יום ראשון, 15 בספטמבר 2019, ט"ו אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת ואתחנן

כיבוד אב ואם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

לקראת סוף הפרשה, מספרת לנו התורה על השתלשלות קבלת הלוחות השניות עם כל עשרת הדיברות שבה, כאשר מקובל לחלק את אותם עשרת הדיברות לשני חלקי לוחות הברית, באחת קיבלנו את הציוויים בהם נצטווו לשמור ולעשות מול הבורא יתברך – 'מצוות שבין אדם למקום' - ואילו בשנייה, נצטווינו על מצוות שבינינו לבין חברינו – 'מצוות  שבין אדם לחברו', אולם מעניין מאד, דווקא בלב ליבם של הציוויים הללו, מוכנס ציווי שהוא לא מאותו עניין, מצווה הקשורה יותר לחלק של בין אדם לחברו, "כבד את אביך ואת אימך". מה פישרה של מצווה זו, ולמה הוכנסה לכאן? היה לקחת מצווה שהיא יותר כוללנית, המקיפה יותר אנשים כמו למשל מצוות "ואהבת לרעך כמוך", או אולי מצווה אחרת מאותו סגנון...
אולם, אם נתבונן במצווה זו כאן בספר דברים, יש שינוי מעשרת הדיברות שנכתבו בספר שמות במצוות כיבוד אב ואם. בפעם הראשונה "כבד את אביך ואת אימך  למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". ואילו כאן, התורה הדגישה "כבד את אביך"  ובסוף הפסוק "כאשר ציווך ה'", כיבוד אב ואם לא כפי שאנחנו חושבים, אלא רק כפי שציווה אותנו ה'. ומה ה' ציווה אותנו במצווה זו?
המעניין, שדווקא העיון בפירושו של רש"י מהו "כאשר ציווך", מעצים לנו את השאלה, וכך כותב רש"י "אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה (שם מקום שהגיעו בני ישראל במדבר). ואם אכן עם ישראל נצטווה, על כיבוד אב ואם במרה, הרי שהיה לתורה להדגיש זו גם בלוחות הראשונים, שהרי מרה הייתה עוד קודם קבלת התורה. ואם כך, מדוע שם התעלמה התורה ולא הדגישה לנו שאנחנו צריכים לקיים את הכיבוד אב ואם כמו שה' ציווה? והתשובה היא כי במרה הצטוו על חוק ומשפט, שזה לא רק כיבוד אב ואם. בכל אופן בחרה התורה להדגיש שעיקר הציווי היה על מצווה זו, כי למצווה זו יש אופי מיוחד.
בנוהג שבעולם, ולצערנו זו אף תכונה אנושית שאין לנו מה להתפאר בה כל כך, ככל שאדם קרוב לחברו, ומרגיש שהקשר בניהם חזק ובלתי ניתן לערעור, הוא מרשה לעצמו למתוח עליו ביקורת ולזלזל בו מעט, ואף להטיח בו דברים, שהרי אינו דומה אופן הדיבור שיש בין שני רעים הנפגשים לעתים רחוקות, היחס נשמר בקפידה שלא יפגעו זה בזה חלילה, שלא נדבר על סגנון הדיבור היפה שיש בין ארוס לארוסתו. פשוט הם יודעים שהקשר לא כל כך סופי, ובדיבור קל הוא יכול להתנתק, ופשוט חבל להם להעכיר ולקלקל קשר שכזה. לעומת זאת, ככל שמתקרבים זה לזה הרגל והשגרה, ותחושת הביטחון שמותר לומר הכול, ולכן יותר ויותר נראה מילות ביקורת בין חברים קרובים ואפילו מריבות וקטטות מידי פעם, אבל זה עדיין בגבול הטעם הטוב. אצל בעל ואישה נשואים נוכל למצוא חלילה כבר מתחים יותר גדולים, אבל כשמדובר בין אב לבן, כאן פעמים הגבולות מטשטשים לגמרי, ואל נתפלא, שישנם בנים שמרגשים שהקשר בינם לבין אביהם הוא קשר של כרטיס אשראי לכספומט, פשוט התרגלו רק לבקש ולא לתת. שלט נדבר על זה שזה יכול לגבול גם נרגנות ובכיינות...
את כל התחושות הללו, רצתה התורה שפשוט נבער אותם מהשורש, גם לאדם הכי קרוב אליכם תתנהגו בצורה הכי מכבדת, ללא כל תמורה, גם אם התרגלת לקבל. ואכן, הפעם הראשונה שבה עם ישראל נתקל במין חינוך שכזה היה לאחר שהם חצו את הים וראו אותות ומופתים, ובאו למרה, כשהם צמאים אך נתקלו במים מרים, ומה עשו, במקום לשאת תפילה, "וילונו העם וכו'" ישר התחילו בתלונות, ושכחו לרגע מהיכן הגיעו איזה ניסים חוו, ואלו מים שתו שחצו את הים, ובכלל איזה יחס של אבא לבן הם קיבלו...  
אך למרות הכול, היה נראה שמשעה שהגיעו למעמד הר סיני וקיבלו את התורה, הכול נשכח, הם פתחו דף חדש, ולכן לא רצתה התורה להזכיר להם גם כשהם נצטוו על מצווה של כיבוד אב ואם שכל תכליתה לדעת להעריך ולהוקיר טובה גם לקרוב אליך ביותר מבלי להתלונן או לקטר.
אלא שהמסע הארוך במדבר הוכיח, שעדיין ישנם עוד איזה שהם שיירים מהתכונות הללו, שהרי התלוננו על הלחם, ועל המסע הארוך, ואל הארץ המובטחת, לכן ממש בסוף, בספר דברים, מסכמת התורה את כל קורות בני ישראל, ואז חוזרת ומדגישה, אל תשכחו את המסר לא להתלונן, גם לאדם הקרוב לכם, כבד את אביך ואמך כאשר ציווך במרה, שם במרה קיבלתם את המסר הראשוני שאסור להתלונן ולהלין, בפרט כשמדובר באבא שרק דואג לכם... שבת שלום.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: