יום חמישי, 14 בנובמבר 2019, ט"ז חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

ספורט במבשרת ציון

טקוואנדו: שנה חדשה בפתח

זהו סיפור על מפעל חיים שהקים איש אחד, 'בית חרושת' לאלופים * יצאנו לשמוע ממקור ראשון על אחד ממועדוני הספורט המוצלחים ביותר שידע היישוב – מועדון 'האריות'

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

בר לוי

גראנד מאסטר אריה בייגן, בן 65, מתגורר במבשרת ציון מזה 25 שנים, נשוי לדפנה ואב לשלשה ילדים, ייסד את מועדון טאקוונדו 'האריות' לפני יותר משלושה עשורים בשכונת אבו טור שבירושלים. היום, אריה הינו בעל הדרגה הבכירה ביותר בישראל בענף הטאקוונדו, בוחן ראשי במבחני החגורות השחורות בישראל ומוכר כדמות מפתח בתחומו בארץ.

אריה, אשר גדל והתחנך בירושלים, חלם בהתחלה בקטן, על מועדון שכונתי בו יוכל להתקדם כאומן לחימה, מתוך הבנה שהדרך הטובה ביותר ללמוד, היא ללמד. בחלוף הימים החלום גדל וממועדון צנוע, הפך מועדון 'האריות' לאבן שואבת של ידע והשראה, אליו מגיעים ספורטאים ואומני לחימה מכל רחבי הארץ ללמוד ולהתקדם.

המועדון שהקים אריה, אומנם לא התאפיין בכמויות הספורטאים שבו, אך שמר על אופי של מועדון 'בוטיק', אשר מוביל להישגים המפוארים ביותר שידע ענף הטאקוונדו הישראלי מאז הקמתו, כשעל חלקם נמנים מדליות מאליפויות העולם, מדליות מאליפויות אירופה ושלל רב של מדליות מאליפויות מדורגות בינלאומיות.

אריה: "הסוד של המועדון טמון בחומר האנושי שבו. התלמידים שגדלים אצלנו, מתחנכים על ערכי המצוינות, הרעות והכבוד ההדדי, צוות המאמנים הוא הטוב ביותר בישראל. כולם אנשים ישרים, ערכיים ומלאי שליחות ורצון לגדל דור של אלופים על המזרון ובחיים עצמם. מעולם קראנו למועדון 'משפחה' כי כך מרגישים באימונים וכך התייחסנו לתלמידים שלנו, ממש כאל ילדינו".

ואם בילדים עסקינן, לא מן הנמנע כי למשפחת 'האריות', הצטרף בנו של אריה, אסף, שלימים הפך להיות מאסטר וכבר נחשב בעיני רבים למאמן הבא של ישראל בענף הטאקוונדו הקרבי.

"בשונה ממאמנים אחרים, ינקתי את הטאקוונדו מלידה, פשוטו כמשמעו" אמר אסף. "הערכים עליהם גדלתי בבית הוריי משולים לערכי הטאקוונדו ומלווים אותי בחיי היום יום ובחיי המקצועיים. היום אני חב חובה גדולה על כך שגדלתי לתוך עולם, שנטע בי את אותם יסודות המהווים עבורי עוגן יציב של ביטחון ומובילים אותי לכל הפסגות אותם אני רוצה להשיג".

מאסטר אסף בייגן, בן 32, נשוי ואב לבת, גדל במבשרת ומתגורר בהר אדר, אז ישבנו לשיחה עם אריה ואסף בשביל לשמוע קצת מהם על המועדון המצליח.

אז כיום, אתם מנהלים את המועדון לבד, אב ובן?

אריה: "לא. יחד איתנו יש צוות של מאמנים - מאסטר אביעד בלוך, מאסטר צבי ופנר, מאסטר סתיו שבירו ואופק קלי. כולם גדלו במועדון ולכולם אינספור מדליות מהארץ והעולם כספורטאים וכמאמנים".

אסף: "המועדון מתנהל ממש כשותפות בין המאמנים. אומנם אבא הקים את המועדון, אבל החלטות מתקבלות באופן משותף, תוך הידברות וסיעור מוחות".

וכמו שותפות טובה, אני מבין שישנה הפרדה בין הקשר של אבא ובן לבין העבודה המשותפת?

אסף: "תראה, לא אגיד שבארוחות שישי אנחנו לא מדברים בכלל על המועדון ועל טאקוונדו, אבל בהחלט מנסים לשים חיץ בין שני העולמות".

אריה: "אנחנו מבינים שלטובתנו ולטובת המשפחה, חשוב שתהיה את ההפרדה הזו"

ועם יד על הלב, איך אתם מסבירים את ההישגים שצברתם כמאמנים? להבנתי, המועדון היום מונה כ-150 ספורטאים, כשבארץ מתאמנים קרוב ל-3000 ספורטאים. הסטטיסטיקה לא לטובתכם לפחות ברמה המספרית.

אריה: "אני חושב שאולי זה הקסם של המועדון. כולם מכירים את כולם, כולם עוזרים ורוצים בקידומו של האחר, הן המאמנים והן החברים למועדון מהכיתות השונות. יש אווירה מאוד מפרה באימונים ואנחנו כמאמנים, מחנכים כל דור לרעות, סובלנות ועזרה לאחר, ללא התחשבות בגיל או בכיתה אליה משתייך הספורטאי וכמובן, משתדלים להעצים את החוויות המשותפות והגיבוש על ידי ארגון ימי כיף, מפגשים אחרי האימונים, טיסות לתחרויות בינלאומיות ועוד".

אסף: "מעבר לכך, אני חושב שהאהבה שלנו לטאקוונדו היא טהורה. אף אחד מכלל המאמנים בצוות, אינו עוסק אך ורק בטאקוונדו. לכולנו משרה מלאה נוספת והטאקוונדו הוא בשביל הנשמה. יש בכך המון יתרונות שאתה מגיע עם רקע עשיר של מגוון תחומי עניין בחיים וחפץ לגדל ולחנך דור. אני חושב שברגע שנקודת המוצא היא אהבה טהורה לעיסוק שלך, התוצאה היא בהכרח נפלאה".

אריה, היום אחרי כל כך הרבה שנות אימון, האם ישנם הישגים שאתה מתגאה בהם במיוחד?

אריה: "כן, בהחלט נרשמו הישגים מפוארים למועדון ברמה הבינלאומית ואין ספק שהמועדון מיצב את עצמו כאחד המועדונים הכי איכותיים בארץ, אבל היו הישגיים כמו מדליית ארד באליפות העולם לבוגרים שזכה אילן גולדשמיט ומדליית הכסף שזכה תום חובב באליפות אירופה. אלו הישגים שלא שוחזרו עד היום. אני חושב שאנשים לא מודעים לכך מספיק. 'מקום שלישי בעולם' - בין שלשת הספורטאים הטובים ביותר בעולם! זה הישג חסר תקדים בכל מובן שהוא".

אסף:  "לצד הישגים אלה, זכינו במדליות מאליפות אירופה לנוער וקדטים, מדליות מאליפות העולם לנוער ועוד עשרות מדליות מסבבי תחרויות בינלאומיות".

צילום: עמית בן נון

מעבר להישגים בתחרויות, שמעתי כי המועדון מטפח גם ספורטאים ואומני לחימה בעלי צרכים מיוחדים.

אריה: "בהמשך לשאלתך הקודמת, אחת ההצלחות שלי כמאמן היא הובלתו של תלמיד המועדון, אורן עוזיאלי, לצלוח בהצטיינות את מבחן החגורות השחורות לבעלי צרכים מיוחדים. אורן, שאובחן בתסמונת דאון, לא נותן לעובדה זו לפגוע בשאיפותיו, מתאמן במועדון 'האריות' מזה 20 שנים ומעבר להיותו אדם מדהים וספורטאי מצטיין, מחזיק בדרגה הגבוה ביותר בארץ בטאקוונדו ללוחמים בעלי צרכים מיוחדים".

אסף: "אנחנו מקבלים בחום כל תלמיד שרוצה להתפתח, ללא משוא פנים ועם המון קשב, סבלנות והבנה לצרכים מיוחדים. חשוב להבין, שההישגיות בתחרויות היא דבר בפני עצמו, אך היא אינה יכולה להגיע ללא יתר החוליות בשרשרת החינוך. אם תלמיד לא גדל על אותם ערכים של המועדון ואינו 'סופג' את הבסיס המהותי כל כך לצמיחה, ההישגים אינם מהותיים עבורנו ולבטח לא יגיעו בשלמותם".

ומה איתכם? גם אתם נמנים על רשימת עטורי המדליות של המועדון?

אריה: "כן. אני הגעתי למקום השלישי באירופה ואסף היה אלוף בלגיה במשך שנתיים ברציפות".

אסף: "היום, ההישגים שלי הם הישגי תלמידיי. אני מוצא באימון אתגר מדהים, לא פחות מהתחרות האישית. אין אימון שמסתיים ואני לא שקוע במחשבות איך להשתפר כמאמן ואיך להפוך את תלמידיי לטובים ביותר".

מהשיחה איתכם אני מבין שלא מין הנמנע שהטאקוונדו 'חודר' את גבולות המזרונים ומגיע גם לפתח ביתכם.

אסף: "לגמרי. הטאקוונדו הוא דרך חיים, פשוטו כמשמעו. העיסוק בו, למי שבאמת אוהב אותו, הוא תובעני ויום יומי. אני לא חושב שעובר יום ללא ישיבה מול קרבות, ניתוחם ולמידה מהם. למי שחפץ בכך, הצמיחה פשוט בלתי נגמרת וזה לטעמי מה שהופך את הענף להיות כל כך אטרקטיבי - תמיד יש שיפורים, תמיד יש לאן לשאוף".

ואיך המשפחה חיה עם אורח החיים התובעני שאתם מתארים?

אריה: "אני חושב שלמדנו להגיע לאיזון מסוים בין המשפחה לטאקוונדו. איזון שמקובל על זוגתי שמפרגנת ולחלוטין לא היה מתאפשר ללא הבנתה ושיתוף הפעולה מצידה".

אסף: "אין ספק שמדובר באתגר יום יומי, במיוחד מכיוון שגם אשתי משקיעה שעות רבות בעבודתה כעורכת דין במשרד המשפטים. העיסוקים של שנינו זולגים לשעות אחר הצהריים והערב, כך שללא  עזרתם של יתר בני המשפחה, לא היינו מצליחים להתנהל באותו אופן . לצד השגרה התובענית, חשוב לנו מאוד גם לשמור על איזון בין הבית לעבודה ולכן סופי השבוע מוקדשים לזמן איכות משפחתי".

שניכם גם עוסקים בעבודה נוספת, יחד עם הטאקוונדו.

אריה: "אכן. אני ראש אגף שכר ביחידת המיכון של משרד האוצר ואסף חשב בג'וינט ישראל".

צילום: עמית בן נון

ומעבר לעבודה, הבנתי ששניכם פיתחתם תחביבים נוספים.

אריה: "נכון. גם אסף וגם אני מתחרים בתחרויות ריצה ומרתונים בארץ ובחו"ל. לאחרונה אני גם מאתגר את עצמי בתחום הרכיבה על אופניים והטריאתלון".

איך אפשר להספיק את כל זה יחד?

אסף: "בהחלט מאתגר ולכן סדר היום מאוד מוקפד. בתקופות של הכנות למרתון ולתחרויות מטרה, אני רץ בשעות הבוקר המוקדמות על מנת להספיק להגיע לעבודה ומשם לצאת לאמן במועדון".

אריה: "כל שינוי הכי קטן בסדר היום, יכול להפיל את כל הפירמידה ולכן צריך להיערך מראש ולהיות מתוכננים".

ואני מניח שגם בתחום הריצה יש ביניכם שותפות מסויימת?

אריה: "התחלתי להתחרות באופן מקצועי בריצה בגיל 50. מהר מאוד נשאבתי לענף והצבתי לעצמי רף להשתתף במרתון. אסף, קיבל מוטיבציה מההישגים שצברתי והפך לרץ מקצועי לאחר שירותו כלוחם ביחידה מובחרת. היום הוא מדורג בין הרצים הבולטים למקצים של 10 ק"מ וחצי מרתון בארץ, ונכלל השנה בין 30 הרצים המהירים בישראל בחצי מרתון וב-15 ק"מ".

אסף: "אבא תמיד היווה עבורי מודל לחיקוי, בחיים ובספורט. אנחנו חולקים המון עולמות תוכן משותפים, אחד מהם הוא הריצה ותחרויות מרתון בעולם. שניים מבין חמשת המרתונים שהשתתפתי בהם היו יחד איתו".

לסיום, רגע לפני תחילת שנת האימונים החדשה, מה הציפיות והשאיפות שלכם כמאמנים במועדון 'האריות'?

אריה: "על אף שנות האימון המרובות שצברתי, בכל שנה ניצתת בי מחדש ההתרגשות להכיר את הספורטאים החדשים שמצטרפים למשפחת 'האריות', וחוברים לעולם שלנו, עולם הטאקוונדו".

אסף: "השנה היא שנה מיוחדת - שנה אולימפית. אומנם לאולימפיאדה בטוקיו איננו מעמידים נציג, אך זו מטרת הדגל של המועדון - מדליה אולימפית. השנה תהיה באווירה חגיגית והישגית והחופש והגעגוע לאימונים מייצרים אנרגיות מחודשות וטעונים בהרבה כוחות".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: