יום רביעי, 16 באוקטובר 2019, י"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

איכות חיים וסביבה - שימור סביבה במבשרת ציון

העמותה להצלת פיתחת נחל חלילים מגיבה על פסק הדין

לאחר שקראנו היטב את פרוטוקול הישיבה של הדיון מיום 1.7.08 וסיכום כבוד השופטת מוסיה ארד, אנו סבורים כי ההחלטה למשוך את העתירה לא נבעה מחסרון של עובדות מוצקות נשוא העתירה, לעניין המכרז וסיפוח השטח לשימור נוף לתוכנית היזם, אלא מהאווירה הכללית בדיון שנבעה מדבריה של השופטת עוד בתחילת הדיון.

פורסם בתאריך:




מהפרוטוקול עולה, כי השופטת ארד לא התייחסה למהות ולמסכת הראיות שבעתירה והתמקדה בפרוצדורת השיהוי .

העתירה התמקדה בשני טיעונים עיקריים:

המכרז - המכרז שפורסם כלל אמירה מפורשת לגבי 25 יח"ד ואיסור בניית תחנת דלק ולא כלל ולו ברמז היתר לשימושים מסחריים. 

התוכנית שהוגשה לוועדה המחוזית עיקרה מרכז מסחרי ולא מרכז ספורט. רוב השטח הבנוי המתוכנן הוא למטרות מסחר ולא למטרות מרכז ספורט. 

לחיזוק טענותינו הצגנו מכתבים מהמינהל למועצה עוד בטרם פורסם המכרז ועניינו מה יכלול המכרז העומד להתפרסם, ומהיועץ המשפטי של המינהל ועניינו  שהפרוייקט יהיה בהיקף בניה מצומצם ביותר. בפועל עומדים לבנות כ 24,000 מ"ר כשמתוכם כ-15,000 מ"ר למסחר ולמרכז ספורט. 

האם זה היקף בניה מצומצם ביותר? אם היה ידוע לכל מציע פוטנציאלי שבסופו של דבר יבנו מרכז מסחרי במסווה של מרכז ספורט ובהיקף בניה שכזה, אולי היו יותר מציעים וההצעה הזוכה היתה במחיר גבוה מזה שהציע היזם שזכה? 

לסיכום: אם מהות המכרז שונתה והשימוש העיקרי הוא למרכז מסחרי במקום מרכז ספורט והיקף הבניה צמח למימדים מפלצתיים של 24,000 מ"ר בנוי, דינו של המכרז להיפסל על פי כל אמת מידה טריוויאלית.

סיפוח השטח המיועד לשימור נופי לתוכנית של היזם - שטח בהיקף של 37 דונם, השייך למועצה המקומית מבשרת ציון, והמיועד לשימור נופי, סופח לתוכנית שהגיש היזם. 

משמעות הסיפוח, גם אם לא מדובר בהעברת בעלות, כי היזם ישתמש בחלק מהשטח הציבורי, המיועד לצרכי ציבור בלבד, לטובת המרכז המסחרי ( היזם חוייב על ידי המועצה לבנות מגרשי חניה על חלק משטחי השצ"פ, שישרתו בין היתר גם את המרכז המסחרי), במקום לבנות פארק לשימור נוף ומבלי לשלם דמי חכירה ראויים למועצה.

בשני נושאים אלה לא התמקד הדיון בבית המשפט אלא בנושא השיהוי. טענו כי העמותה לא הגישה עתירה בזמן.

לעניין השיהוי - חד וחלק הוא בא מכיוון המינהל. המסמכים מעידים כי מזה מספר שנים לא השיב המינהל לגופו של עניין  על פניות העמותה בכתב ובעל פה. 

קשה להבין כיצד התעלמה השופטת ארד מהעובדות וטענה כי השיהוי בא מצד העמותה שהמתינה  להתייחסות המינהל ולא קבלה אותה במשך כשנתיים. העתירה הוגשה מיד לכשנודע לעמותה כי המינהל חתם על תוכניות היזם וכי התוכנית עומדת להיות מוגשת לאישור הוועדה המחוזית.

יתרה מזאת, להוכחת אמירתנו זו, רק בשבוע שעבר קבלה העמותה את סיכום הדיון מאוקטובר 2007, בין מנהלת מחוז ירושלים לנציגי העמותה, סיכום שהועלם ממנה משום מה במשך שמונה חודשים. 

כאן המקום לשאול איך הפרקליטות מעלימה מהעמותה ומבית המשפט את סיכום הדיון הזה ועוד טוענת לשיהוי? איך בית המשפט לא שם לב לעובדה עקרונית זו וקובע שהשיהוי בא מהעמותה?

לסיכום אנו ציפינו לדיון ענייני בנושאי העתירה וקבלנו דיון בפרוצדורות בנושא השיהוי.
 
למרות זאת, העמותה לא תוותר ותמשיך להיאבק במרכז המסחרי ההולך ונרקם לנו מתחת לאף במסווה של מרכז ספורט. אנחנו נגיש התנגדויות לוועדה המחוזית, נפנה לוועדת ערר, למועצה הארצית ולאחר מכן, לפי העניין, לבית המשפט אם התוכנית הזאת, בהיקפה המתוכנן תאושר להפקדה.

על החתום,
העמותה להצלת פיתחת נחל חלילים

נשלח ביום 6.7.2008
לפרטים נוספים: נא לפנות ליו"ר העמותה שלמה (מומי) פרץ 3730344 054

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: