יום ראשון, 22 באוקטובר 2017, ב' חשון ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

סוכות

שמחת החג

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

"ושמחת בחגיך והיית אך שמח" -  אפיונו של חג הסוכות וייחודו הוא שמחתנו. ושמחה זו, מה היא יותר משאר המועדים? כדברי בעלי התוספות שאנו מוצאים בחג הסוכות בפסוק ג', פעמים לשון שמחה "ושמחת בחגיך", "אך שמח" "ושמחת לפני ה'". לעומת זו בפסח לא מצינו לשון שמחה לפי שעדיין לא נלקט התבואה, ואילו בשבועות נאמר פעם אחת "ושמחת לפני ה'.", שכבר התחילו ללקוט את הפירות. בחג הסוכות כאמור,  הוא חג האסיף, וכבר נאספה התבואה והברכה נמצאת בבית.
והשאלה היא: מה יעשה אדם בשנת בצורת? האם אין מצוות שמחה והקושי הגדול? כיצד ניתן לצוות את האדם בשמחת החג, הרי מצוות התורה ניתן לצוות ולחייב את האדם כגון נטילת לולב או הנחת תפילין שייך לצוות בעשייתן, אך מצב של שמחה? הרי זה תלוי ברגש הפנימי של האדם והרגש הזה פורץ ויוצא החוצה אם השמחה קיימת. ואם ח"ו אין לו סיבה לשמוח? או שיש לו בעיות בריאות? או בעיות משפחתיות? או בעיות חינוך ילדים? ואיננו מצליח להתגבר על רגשי העצבות והדאגות? איך ישמח בחג הסוכות?
וגם בחודש אב שהורונו חז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". איך שייך לצוות את האדם למעט בשמחה? אם נתבשר כעת בשורה טובה הממלאת את כל ישותו? וכן בימינו אשר רוב בני האדם חיים על משכורת חודשית, ולא אוספים תבואה, האם אין אצלם שמחת חג הסוכות? או שמה חג האסיף אצלם כל ראשון לחודש עם קבלת המשכורת?
התשובה היא שיש שני סוגי שמחות בחיי האדם; ישנה השמחה הספונטנית המתפרצת מאליה בעקבות "האסיף", בעקבות הבטחת קיומו הגשמי של האדם. הקב"ה נתן את ברכת האסיף ככלי לנטוע שמחה בלב האדם, והקב"ה חפץ ליתן את הכלים הללו לאדם שיוכל לשמוח. כמאמר חז"ל: "אין שמחה כי אם בבשר ויין". אדם שזכה במפעל הפיס, אין צורך לחייב אותו לשמוח, מאליו פורצת השמחה.
לעומת זאת קיימת שמחה אשר יש לה משמעות עמוקה ופנימית, שמחה שאפשר להגיע אליה רק ע"י עבודה עצמית, ע"י פעולות האדם בעשיית מצוות ה' למרות מצבי דאגה או גורמים שמפריעים לשמחה, כדוגמת דוד המלך ע"ה שאמר: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". והרי בית המקדש לא נבנה בימיו של דוד, אלא שלמה בנו הוא שבנה אותו. א"כ לשמחה זו מהי עושה? ע"ז אמרו חז"ל: "אמר דוד לפני הקב"ה, 'ריבונו של עולם שמעתי בני אדם אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל', ושמחתי". 
נתאר לנו איזה מצב מדכא ומעציב. מיהו האדם אשר לעת זקנותו שומע שאומרים עליו: "מתי ימות זקן זה"?  האם לא יעצב אל ליבו? וכל שכן דוד המלך אשר אהב את עמו וכל חייו מסר נפשו למענם ונלחם את מלחמותיהם שומע את בקשת הציבור מתי ימות? התשובה היא שהקב"ה אמר לדוד שאין באפשרותו לבנות את בית המקדש אלא דווקא בנו, שלמה, משום שידיו של דוד היו מגואלות בדם המלחמות ולכן ידעו הציבור שבימי חייו של דוד, לא יבנה בית המקדש. וכשהיה שומע זאת, לא רק שלא נתעצב, אלא הכריז: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". זהו סוג של שמחה אמיתית ולא מכוון. הרגש של האדם אל מתוך עבודה שלימה שכך צריך להיות וזה רצון הבורא יתברך. וכשהוא שומע את עם ישראל משתוקקים לבית הבחירה, הרי כולו מתמלא שמחה פנימית ואמיתית.
הרי לנו שהאדם נדרש לשמוח, לגרש ממנו כל סיבה של עצבות, על ידי התגברות על מידותיו על מידת הקנאה, השנאה והעצבות המפעמת בליבו, על ידי התבוננות ורצון להגיע לרצון ה' האמיתי.
לכן קבעו לנו חז"ל את הפעולות בחג הקדוש כדי לעורר בלבנו שמחה בנוסף לארבעת המינים הרומזת לאחדות ישראל ומעוררת שמחה. קבעו את מצוות 'שמחת בית השואבה', כדברי הרמב"ם בסוף הלכות לולב: "אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה במקדש יום שמחה יתרה" וכו'. והיאך הייתה שמחה זו? החליל מכה, ומנגנין בכינור ובנבלים ומצלתיים ורוקדין ומספקין ומפזזין ומכרכרים כל אחד כמו שיודע ואומרים שירות ותשבחות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: