יום שישי, 15 בדצמבר 2017, כ"ז כסלו ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דת ומסורת במבשרת ציון

פרשת וישב

מכירת יוסף

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

הרב שלמה בן עזרא שליט"א

בפרשתנו מסופר על מכירת יוסף לישמעאלים למטרת עבד, על ידי אחיו השבטים הקדושים, לאחר שבתחילה חשבו להורגו. אך ראובן קם לאחר ששמע את תוכנית האחים להורגו ולהשליכו באחד הבורות ואמר להם: "אל תשפכו דם, השליכו אותו לאחד הבורות", ומעידה לנו התורה כי כוונתו של ראובן היא: "למען הצילו מידם להשיבו אל אביו". וממשיכה התורה לספר לנו כשמגיע יוסף, מפשיטים אותו את כותונת הפסים שקיבל מאביו וישליכוהו לבור ואומרים חז"ל: "והבור רק אין בו מים", אבל נחשים ועקרבים היו בו, ולמקום כזה השליכו את אחיהם. ובאמת, המעשה הקשה הזה שאחים קדושי עליון מחליטים לכאורה מתוך קינאה להרוג את אחיהם, וגם אחרי הפשרה של ראובן זורקים אותו לבור מסוכן עם נחשים ועקרבים, ואחר כך באדישות מוחלטת מתעלמים מזעקות הנער ויושבים לסעוד את ליבם כמאמר הכתוב: "וישבו לאכול לחם", כזו אטימות ורשעות של האחים, כיצד יתכן?
הספורנו כתב שכל האחים היו צדיקים גמורים, שאחרת לא יתכן ששמותיהם יופיעו על חושן האפוד שלבש הכהן הגדול. משפטם זה לא היה משפט שדה שהחליטו עליו מתוך קינאה, אלא הם ישבו בדין והחליטו שיוסף יש לו דין רודף "והבא להורגך השכם להורגו", ומצאו אותו שהיה חייב מיתה, שהיה יוסף מביא את דיבת האחים רעה לאביהם. שאמר ליעקב שהם אוכלים אבר מן החי וידועה ההלכה שבן נח מוזהרים על אכילת אבר מן החי, וכל העובר הרי הוא חייב מיתה ולא ידע יוסף שהם אכלו אומנם אבר מן החי, אבל לא של בהמה רגילה אלה של בן פקועה זה ולד שיצא לאחר ששחטו את אימו ובשחיטת האם, נפטר הולד, ומותר לאוכלו בלא שחיטה כשרה וזה היה טעותו של יוסף.
וגם מה שכתוב לגבי ראובן: "וישמע ראובן ויצילהו מידם", לגבי כך אומר הספורנו כי לא שהתנגד ראובן לפסק הדין, אלא דעתו הייתה שאין למהר בביצוע פסק הדין ובזה התורה מעידה שהוא מצילם מידם. ולכן מובנת ההתנהגות של האחים, לפיה  השליכוהו לבור וישבו לאכול לחם ולסעוד את ליבם, פני שהם היו בטוחים וחשבו שהם צודקים ואין שום סיבה לנקיפת מצפון.
ועוד אומרים חז"ל שאחרי מכירת יוסף לישמעאלים, החרימו קיללו את מי שיגלה מעשה זה ליעקב, ושיתפו את הקב"ה עמהם ואם כך הדבר, הרי היו בטוחים שלא נצא בפסק דינם כל כוונה רעה וכל שגגה ושכיוונו לדין אמת עד שהשכינה מסכימה לדעתם.
בכל שנה אנו קוראים את פרשת יוסף ואחיו בסמיכות לחנוכה ואנו מוצאים רמז בחז"ל במדרש שיר השירים  על הפסוק: "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים". זהו נר חנוכה שעל פתחינו, ומה ההקשר? אומר: "קומץ מנחה", שהחגים נקבעים לרגל המאורעות שהיו לעם ישראל והניצחונות, וגם על ימי חנוכה היינו חושבים כי נקבעו לזכר מעטים מול רבים שהיו בימים ההם. אמת שהיו ניצחונות, אולם הסיבה לקביעת הלל בימים אלו לא עבור הניצחונות הגדולים אלא במציאת פח שמן קטן שדלק שמונה ימים. אנו חוגגים את החג בגלל הנס הנסתר ואיך חוגגים דווקא ע"י פרסום נס זה בגלוי ובפרהסיה.
וכן בהצלת יוסף על ידי ראובן, קשה לכאורה מדוע מייחסת התורה את הצלת יוסף לראובן, הרי בבור אשר יעץ להשליך אותו היו נחשים ועקרבים שהיו יכולים להמיתו. אלא יש לנו עדות של התורה שכל מטרתו של ראובן היא כדי להצילו, וזה שאומרים לנו חז"ל: "כל העושה מצוה בסתר מכריזים עליו בגלוי", רק התורה יכולה להעיד עליו בגלוי וכך מבוארים דברי המדרש "הדודאים נתנו ריח". הדודאים שמזכירים את ראובן שהלך ללקוט דודאים, נתנו ריחם בסתר והתורה מפרסמת זו בגלוי, "ועל פתחינו כל מגדים", זה נר חנוכה שמונח על הפתח של הבית שיש מצוה לפרסמו, וזוהי המצווה של חנוכה – פרסום הנס.
 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: