יום רביעי, 16 באוקטובר 2019, י"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

איכות חיים וסביבה - קהילה במבשרת ציון

על מערכת המשפט

שנות הששים היו שנות התום. שנים של אמונה גדולה בכל: במדינה, בצבא, במערכת המשפט. שחקי שחקי על החלומות... שחקי כי עודני מאמין בך...

פורסם בתאריך:


 

 

 

למדתי אז במכללה למורים. היו לנו אז, כסטודנטים צעירים, שתי הנאות "גנובות" גדולות: סרטי שחרית של יום ראשון בקולנוע וישיבה מרובת שעות באולמות המשפט שבמגרש הרוסים. "גנובות" – על שהיינו מסתלקים בהפסקת עשר מן המכללה ומן הלימודים ושבים רק לאחר שננעלו דיוני בית המשפט. בבתי המשפט חפשתי את "סמואל לייבוביץ הישראלי" ואת "נערי סקוטסבורו" הנרדפים המבקשים צדק. בקולנוע "אוריון"  צפיתי בבוקרים הטובים שחיסלו את הרעים.  היו אלו שנות תום. שחקי שחקי על החלומות...

 

 

 השופטים נשואי הפנים שעל הבמה נדמו בעיני כבני אלים, או למצער כיצורים שמקומם בין אדם למלאך, ועורכי הדין לובשי הגלימות השחורות כמורמים מעם, בעלי סגולות על אנושיות.

 

בערב, בשבתי עם הורי, הייתי מספר להם שראיתי שופטים כבני אדם ואפילו נגעתי בשולי גלימתו של עורך דין אחד. עיניהם היו מזדהרות כמו בעת גילוי שכינה. הייתה בהם יראה גדולה והערצה גדולה לאלה גם לאלה. ובעצם לכל. שחקי שחקי על החלומות... כי עודני מאמין בך...

 

הורי הלכו לעולמם בנשאם עמם את תמימותם. אני נותרתי בלעדיהם ובלי אמונה ובלי יראת כבוד, ואיני יודע אם בי התחולל השינוי או במערכת המשפט.  דרך הרוח מי ידע?

 

  

אני נולדתי בכורדיסטן בין כורדים.  בין אנשים פשוטים ותמימים. את פשטותם ותמימותם אני מזכיר לשבחם.  הם האמינו במדינה ובמוסדותיה.

 

היכל המשפט היושב כיום איתנות על הגבעה החולשת על הכניסה לירושלים נדמה בעיניהם כמקדש מעט, ויושביו – כמשרתים בקודש.

 

גם כיום חמישים שנים ויותר למן עלותי ארצה עודני חי בין אותם אנשים שאט אט אבדו את תמימותם, ומקצתם אף איבדו את אמונם במערכת המשפט.

 

ברי לי שלא הכל איבדו את אמונם במערכת המשפט, וגם אין מדובר שכל אימונם אבד.  עוד נשתיירו ביניהם אנשי אמונה, ועוד נשתיירה אמונה בקרבם. שחקי שחקי על החלומות... כי עודני מאמין בך...

 

אך אני מבקש לכתוב על שאבד, ואני כותב על כך ע"מ שכל אחד משופטי ישראל, ומן החרדים למעמדה של מערכת המשפט, ייתן דעתו על כך בשוכבו ובקומו, בשבתו ובלכתו, שכן התהליך הזה שיש בו פיחות במעמדה של מערכת המשפט צריך שידיר שינה מעינינו, שכן הסכנות שהתהליך הזה טומן בחובו כלפי האיש הפשוט הן אף גדולות מאלו שעלולות לפגוע באנשי המשפט.

 

מערכת המשפט בארץ היא הסכר האחרון בפני התוהו, ואיש לא רשאי לפגוע בה, ואף לא שופטיה ואף לא השר המופקד עליה.

 

וכאן יש לומר את האמת המרה: יש אמירות ומעשים הנעשים ע"י קומץ קטן מאד, אך משמעותי מאוד-בקרב שופטי ישראל הפוגעים במערכת, באורח קשה עד אנוש.

 

שופט מכובד המשתלח ומתיר את חרצובות לשונו ומדבר על גדיעת ידיים בתוככי היכל המשפט בסברו שבית המשפט הוא נחלת אבותיו ונחלתה הביזנטינית של סבתו המהוללה, ושופטת שמגיבה בליגלוג כלפי השר המופקד על המערכת באמרה כי דבריו "הזוים",; וזה משיב לה במטבעות לשון קשים עוד יותר, אינם תורמים לביסוס המערכת

 

ולהעצמתה בעיני אזרחי המדינה.  הם הורסים את מערכת המשפט ובונים מכנה משותף נמוך יותר ממפלס ים המוות.  הם נותנים ידם לאלימות ולהתבהמות השפה והשיח הציבורי.

 

ועוד זאת:

המאמצים להרחיב את סמכויות מערכת המשפט אל מחוזות רחוקים עד כדי אמירה: "שהכל שפיט" הם שאיפה לאימפריאליזם שיפוטי בלתי מרוסן, והם סיבה נוספת למשבר האימון כלפי המערכת.

 

בית המשפט לא יכול להחליף את צה"ל בעת מלחמה, ואינו יכול ואינו צריך לדון במהלכיו של המגד והמ"פ ערב המלחמה, כי לא "הכל שפיט". ויש עוד דוגמאות הרבה לנושאים אשר בעיני הציבור אינם שפיטים, שכן קרקע לידתם, גדילתם וקמילתם מצוי במישורים אחרים.

 

פתחתי במה שפתחתי מתוך דאגה כנה של אזרח מן השורה, מתוך כבוד עצום למערכת המשפט בישראל, ומתוך דאגה לחוסנה, למעמדה, לשלמותה ולתדמיתה בעיני הציבור.

 

איני יודע מתי אבדה תמימותי, אך יודע אני גם יודע מי תרמו וסייעו באבדנה... ואודה כי כיום אני נצרך למאמצים נפשיים עילאיים על מנת לשכנע את עצמי שלובשי הגלימות השחורות והשופטים המכובדים הפוקדים את טרקלין ביתי השכם והערב מעל האקרנים הם טובים לפחות כמו הסנדלר הגרוזיני החביב שאצלו אני מתקן את נעלי, וכמו אפרים השרברב נעים ההליכות שבידים מיומנות פתח בביתי השבוע את הסתימה במערכת הביוב. רק שלא יפחתו מהם.

 

שחקי שחקי על החלומות כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך...

 

כדי לאחוז באמונתי אני מונה אחד לאחד את שמות "הנפילים" השופטים הגאונים מן העבר הזכורים לי לטוב שהכניפו את מערכת המשפט אל על ובהם: חיים הכהן, משה זמורה, יצחק אולשן, שמעון אגרנט, יואל זוסמן, משה לנדוי, יצחק כהן ומאיר שמגר.

 

שחקי שחקי על החלומות... כי עודני מאמין בך...

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: