יום ראשון, 19 בנובמבר 2017, א' כסלו ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת כי תבוא

מצוות הביכורים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

פרשתנו פותחת במצוות הבאת ביכורים שחייב האדם להביא לבית המקדש מראשית פרי האדמה, וכלשון המשנה: "אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גומי לסימן, ואומר הרי זו ביכורים". והיו עולים לירושלים ומביאים את הביכורים אל הכהן ועומד האדם בשמחה ואומר את פסוקי ההודאה להקב"ה ומשתחווה לה'. וכבר שואלים מה עניין השתחוויה להקב"ה במצווה זו יותר משאר מצוות התורה? שהרי לא מצינו טקס זה רק בהבאת הביכורים. התשובה היא אדם שעמל בגידול האדמה במשך שלוש שנים הראשונות פירות האילן, הרי הם ערלה ואסור באכילה וכבר שמותר לו סוף סוף רואה פרי לעמלו הדבר הראשון שעושה זה להביא ביכורים לה' מצווה חשובה זו ראויה בחשיבותה כדי השתחוויה.
יהודי בא לפני הרב "פרי האדמה" זצ"ל והביא לו תשורה, זוג פמוטי נחושת ממורקים עד ברק, שהתקבלו בתודה ובברכה ע"י הרב. לכבוד השבת המלכה הציב אותם הרב בבית המדרש הסמוך לביתו והאירו באור היקרות. היה שם עשיר שראה ושם אל ליבו וכעבור שבוע בא ובידו שני פמוטי זהב יקרים עד מאוד. אמר לרב פסוק הוא בהפטרה שנקרא השבת: "תחת הנחושת אביא זהב". צהלו פני העשיר ברומזו לרב שעכשיו יש פמוטי זהב ובהם ראוי להדליק, ולא במה שקיבל פמוטי נחושת.
אמר לו הרב: "עד שאתה מצטט פסוק מן ההפטרה, בוא ונלמד פסוק מהפרשה: 'ולקח הכהן הטנה מידך' ונאמר במשנה במסכת ביכורים כי העשירים היו מביאים את ביכוריהם בטסים של כסף ושל זהב, והכוהנים היו מחזירים להם. אך העניים הביאו בסלי נצרים והכוהנים היו נוטלים את הביכורים עם הסלים וע"ז אמרו בגמרא: 'בתר עני אזלא עניותא', כלומר לא דיים שהם עניים היו לוקחים מהם גם את הסלסילות. ובאמת השאלה שנשאלת היא מדוע לקחו מהם הכוהנים את הסלים ולמה לא החזירו להם"?
מצחו של העשיר נחרש קמטים, אכן זו שאלה קשה.
המשיך הרב ואמר: "הסכת ושמע יושבת לה אישה ענייה בבקתה הדלה ולפתע נכנס בעלה בשמחה וצוהל בקריאות, 'מזל טוב, שני עצי זית לנו והנה הנצו ביכורים, הודו לה' גם זיתים למאכל גם שמן למאור ולסיכה לטבול בו את הפת. ישתבח הבורא, אשרינו שזכינו ויכולים אנו להודות לה' בהבאת הביכורים'. אבל מיד הופכת השמחה לתוגה במה יביאו את הביכורים? הרי אין להם כלי שלם. מיד אומרת האישה: 'בעלי אל תדאג. רד לנחל וקטוף שרביטי ערבה, ואני אקלע סל נצרים נאה'. יושבת היא וקולעת את הסל ופיה מלא שירה וזמרה לבורא עולם. מניח הבעל את קומץ הזיתים ומעטר את הסל במעט פירות במה שימצא, עולה הוא לציון וירושלים ברינה ובהתרגשות רבה, מביא את פרי הביכורים לידי הכוהנים והכל מתקבל ברצון ובשמחה, הפרי עם הסל כאחד. ממול ביתו יושב העשיר באחוזתו רחבת הידיים מעיין במאזני הבנק ובחשבונות העסק, כמה הרוויח ולמי חייב ולפתע נכנס הסוכן שעובד אצלו ואומר: 'אדוני בעה"ב, העצים מלבלבים הניבו ביכורים יש להעלותם לירושלים'. 'שוב?' רוטן העשיר, 'הרי רק עכשיו הבאתי מעשר ותרומה, אין לזה סוף. נו מילא, אם מוכרחים אין מה לעשות. אבל אתה יודע מה, בפעם הקודמת ראיתי את חברי עמנואל שהביא את הביכורים על גבי טס של כסף. אני רוצה להביא בטס של זהב, רק תברר לי מתי הוא עולה לירושלים להביא את ביכוריו, ואני אעלה באותה השעה. אם הוא חושב שהוא עשיר ממני, אני אוכיח לו מה זו עשירות, ונעמיד אותו במקומו'. וכך באים כולם לירושלים. העני בסל הנצרים שקלעה אשתו במסירות נפש ובשמחה, והעשירים זה בטס של כסף וחברו בטס של זהב. נוטל הכהן את הביכורים של העשיר, אין ברירה מצווה היא, אבל את הטס מחזיר לבעליו ומקומו לא יכירנו בבית המקדש. לעומתו נוטל את הסל של העני ביחד עם הביכורים ומניחים בבית אלוקינו. תרומה שלא באה עם כל הלב ורק כדי שיראו ויאמרו מה עשיר הוא האדם, אין ראוי שהכהן ייקח. 
לבסוף, נטל הרב את פמוטי הזהב והניחם בחיקו של העשיר. זה מעלת חשיבות הביכורים שבאים לאחר עמל וציפייה. כמה חשובה נתינה זו עד שיש בה מצוה חשובה, והיא מצוות ההשתחוויה להקב"ה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: