יום שלישי, 20 באוגוסט 2019, י"ט אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

איכות חיים וסביבה - שימור סביבה במבשרת ציון

מצדה כמשל

ישנן מראות הצובאות באשנבי הלב לנצח, כך מצדה בעבורי. חויה נשגבה נצחית, מכוננת. נות החמיים המאוחרות. המונים המונים, עשרות אלפי נערים צועדים בשבילי הנגב, לבושם חקי דהוי עיניהם בורקות ולבם הולם. מצדה לנגדם, ואני ביניהם.

פורסם בתאריך:


 

קראו לזה " מסעות הגדנ"ע".  היינו גדנעים נלהבים, המסע למצדה היה בעבורנו אתגר, חוויה נפשית מטהרת ומכוננת. טפסנו עם אור ראשון במעלה הר הגבורה ב"שביל הנחש" הנפתל, היה זה מאמץ פיזי קשה עד מאד.  הקושי והזיעה שניגרה היו כמים מטהרים.  ההגעה לפיסגת ההר, המסדר, דגל הלאום המרפרף עם צפרירי הבוקר והנאום של אלעזר בן יאיר אותו קראו באוזנינו בהטעמה הפכו את המעמד למשהו שמימי, לחויה מטהרת ומכוננת. השערות סמרו והעור נעשה חידודין חידודין למשמע דברי בן-יאיר:

 

" הוי אחי גבורי החיל, הן מיני אז קבלנו עלינו לבלתי עבוד את הרומאים ... ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות... והנה אני חושב כי צדקה עשה אתנו אלהים בתתו בידינו למות מות גיבורים בני חורין... כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות גיבורים אנו ומחמדי עינינו יחד... על כן תמותנה נשינו בטרם נטמאו,ימותו בנינו בטרם טעמו טעם עבדות, אחרי כך נגמול איש לרעהו חסד גבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חרותנו אלי קבר... עוד ידינו לא אסורות והן מחזיקות בשלח, תהיינה לנו לישועה הפעם, ומות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו, ובני חורין נשאר בעזבנו את ארצות החיים".

 

את החויה הנצחית הזאת חקקתי על לוח לבי.  לימים נסעתי לשם ועמי ילדי.  לימים נסעתי לשם ועמי רעי. ובכל הפעמים ספרתי להם את סיפור הגבורה של לוחמי מצדה וראיתי כיצד הם מערים אל לבם בשקיקה את שאוזניהם שומעות, ולעתים אף ראיתי בזויות עיניהם לחלוחית ודמעה גבישית קטנה.

 

כמי המאמין שעם בריא בונה את עתידו על מיתוסים שנולדו במרוצת הדורות, וכמי המאמין שעם בריא מחנך את ילדיו לאורם, הובלתי למצדה אלפים מתלמידי לחנכם לאהבת העם והארץ, לחנכם לשרת את עמם עד מסירות נפש.

 

... וביום מדברי אחד בהיר ושקוף מתה בי הרוח ונתהפך עלי עולמי.

היה זה יום בחודש דצמבר 2007, יום בו הגעתי אל ההר ההוא וראיתי שההר - הוא אותו ההר, והמדבר הקמאי - אותו מדבר, והנופים - אותם נופי בראשית נוראי הוד, ורק עמי אינו אותו העם!

מצאתיו בעליבותו, בנמיכות קומתו וברפיסותו במצדה. ראיתי את נפשו הפגומה ואת חינוכו הקלוקל כתובים על ספר במצדה ולא ידעתי נפשי מצער.

אך קודם שתקראו בעיניכם את שראו עיני שם במצדה, אשוב מדרכי הרעה ומן ההכללה שחטאתי בה, באמור לעיל, הכורכת יחדיו טובים ורעים, טפשים ודעתנים, מוסריים ושאינם, אומר כי יודע אני גם יודע כי בעם ישראל ישנם גם אחרים והם רבים וטובים, והם אף רבים יותר משאנו משערים, אלה הם "הרוב הדומם" שמעשיהם טובים ואהבתם לארץ ולעם ולמורשתנו עמוקה, אך אני מספר עתה את ספורם של האחרים אלה שלבם גס וחייהם בצע כסף וחינוכם רדוד כמי מדמנה, והם באים למצדה – זו אשר מסמלת את חרות העם ואת גבורתו, מצדה שלוחמיה: תשע מאות וששים איש ואישה שלחו ידם בנפשם כדי למות כבני חורין – וכל שיש להם לכתוב בספר המבקרים הוא זה, וכאן הריני כותב מילה במילה את דבריהם של עלובי הנפש והריקים הללו כפי שהותירום בכתב ידם בספר באכסדרת הכניסה למצדה שמסמלת את חרות האדם, את גבורת הלוחמים ואת כל הנשגב הבא מרוחו הנאצלה של עם ישראל:

המובא בזאת הינו מעט מה"זבל" שהותירו אחריהם המבקרים והוא מעיד על השאר:

·         "היה מגניב מאוד!!!"

·         "מליסיה אני אוהב אותך"

·         "משפחת וקסמן – כיף כאן"

·          " היה יקר ולא שווה את זה!"

·          " היה יפה, אבל דוד שלי הציק לי"

·          "היה סבבה"

·          "חסרות כאן מדרגות, והגלידות פה תעימות ( כך כתוב במקור) אז ביי"

ועוד ועוד...

 

ונחמה גדולה מצאתי באלה:

 

·         "מצדה לב כולנו"

·         "מהמם, מהמם, ממחיש את גדולתו של העם הזה, את חוסנו ואת נצחיותו – ענבר וכרמלה"

·         "מצבת עד לגבורי האומה"

 

 

... בלכתי זריתי אנחתי לרוח, ובמדבר זעקתי באלם מלים: ועד היכן עוד נרד?

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: