יום רביעי, 16 באוקטובר 2019, י"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת פנחס

איש אשר רוח בו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

בפרשתנו מבקש משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן, "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה... ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". ציוהו הקדוש ברוך הוא לסמוך את ידו על יהושוע בן נון ולמנותו תחתיו כמנהיג העם. מה נדרש ממנהיג? מהן תכונותיו? "איש אשר רוח בו", ציין הבורא יתברך. וכבר תמה רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל, הרי בכל איש חי יש בו רוח? התשובה היא לשאר רוח, לרוממות הרוח. שמענו על מנהיגים שמבטיחים שלום ובטחון, מיגור האבטלה, שחולים חלילה לא יוזנחו במסדרונות בתי החולים - כל אלו דברים חשובים, אך מבלי לשאול האם מומשו הבטחות מעין אלו – עדיין אין זו מנהיגות. כל זה שייך לשר ביטחון טוב או שר אוצר טוב וכו' אבל עדיין אין זה "איש על העדה" אשר כרועה ינהל עדרו.
ואם כן, מיהו מנהיג אמיתי שאפשר לקרוא לו הרועה הנאמן? מסופר על רבי אברהם יפהן זצ"ל ראש ישיבות נובהרדוק לפני מאה שנה בעת מלחמת רוסיה-יפן נבצר מהישיבות הקדושות לשלוח שלוחים לחוץ לארץ לאסוף תרומות מחשש פן יואשמו בחתרנות ובריגול, בקשרים עם מדינות אויב ובבגידה במולדת. השלטון המסואב חיפש שעיר לעזאזל לגולל עליו את אשמת הרשלנות והכישלון בשדה הקרב, ואסור היה ליתן להם עילה לטפול האשמה. חדלו התרומות ומצב הישיבות היה בכי רע. החובות גברו והחנוונים סרבו לספק סחורה בהקפה. הבחורים שישבו ולמדו תורה רעבו ללחם פשוטו כמשמעו. הדחקות היתה כה רבה עד כדי כך שבלילות למדו בחשיכה בעל פה משום שלא נמצאו הפרוטות לקניית מעט נפט לאור.
קראו את ראשי הישיבות לכנס חרום לדון במצב הנורא. החליטו, שאם אי אפשר לשלוח שלוחים לחו"ל, יש לערוך מגבית במדינה עצמה בין יהודי רוסיה, אך הבעיה היא שבעת מלחמה גויסו כל הכשירים לעבודה והכלכלה שבתה, הדחקות הייתה רבה, בעלי האמצעים קפצו ידם משום החשש שאיש לא ידע מה יילד יום והנדיבים התקשו להתמודד עם זרם המבקשים ופושטי היד. החליטו באסיפת החרום שהרבנים, גדולי ראשי הישיבות בכבודם ובעצמם, יטרחו לחזר על פתחי הנדיבים. ורק הם, שמצוקת התלמידים נוגעת לנפשם, יוכלו לשכנע בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללבבות. לפיכך גיבשו רשימה של זוגות זוגות מגדולי ראשי הישיבות שיכתתו את רגליהם ויצילו את הישיבות בשעה קשה זו,
ההחלטה התקבלה בהסכמה כללית כך נראה היה, לפתע קם הסבא מנובהרדוק זצ"ל ואמר "אמת שמצב הישיבות בכי רע, התלמידים הגיעו עת פת לחם רחמנא ליצלן, אבל חוששני שאם ראשי הישיבות יכתתו רגליהם לגייס כספים הם יחזרו עם שקי לחם, אך לבנתיים, לא ימצאו תלמידים... אתם עשו כהבנתכם - אני חוזר אל תלמידיי", ועזב את האסיפה של הרבנים.
דבריו הנוקבים הממו את השומעים והכנס התפזר בקול דממה דקה, והגיע לרב מנובהרדוק זצ"ל מכתב תודה מהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ראש ישיבת סלוצק שקבע "הדברים הנחרצים הצילו את עולם הישיבות".
זה מנהיג ישראל, "איש אשר רוח בו", ככל שכואב והוא כאב עד עומק ליבו את הרעב ואת המחסור, ידע שהקמח טפל והתורה עיקר, שהגשמיות היא כלי שרת לרוחניות וככל שיש לדאוג לקמח והוא אכן דאג על ידי שהשתתף באספות לטכס עצה אבל לא על חשבון העיקר, לא על חשבון היעדרות הסמכות הרוחנית מבין כותלי הישיבות.
למעשה, כל אחד מאיתנו, כל אב משפחה רועה הוא למשפחתו, דואג לפרנסה ולכל צורכי בני הבית, בנפשו יביא לחמו. אבל צריך להתבונן האם אינו מכתת רגליו יתר על המידה על חשבון הרוחניות, על חשבון התפילות ושיעורי התורה. האם אינו צריך להקדיש יותר זמן לילדים ובני הבית. וישתדל האדם להיות רועה נאמן לפחות לבני ביתו.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: