יום שלישי, 23 במאי 2017, כ"ז אייר ה' תשע"ז
לפרסום חייגו: 054-430-0186

חדשות במבשרת ציון

"הוא נפטר כשהוא שמח ומאושר"

את הטרגדיה העצומה שפקדה בסוף השבוע את תיכון 'הראל', מבשרת ציון והר אדר, אף אחד לא צפה | שלו מגיורא, תלמיד כיתה י"א, הלך לישון ולא פקח שוב את עיניו | הוא נמצא על ידי בני משפחתו ללא רוח חיים, כשהוא שכוב במיטתו | בחודש הבא, ביום גילוי מצבת קברו, ימלאו 17 שנים ליום הולדתו | פרידה מנער בעל נשמה ענקית, תלמיד מצטיין וחבר מסור

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

טל דה-לנגה גולן

עורכת עיתון 'זמן מבשרת'

delange.tal@gmail.com

"אם נהיה איתו עוד רגע אחד, אולי גם הוא יהיה לעוד רגע אחד, למבט- נשימה". במילים אלה, הלקוחות מהספר 'נופל מחוץ לזמן' של הסופר, דוד גרוסמן, פתחה עדיה קדמי סממה, המחנכת של כיתה י"א/7 בתיכון 'הראל', את דברי ההספד שהקריאה במסע הלווייתו של אחד מתלמידיה, שלו מגיורא ז"ל.  
בבוקרו של יום השבת האחרון נמצא שלו במיטתו, על ידי בני משפחתו, כשהוא ללא רוח חיים. טרם מלאו לו 17 ולאסון הטרגי שהיכה במלוא העוצמה וההלם בכל מקורביו, אוהביו ומכריו, לא קדם שום סימן. 
"אני רוצה להיאחז לעוד רגע אחד בשלו שהינו, ולא בשלו שאיננו, ולתאר את שלו שהוא דמות כל כך משמעותית עבורנו בשנתיים האחרונות", הוסיפה ודיברה מבעד לדמעותיה המחנכת של הכיתה, "שלו, שמגיע כל יום ראשון לכיתה, מתיישב תמיד דרוך ומוכן עם הספרים והמחברת הנכונים. שתמיד הראשון להרים את היד כשאני שואלת, 'מי רוצה להזכיר לנו מה למדנו בשיעור הקודם?'. ששואף למצוינות, בכל תחום: במתמטיקה, במחשבים, ערבית, אנגלית, היסטוריה, בטאקוונדו -  שם קיבל חגורה שחורה במפגש עם הילד אותו חנך בבית הספר בהר אדר. שלו, שיודע להבחין ברגישות ובצניעות בתחושות ורגשות, גם כשלא תמיד בחרנו להפגין אותם החוצה. ששם לב כשמישהו לא הגיע לבית הספר היום וגם עושה מעשה ושולח הודעה- 'ראיתי שלא הגעת כבר יומיים, רציתי לוודא שהכל בסדר אצלך. אם את חולה אני מקווה שתרגישי טוב. אשמח לעזור לך להשלים חומר.' שלו, שיושב אחרי שעות בית הספר לתת שיעורים פרטיים לחברים מהכיתה. שדואג לעודד את מי שזקוק לעידוד ומשכנע שזה אפשרי ושלא כדאי לוותר. שמרים טלפון למכר מהשכבה לפני הבגרות באנגלית, רק כדי לאחל בהצלחה ולשאול אם הוא צריך עזרה לקראת הלמידה לבגרות. שלו, איש הסוד. שהוא הראשון שרבות מבנות הכיתה רצות אליו כשרבו עם ההורים, עם החבר, החברה או קיבלו ציון לא טוב במבחן. 
"שלו, הפרפקציוניסט, שבחלוקת התעודות בסוף כיתה י', הדבר הראשון שעשה היה להוציא מחשבון ולחשב את הממוצע שלו וקצת להתאכזב, שלא שבר את השיא הקודם. ואני, קצת המומה, מנסה להבין איך אפשר להיות לא מרוצה מתעודה שכמעט כולה 100. 
שלו, בעל העקרונות, שלא מתבייש לרדת עלינו שאנחנו אוכלי בשר. שלו, שאנחנו מסתכלים עליו בהערצה וגם קצת בקנאה על היכולות הגבוהות, החכמה והשאיפות הגבוהות שלו.
"שלו, שהוא מודל עבורי לאדם שבגיל כל כך צעיר יודע לנסח בבהירות מה הוא רוצה מעצמו, שיודע להבחין בין עיקר לטפל ושיודע בקנאות בלתי מתפשרת לעמוד על העקרונות שלו ולהיצמד לשגרה הבריאה שהוא הצליח לבנות לעצמו. שמראה לנו יום יום שעבודה קשה והתמדה הן בסיס להצלחה. 
"שלו יקר שלנו, תודה  על מי שאתה בשבילנו, תודה שהיית נוכח ומשמעותי כל כך בכיתה, תודה על הביטחון העצמי שהיה לך להיות מי שאתה, בלי מסיכות וליטושים. לימדת אותנו  מהי חברות, מהי רגישות לאחר, לימדת אותנו שגם כשלימודים הם חשובים, צריך להתנדב ולהשקיע זמן בקהילה כי זה בונה את האישיות, ואחרי הכל, גם אתה חשבת שאי אפשר ללמוד כל היום. לימדת אותנו עוד המון, רק ב-24 שעות האחרונות מרגישה שגילתי עוד נדבכים באישיותך שלא הייתי חשופה אליהם. תחסר לנו מאוד".

"שוחחנו וצחקנו, למחרת הכל נגמר"

כאמור, הטרגדיה הכל כך עצובה וכואבת, התדפקה על דלת ביתם של בני משפחת מגיורא שבהר אדר, בבוקר השבת האחרונה. ערב קודם לכן, כמדי שישי, שלו ז"ל סייע להוריו לערוך את השולחן לקראת סעודת השבת המשפחתית. ההורים וילדיהם ישבו וסעדו את ליבם, שוחחו, צחקו ובסך הכל העבירו עוד ערב שישי משפחתי. בחלוף כמה שעות, פרש כל אחד מבני הבית לעיסוקיו, למיטתו, לשנתו. 
למחרת בבוקר, נמצא שלו בחדרו, שכוב במיטה, שהוא ללא רוח חיים. ככל הנראה, מה שגרם למותו הוא דום לב. הוא הותיר אחריו את הוריו, ניסן וקרן, אחיו הבכור – מיתר, אחיו התאום – שובל שלומד אף הוא בשכבת י"א בתיכון 'הראל' ואחותו הקטנה – אופיר. 
יממה לאחר מכן, שהוא עוד לא בן 17, הובא שלו למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר אדר. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, ביניהם בני המשפחה, החברים, השכנים, מורים וחברים לספסל הלימודים מתיכון 'הראל', עובדי וחברי מועצת הר אדר ועוד ועוד.  
"הוא נפטר בשנתו כשהוא עמוס בחוויות טובות, בהישגים מצוינים, כשהוא שמח, מאושר וטוב לב", אמר בעצב ל'זמן מבשרת' אביו, ניסן, תוך שהוא יושב שבעה על בנו האהוב. "הכל היה כל כך שגרתי, לא ראינו ולא הרגשנו באף סימן מקדים לאסון הזה. אני תוהה האם יתכן, שהוא פשוט לא יכול היה עוד לסחוב את כל הטוב שהיה טמון בו. ביום חמישי האחרון הוא ניגש לבחינת הבגרות באנגלית, בשישי היה בבית הספר כרגיל ולמד לקראת בחינת הבגרות במחשבים שהתקיימה ביום שני, אליה הוא כבר לא זכה לגשת. בערב ישבנו כולנו לארוחת שישי, כרגיל הוא עזר לנו, ערך את השולחן כי זה כבר הפך להיות התפקיד שלו, צחקנו והשתעשענו. למחרת, בשבת בבוקר, הכל נגמר. השבוע הסתכלנו בלוח השנה והבנו שימלאו לו 17 שנים ביום גילוי המצבה על קברו". 
כשהוריו של שלו מדברים עליו, על חייו הקצרים ועל כל שהספיק, עיניהם נוצצות. ספק אם משברון הלב והגעגוע, ספק אם מגאווה אין סופית בילד המוצלח שגידלו, כנראה שכתוצאה מכל זאת יחד. 
הם מתארים ילד-נער מלא בשמחת ואהבת חיים, חברתי, רגיש, חכם ונבון, תלמיד מצטיין, אהוב על הבריות ואחד כזה שמשיב אהבה ענקית. נער בעל סבלנות אין קץ, ילד טוב להוריו, נכד מקסים לסבים, אח קטן שהעריץ את אחיו הבכור, חבר טוב לאחיו התאום, אח גדול במלוא מובן המילה לאחותו הקטנה. כיאה לכל נער בן גילו הוא דאג להיות תמיד מעודכן בכל ה'מודות' האחרונות, בשירים החדשים, בסרטים ובסדרות, בכוכבים העולים, במשחקים, אבל לא רק. 
"זה לא מובן, אבל הייתה לו חיבה מיוחדת, יוצאת דופן, לכל ז'אנר במוסיקה, לכל ז'אנר קולנועי, לכל סוגי המשחקים ותחומי העניין", מספרים ההורים, "הוא היה חובב ספורט ופעילות גופנית, בעל חגורה שחורה בטקוואנדו מטעם מועדון 'האריות' כאן בהר אדר, שמר על אורח חיים בריא תוך שהוא מקפיד על ריצות ועוד הרבה פעילויות שבטח אנחנו לא יכולים לציין מתוך סערה הרגשות. היה לו זמן ומקום בראש ובלב, להכל ולכולם. האבסורד הוא שלמרות ששלו היה תמיד מדבר על הכל, משתף ואף אוהב את זה, על העשייה שלו, המעשים שעשה למען הזולת מתוך טוב הלב שלו, שמענו רק בימים האחרונים מהחברים והמורים, שהגיעו לנחם. כנראה שיחלוף עוד זמן רב עד שנגלה את הכל. זה המקום גם לומר תודה לכל אנשי הצוות המקצועי והחינוכי בתיכון, לכל החברים, למועצת הר אדר ולעוד רבים וטובים שסייעו לנו מאז שבת האחרונה, בין אם במעשים, בין אם במילים ובסיפורים".

נפש פצועה

במוצאי השבת, מיד עם היוודע דבר הבשורה המרה, התכנסו אנשי הצוות החינוכי והמקצועי של תיכון 'הראל' בבית הספר. הם בכו, התחבקו והתייעצו כיצד יש להעניק סיוע נפשי, על כל המשתמע מכך, לתלמידים שאיבדו את חברם בפתאומיות שכזאת. 
חצי שעה לאחר מכן, פתח בית הספר את שעריו עבור התלמידים, חבריו לספסל הלימודים של שלו ז"ל, חבריו לשכבה, גם לתלמידים מהשכבות האחרות. והם אכן הגיעו, אבלים וחפויי ראש, מסרבים להאמין ולקבל את אשר קרה. 
ביוזמתם הקימו חבריו של שלו פינת הנצחה לזכרו בכניסה לבית הספר, והפיקו מחברת מרגשת, בה נכתבו מילות פרידה, הספד וזיכרונות לשלו. את המחברת, העבירו לבית המשפחה, שכל המנחמים יוכלו לקרוא, כמו גם להוסיף את שלהם. 
"המורים כולם בשוק, תלמידי השכבה בהלם, האווירה ב'הראל' מאוד קשה ואני מניחה שיעבור עוד זמן רב עד שנעכל", אמרה השבוע ל'זמן מבשרת' מנהלת התיכון, גליה אבישר.  "גם לאחר ההלוויה, גם במהלך החזרה לשגרת הלימודים, אנחנו כמובן מסתכלים כל הזמן, בעשר עיניים לראות האם יש תלמידים במצוקה, שחלילה לא יפלו ואנשי הצוות תמיד שם ויהיו שם להעניק להם כתף ואוזן קשבת. הצוות אף נערך ליום בו שובל, אחיו התאום של שלו, ישוב ללימודים. וזה לא פשוט, שלו ז"ל נגע בהרבה נשמות, כל כך הרבה תלמידים ומורים נותרו חסרים ואבלים, מאין יתמות שכזאת. עם זאת, האסון הנוראי הזה נפל עלינו בזמן תקופה מאוד עמוסה ולחוצה של מתכונות ומבחני בגרות ואולי, החזרה המהירה הזאת לשגרה בלית ברירה, תהיה עבור התלמידים טובה. שמעתי גם לא מעט מהם אומרים שהם חייבים לגשת ולהצליח, בשבילו, למענו, לזיכרו. לעשות את מה שהוא לא הספיק".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: