יום שלישי, 12 בנובמבר 2019, י"ד חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת ראה

חובת היחיד כלפי הרבים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

"ראה אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה", נפתחת הפרשה ובהמשך נכתב "ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל". אומרת המשנה במסכת סוטה: "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. והכוהנים והלווים וארון ה' עומדים למטה באמצע והפכו כלפי הר גריזים ופתחו בברכה וכולם עונים 'אמן'. ולאחר מכן הפכו פניהם על הר עיבל ופתחו בקללה וכולם היו עונים 'אמן'".
הבה נתבונן בפסוק זה ובדברי המשנה. מהי המשמעות של תחילת הפסוק "ראה"? הרי ראייה שייכת על דבר מוחשי ולא על דיבור? ועוד, מדוע הפסוק מתחיל בלשון יחיד "ראה" ומסיים בלשון רבים "לפניכם"? ועוד מה הצורך בצורת הטקס שנערך על ידי כל השבטים שנחלקו ששה שבטים בכל צד של ההר? מדוע לא התכנסו כולם יחדיו במקום אחד לשמוע את הברכה והקללה?
אומר הרב סלנט זצ"ל, שטעם החלוקה של עם ישראל חצי בכל צד הוא להורות מה שאמרו חז"ל "לעולם יראה האדם את עצמו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע לכף זכות. עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה". פירושם של דברים - שבכל מעשה שאדם עושה או חושב לעשות יעצור לרגע במחשבה מועטת ויתבונן האם ללכת למהלך כזה או לא. השיקול חייב להיות שבכל מעשה ומעשה הוא מכריע לטובה או חלילה לרעה.
ולפי זה מובן למה הפסוק בתחילת הפרשה מתחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, להורות שכל יחיד צריך לקחת בחשבון שאין מעשה יחיד והוא פרטי בעולם, אלא השלכת המעשה היא על כלל הציבור. למשל, אדם נוסע באוניה ובתוך התא בו הוא ישן הוא קודח חור והמים נכנסים. האם שייך לשמוע את טענתו במקומי אני קודח ומה עניינכם? בוודאי שלא, כך כל יחיד במעשיו הטובים משפיע הוא על כלל ישראל והפוך חלילה.
ומובן בזה למה נאמר בפסוק "ראה" בלשון ראייה. הכוונה היא להתבונן בכל מעשה ומעשה שאתה עושה תתבונן ותחשוב שעל ידי מעשה טוב אתה משפיע לטובה.
הגמרא במסכת סוטה (ל"ז.) אומרת שהטכס בשעת הברכה והקללה היה כך שהכוהנים והלווים היו למרגלות ההר וכל ישראל בראש ההר כשהם מחולקים. והכוהנים היו פותחים את פרשת הברכות והקללות, ולהבין את צורת הטקס הרי בנוהג הוא מי שמדבר נמצא למעלה על הבמה ומי שמקשיב נמצא למטה. מדוע כאן התהפכו היוצרות? 
אלא לרמז מה שהגמרא במסכת כתובות מספרת על רבי יוחנן, שראה את בתו של נקדימון בן גוריון שהיה מעשירי ירושלים מלקטת שעורים מבין גללי בהמות בגלל הרעב שהיה בזמן חורבן בית המקדש. בכה רבי יוחנן ואמר "אשריכם ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה, ולא רק ביד אומה שפלה אלא בידי בהמתן של אומה שפלה.
ולכן נצטוו ישראל לעלות על ההרים, כדי להראות שגם בזמן ברכה וגם חלילה בזמן קללה ניכרת מעלתם של ישראל ולא חלילה במצב של שפל.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: