יום שלישי, 17 בספטמבר 2019, י"ז אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת שמיני

כיצד נדון את האדם?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

בפרשתנו נותנת התורה את סימני הבהמה הטהורה ולאחר מכן כותבת התורה סימנים של חיות שאינן טהורות: הגמל, השפן, הארנבת והחזיר וכו' השאלה היא מדוע התורה לא הסתפקה במתן סימני טהרה וטומאה בלא להזדקק לדוגמאות? ועוד בסיום הפרשה נאמר "זאת תורת הבהמה והעוף וכו' להבדיל בן הטמא לטהור ובן החיה הנאכלת לחיה אשר לא תאכל". השאלה היא מדוע לפרשה זו של מאכלות אסורות נקראת 'תורה' הרי מדובר באחד מן האיסורים של התורה?
בפסוקים המתייחסים לאיסור בהמה טמאה ישנן שלוש הגדרות "ופרסה איננו מפריס" לשון הווה; פסוק שני "ופרסה לא יפריס" לשון עתיד; ופסוק שלישי "ופרסה לא הפריסה" לשון עבר; מה ההסבר לשוני זה?
רבי ישראל סלנטר פירש זאת בדרך רמז לחיים. כאשר באים אנו לשפוט את מעשה האדם שלפנינו ולהביע דעתנו עליו אם טהור הוא במעשיו או חלילה טמא הוא, עלינו לבדוק לא רק את מעשיו בהווה אלא מה מעשיו בעבר. יתרה מזו, האם יש סיכוי לשנות את דרכיו לעתיד ורק אז להסיק כלפיו את המסקנה. וזה רמוז בתורה לגבי בהמה הטמאה. רק לאחר שנוכחת כי בעבר לא הפריס, ההווה אינו מפריס והעתיד לא יפריס, רשאי אתה לקרוא ולומר "טמא הוא". מכאן מוסר השכל: כאשר רוצים לקבוע מעמדו של אדם, יש לבדוק במשנה זהירות את מצבו העכשווי ועברו על מנת להיות סמוך ובטוח שגם בעתיד יהיו בו סימני טומאה.
סיפר פעם אחת רבי שלמה קרליבך, כי בבית העלמין בקרקוב על יד בית הכנסת של הרמ"א קבורים שם ענקי עולם - הט"ז, הב"ח, וגם בעל תוס' יו"ט, אך בשונה מכולם הוא קבור בקצה בית העלמין. וכל זה למה? לפני כ-400 שנה רוב יהודי קרקוב היו עניים מרודים וחי ביניהם עשיר מופלג בשם יוסל'ה, רק שבמקום להתפרסם מנדיבותו, הוא התפרסם בקמצנותו ורוע ליבו. לא יכולת למצוא יהודי אחד שיוסל'ה נתן לו אפילו פרוטה. ואכן יהודי העיירה החזירו לו באותה מטבע. לא בירכו אותו לשלום וסלדו ממנו, וגם הילדים היו מתנכלים אליו וכל זאת ממעשיו. ולא לעולם חוסן. חלה יוסל'ה הקמצן ונטה למות. בכירי הקהילה באו לבקרו אמרו לו על ערש דווי "יוסל'ה, ממילא לא תיקח אתך כלום לקבר. אולי עכשיו תתרצה לחלק צדקה לעניי העיר". "אני לא יכול ליתן לכם יותר מחמישים רובל", אמר. אמרו בכירי הקהילה: "אם לא תסייע ולו במקצת לקהילה אנחנו לא נקבור אותך". אבל זה ממש לא דיבר אליו וענה בזחיחות "כל חיי דאגתי רק לעצמי אני אקבור את עצמי לבד". וכעבור זמן קצר פרחה נשמתו.
אנשי הקהילה החליטו לממש את הבטחתם למען "יראו וייראו" וסירבו בתוקף לקבור את גופתו של יוסל'ה הקמצן למרות הפצרות אשתו וילדיו. עברו כמה ימים שכבר לא ניתן להשאירו בבית. להפצרת אישתו וילדיו נענה בסתר השכן, שבא באמצע הלילה וקברוהו בהסתר בקצה בית העלמין. למחרת, היה יום שישי. יושב בביתו המרא דאתרא רבה של קרקוב, בעל תוספות יו"ט זי"ע ודופק על דלת ביתו איש עני, מבקש תרומה וצרכי שבת שאין לו במה לעבור את השבת. לשאלתו של הרב "מדוע רק בשעה כזו הינך מגיע ומה פתאום ומה קרה שבאת לבקש תרומה?". ענה לו העני: "כבוד הרב, כל שבוע ביום חמישי בלילה מאוחר אני מוצא בפתח דלתי מעטפה ובה סכום המספיק לי לכל השבוע וכך אני חי והשבוע משום מה לא נמצאה המעטפה. חשבתי להמתין אולי יגיע ולא הגיע". לאחר מספר דקות עוד עני ועוד עני הגיעו. כשהחל לחקור הרב לפשר הדבר הגיע למסקנה שכל התרומות הסתר נעשו בהצנע על ידי יוסל'ה הקמצן, ויתרה מזו, התנהג בצורה 'אכזרית' כלפי כל מי שבא לבקש צדקה. תחילה שואלו לצרכיו וכמה הוא זקוק לאחר מכן היה קם וצועק עליו שיעוף מביתו "חצוף אתה לא יודע שיוסל'ה הקמצן לא נותן דבר?", וכך היה מסווה את מעשיו ליתן צדקה בסתר. 
באותה השבת הכריז הרב על תענית ציבור ביום ראשון וביקש מכל הקהילה להגיע לבית הכנסת ולבקש סליחה מיוסל'ה על שלא קברוהו כראוי. כולם בכו והצטערו. לפתע בפתיחת ההיכל בבית הכנסת צנח הרב ונפל כולם נבהלו אבל הרב סיפר להם שראה בחלומו את יוסל'ה וביקש למסור שהוא סולח לכל  הקהילה. באותה שעה ביקש הרב להיקבר על יד יוסל'ה ואכן צוואתו מומשה. 
כמה צריכים אנו לא לשפוט את האדם עד שנברר את מעשיו להווה והעבר. רעיון זה מסביר לנו מדוע פירטה התורה מספר דוגמאות ולכן נקראה פרשה זו 'תורה', שאינה רק מצווה מעשית גרידא אלא יש בה רעיון מוסרי עמוק איך להתנהג בחיי היום יום עם בני האדם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: