכשתי נסיון עם עובדים מצפון אפריקה ומעירק". מתגאה מרדכי שנשלח לייצג את הקק"ל מול העולים החדשים. "וכך הגיעו כל העולים הכשירים לעבודה אליי לעבודות ייעור והכשרת קרקע".

 

הקק"ל שמספר העובדים שלה גדל באלפים רבים, החליטה שמעתה לא תעבוד רק בחורף אלא כל השנה וכך נמצאו עבודות לתקופת הקיץ, בדמות עידור מסביב לעצים שניטעו, ניכוש עשבים, ובניית קווי בידוד בין היערות למניעת התפשטות שריפות, וגולת הכותרת, בקיץ - הכשרת הקרקע לנטיעות ובחורף נטיעות, בנוסף, סיוע בבניית גדרות בבתי העולים והכשרת חלקות האדמה לשם בניית משק עזר לעולים, כשהמטרה העולים יעבדו את חלקות הקרקע ויסייעו לפרנסת המשפחה.

 

"לעבודה ביעור התייצבו אנשים שמעולם לא ראו מעדר ובודאי לא ידעו מהי הכשרת קרקע ומהו עץ" נזכר מרדכי בשנות החמישים כשתושבי מבשרת הותיקים התייצבו אצלו לעבודות הייעור, "הגיעו אליי אנשים נשואי פנים עם חליפות ובגדים מצוחצחים שלא יודעים מה עליהם לעשות, חלקם צעירים וחלקם מבוגרים,  בדרך כלל תקשרנו בצרפתית וערבית ומעט עברית, העובדים הוסעו במשאיות למקום העבודה שהתחלף בהתאם לצרכים של הקק"ל, ולכל משאית עלו ארבעים עולים",; העבודה לא הייתה קלה, החפירה והעידור היו קשים.

 

איך אתה מסכם את פעולותיך?

אני מרגיש שלוש זכויות, שברוך השם, השתתפתי בהן:

עליה לארץ, שותף בבניית הארץ וצביעה של ארץ ישראל בירוק.

להיות יערן בישראל זה תפקיד מרתק, עבדתי בקק"ל במשך 43 שנים החל מיערן פשוט ששותל עצים ועד לראש הפירמידה , ראיתי את הארץ נצבעת בירוק הודות לפעילות של הקק"ל ושל העובדים הנפלאים שלה, וביחד תרמנו תרומה שאני גאה בה, תרומה יפה מאין כמותה"

 

מה עולה בראשך כשאתה חושב על תושבי מבשרת בשנות החמישים?

"כשהתחלנו לנטוע את יער הקדושים הגיעו העולים לראשונה אליי לעבודה, העולים הגיעו עם חליפות ועניבות ולראשם כובע קסקט, אף אחד מהם לא חייך ולרובם היה מבט חרד, חלק התלונן כי בגלל שבאנו ממרוקו דופקים אותנו בעבודה כזו, הרגשתי צורך לעודד אותם כי בלי זה אי אפשר היה להכשירם לתפקיד החדש שיועד להם, לכן פניתי אליהם והסברתי שאומנם באתי ממצרים אבל אבי וסבי ילידי מרוקו ואין הרבה ברירות אלא להפשיל שרוולים ולעבוד את האדמה הזו שבגללה הגענו לכאן, את הרגשת הנצחון חשתי לאחר זמן קצר כשהעולים הגיעו לעבודה עם חיוך על הפנים".

 

 מה אתה זוכר ממבשרת היא קולוניה?

"קולוניה הייתה כפר נטוש שהיו בו שרידי ישוב ערבי, הגבול לא היה רחוק מאיתנו וכל הזמן חששנו ממסתננים ולכן נאלצנו לשמור כל לילה בתורנות,כמובן, וכך נאלצנו גם לעבוד וגם לשמור, תמיד הפחיד אותנו המוצב שייך עבדול עזיז שחלש על מבשרת על הקסטל ועל כל הכביש המוביל לירושלים, באחד הימים מר יוסף וייץ, יו"ר הקק"ל בא לבקר אותנו והתלוננו בפניו "איך אפשר לחיות משכר של לירה וארבעים גרושים ליום?",; בנוסף התברר כי עובדים אחרים שלא גרים בבית זית מקבלים יותר לירה ושבעים גרושים. והטענה הייתה שלנו שגם אנחנו רוצים שילדנו ירכשו השכלה גבוהה ומקצוע אולם בסכום הזעום שאנו מקבלים לא נוכל לסייע לילדנו, אולם תשובתה של הקק"ל הייתה כי לנו, כתושבי בית זית, יש מקור פרנסה נוסף והוא המשק החקלאי שניצלנו אותו, בניגוד לתושבי מבשרת שלא ניצלו את ה"משק עזר" שיועד לשימוש ביתי של גידול ירקות, פירות ותרנגולות שיסייעו לכלכלת הבית. ולכן שכרנו לא עלה".

 

בעקבות זאת חלק מתושבי בית זית מצאו עבודה מחוץ למשק כמו למשל בבנק ועוד מקומות רבים.

 

איך אתה רואה את בית זית כיום?

" בבית זית גרים אנשים נחמדים מאוד, אנשים שיכולים לנהל את המדינה אבל קשה להם לנהל את בית זית, הבריכה אינה פועלת מזה שנים אחדות, אותה בריכה שהייתה לפנינה בכל הרי יהודה, הייתי חבר ועד המושב שנים רבות, אני לא רוצה לירוק לבאר ששתיתי ממנה אבל חבל שהעניינים לא השתפרו ויש הרבה מה לשפר לטובת תושבי בית זית".

 

מה מרגש אותך כיום הכי הרבה?

"פעם בשבוע מלכה רעייתי ואני מגיעים לקניון הראל לקניות ולסידורים, ביום זה אני יושב לי במרפסת הצופה לבית זית, מביט על היערות מסביב ורואה את העצים שנטעתי במו ידיי, ורואה את כל הירוק מסביב ודמעות אושר זולגות מעיניי מרוב התרגשות, תוך כדי עשייה אין לך זמן להביט מסביב כדי להעריך את מה שעשית אלא מחפש כל הזמן מה לעשות, וכשאני נזכר שהכל מסביב היה שממה, ואני משווה למה שיש היום, הבדל שמים וארץ, בהחלט אני מתרגש מזה".

 

את מי אתה זוכר ממבשרת של אז?

אני זוכר היטב את מרדכי דהן אני עדיין פוגש בו כשהוא מצטרף לטיולים של גמלאי הקק"ל, אני זוכר אותו כאחד הצעירים האנרגטיים שקיבל החלטה לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר והוא אף נשאר לעבוד שנים רבות בקק"ל, אני זוכר גם עובדים צעירים שנלוו להוריהם, נערים בסביבות גיל העשרים שסייעו לפרנסת המשפחה".

 

מה ריגש אותך ביותר בזמן עבודתך בקק"ל?

גם כשהייתי הממונה על הייעור בארץ נתתי הוראה שכשתהייה שריפה יש להודיע לי מייד גם אם זו שעת לילה מאוחרת, ואכן באחת השריפות הגדולות שהשתוללה במסילת ציון צלצלו אליי באחת בלילה והודיעו לי על השריפה, מייד הגעתי למקום וסייעתי בכיבוי ובעזרה למנהלים במקום, למחרת היום הייתי צריך להשתתף בכנס גדול בצפון, ולהפתעתי המנכ"ל פנה אליי ושאל מדוע השתתפתי בפעולות הכיבוי, האם אין מי שיטפל בכך? הסברתי לו בהתרגשות שכל עץ הוא כמו חלק ממני ולכן הייתי מוכרח להיות שם, במקום שהעצים זקוקים לי ביותר בזמן הקשה ביותר כשהכל בוער מסביב".

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: