יום שלישי, 11 באוגוסט 2020, כ"א אב ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

חג פסח

זמן חרותנו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

בהגדה אנו אומרים "אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". עניין הגלות נראה לאדם דווקא בעניין גלות עצמו וגלות הגוף, אבל אדם הרוחני רואה שגלות הגוף זה רק סיבה ומסובב לגלות הנפש, דהיינו תחת חסותו של יצר הרע ועיקר הגאולה היא על גאולתנו ועל פדות נפשנו. הגלות היא גלות רוחנית וכן הגאולה.
גלות מצרים זוהי גלות מיוחדת, בפרט בגלות הנפש שהיא בשליטת היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל על ר' מאיר שהיה מדייק בשמות, דהיינו, היה רואה בשמו של כל אדם את הסודות הטמונים בעצם השם שמן השמיים סובבו שיקראו לו בשם כזה.
השם מצרים נגזר למעשה משני מובנים א. מלשון מיצר ודוחק שמו שנאמר "מן המיצר קראתי י-ה", מן הדוחק אדם קורא לה' יתברך. וכן מלשון גבול ומיצר כמו שלמדנו מדינא ד'בר מצרא' - גבול לאדם. ובמצרים שני המושגים הללו היו גם דוחק וצער וכן הגבול וההסגר שלא יכלו לצאת, וזה היה גודל הדוחק וחוזק הגבול במצרים.
טומאת מצרים, אומרים חז"ל, היא הטומאה החזקה ביותר, כמו שלמדנו, שבני ישראל הגיעו במצרים למ"ט שערי טומאה ולו היו נשארים בגלות מצרים עוד מעט לא היו יכולים לתקן חלילה וחס.
מלכי מצרים נקראו פרעה מלשון פרוע, פרוץ ומגולה, וזה הפירוש - אילו לא עזר ה' יתברך להוציא אותנו ממצרים, מן המצר והדוחק, הרי אנו עדיין משועבדים לפרעה.
הרב אליהו דסלר זצ"ל, בעל 'מכתב מאליהו', אומר כי זמן חרותנו זה אינו רק תאריך היסטורי שלפני כמה אלפי שנים נעשה נס לאבותינו ויצאו ממצרים, אלא שכאשר מגיע היום הזה, הזמן הזה והתאריך שבו יצאנו ממצרים מעבדות לחירות, זה הזמן להגיע לגאולה ולפדות נפשנו.
איך אדם יוצא לחירות ומה היא הסגולה לגאולת הנפש? אומרים לנו חז"ל בפרקי אבות (פרק ו', משנה ב') "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שנאמר 'חרות על הלוחות' אל תקרי 'חרות' בקמץ אלא 'חרות' בצירי. דהיינו, אדם שכל מטרותיו ושאיפותיו לגדול בתורה ולקיים את מצוותיה ממילא הוא נעשה בן חורין משאיפותיו הגשמיות שהן עבדות ליצר הרע.
וזה הוא הרמז שאמרו חז"ל "חמץ בפסח במשהו". עיקר העבודה של האדם זה לבער את החמץ מבחינה רוחנית והחמץ הוא יצר הרע ומה התרופה נגדו? "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" והאדם מזניח לימודו שזה העיקר ועוסק בדברים אחרים. וזה שאומר דוד המלך ע"ה בתהילים "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" וכמו שאומר המדרש בתהילים על הפסוק הנ"ל שישי אבי דוד היה ראש הסנהדרין והיו לו בנים גדולים ופירש מאשתו שלוש שנים ולאחר שנים הללו הייתה לו שפחה נאה. אמר לה: בתי, תקני את עצמך כדי שתכנסי אליי הלילה. הלכה השפחה וסיפרה לגבירתה את אשר אמר לה ישי ונתנה עצה לגבירתה ואמרה לה 'תקני את עצמך וכנסי במקומי'. לאחר שנכנסה אשתו ישי חשב שהיא שפחתו ואחר ט' חודשים נולד לה בן ובקשו הבנים של ישי להורגו. אמר להם ישי הניחו לו ויהא משועבד לנו ורועה את הצאן. והיה דוד נמאס בעיני אחיו ובזוי. כשאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל ללכת לבית ישי הלחמי למשוח למלך את אחד מבניו, הביא ישי את כל בניו חוץ מדוד. כשבא שמואל למשוח, עבר אחד אחד ואף אחד לא היה ראוי. וכששאל אותו שמואל האם אין לו עוד בנים, אמר לו ישי שאין. אמר לו שמואל שזה לא יכול להיות כי הקדוש ברוך הוא אמר לו לבוא אליו. אמר לו ישי, ישנו בן אחד שהוא קטן ורועה בצאן. אמר שמואל "לכו וקראו אליו". עמדו בניו של שמואל ואמרו: לא בא אלינו אלה כדי לגלות קלונינו ברבים. כיון שהגיע דוד התחיל השמן מבצבץ ועולה לקראתו והיה שמואל יושב ודוד עומד עד שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל אתה יושב ומשיחי עומד? קום ומשחהו כי זה הוא. וכששפך עליו את השמן בראשו נקרש לאבנים טובות ומרגליות. באותה השעה אמרה אמו של דוד "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" ענו לה האחים ואמרו "מאת ה' הייתה זו היא נפלאת בעינינו". 
ונשאלת השאלה, כיצד ישי, שאמרו עליו חז"ל שמת בעטיו של נחש רק בגלל אדם הראשון, איך חשב לעשות כן? תירץ רבי מנחם עזריה מפאנו (איטליה, המאה ה-16), שישי חשב שגם מואבית אסורה בקהל ה' וכיון שהוא בא מרות המואבייה, הרי הוא פסול לבוא בקהל וידוע מה שהמשנה בקידושין אומרת, שיכול ממזר להיטהר על ידי שייקח שפחה כנענית ואחר כך ישחרר אותה  ונולד בן חורין. וכותב הירושלמי, שגם גר עמוני ומואבי נותנים לו שפחה כדי להיטהר ולבוא בקהל. 
אם כן, כוונתו של ישי בוודאי הייתה לשם שמים ועם כל זאת, כיון שחשב שזו שפחתו, אמר דוד המלך בתהילים "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי", וזה שאומרים חז"ל: לעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא עושה סעודה לצדיקים. לאחר שאוכלים ושותים נותנים כוס של ברכה לאברהם אבינו והוא עונה שאינו ראוי, שיצא ממנו ישמעאל. נותנים כוס של ברכה ליצחק והוא עונה שאינו ראוי, שיצא ממנו עשיו וכולם לא מסכימים עד שמגיעים לדוד והוא אומר לי נאה לברך, שנאמר "כוס ישועות אשא". לכאורה, היכן הענווה של דוד? אלא טעמו ונימוקו עמו, שאם היה מסרב לברך חלילה, היו אומרים שזה משום שהוא פגום, שנולד משפחה ומואבי פסולי קהל הוא ולהוציא מלב הטועים נטל דוד את הכוס ואמר "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
שבת שלום ומבורך. פסח כשר ושמח.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: