יום שלישי, 25 באפריל 2017, כ"ט ניסן ה' תשע"ז
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

תרומה אדירה

מרדף אחר גנבי רכב, חיפוש אחר נעדרים והתקלות עם פושעים אלימים - כך מעביר אדיר אביצדק ממבשרת ציון את זמנו הפנוי | לו היה מדובר באדם בוגר העיסוקים האלה לא היו מעוררים פליאה, אלא שהוא בסך הכל בן 17 | פרויקט שהחל כחובה במסגרת מחויבות אישית, הפך לאהבתו הגדולה של המתנדב הכי מוכר במשטרת 'הראל'

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

טל דה-לנגה גולן

עורכת עיתון 'זמן מבשרת'

delange.tal@gmail.com

שלהי חודש ינואר האחרון. הימים הם ימי מתח, לחץ ומחאה ציבורית. תושבי מבשרת ציון נוברים כולם במחשבות של "מה יהיה כאן החל מהשבוע?", חלקם כאמור אף יוצאים לשטח ומביעים את מחאתם באופן פומבי ופיזי. עושה רושם כי אין תושב שלא חושב על פתיחת מנהרות 'הראל', סגירת המחלף המיתולוגי והעתקת מסוף התחבורה הציבורית ל'חמד'. אלא שהשגרה ביישוב נמשכה כרגיל. לא שהמקרה הבא הוא שגרתי, הוא אפילו יוצא דופן, אך הגיבורים שבסיפור בסך הכל עשו את עבודתם, כפי שהם רגילים אליה, ונקלעו לסיוט.
סמוך לשעה 23:15, הוזעק צוות סיור של המשטרה המקומית לאחד מרחובות מעוז ציון. התושבים שהתקשרו למוקד 100 התלוננו על הקמת רעש יוצא דופן, בשעה לא סבירה, שבוקע מאחד הבתים הסמוכים. 
"הגענו למקום, צוות של שוטר וותיק ומנוסה ושני מתנדבים, תחילה דפקנו על הדלת בעדינות, משלא פתחו לנו הצגנו את עצמנו מבעד לדלת ודפקנו יותר בחוזקה", נזכר השבוע אדיר אביצדק, אחד מהמתנדבים, "מאוחד יותר בדיעבד הבנו שמדובר במסיבת שחרור מהכלא של אחד מהנוכחים בבית. המוסיקה הלמה בחוזקה ומספר רגעים לאחר מכן, 60 החוגגים, שהבינו שהמשטרה במקום, התחילו לענות לנו ואמרו שהם לא יפתחו לנו, דיברו אלינו בשפה מאוד אלימה שכללה גידופים וקללות. בסוף הדלת נפתחה והשוטר של הצוות ביקש ממי שניצב מולו שיציג לו תעודת זהות. בתגובה, אחד החוגגים דחף אותו והרביץ לו בחוזקה ואנחנו כמובן הודענו לו שהוא עצור ושמנו עליו אזיקים. פתאום החלו לצאת מהבית עשרות אנשים שהיו בו, שפכו עלינו אלכוהול, זרקו עלינו בקבוקי זכוכית ואפילו פסולת בניית שהייתה מונחת באחת המכולות ברחוב. מה לא זרקו עלינו? ברזלים ובלוקים, כל מה שבא ליד. הזעקנו תגבורת, ניסינו להתגונן אבל במקביל גם לנסות ולבצע את תפקידנו."
ואיך האירוע הסתיים, אתם ודאי שואלים? השוטר הוותיק שבצוות הראשוני נפצע בראשו לאחר שפגע בו בלוק, אביצדק נקע את רגלו מאותה הסיבה, אבל השניים והמתנדב הנוסף לא עצרו. יחד עם התגבורת שהגיעה בחלוף כמה דקות הם הוסיפו לפעול בשטח ושמו את ידיהם על החשודים בתקיפת השוטרים. בתחילה נעצרו שלושה מהם ובסיום הלילה הארוך, שמה משטרת 'הראל' את ידיה על תשעה מהחוגגים.     
"נכון, נפגעתי ברגל, היה לי קצת קשה לתפקד, אבל אי אפשר היה לעזוב הכל ולפנות לקבלת טיפול רפואי", מסכם אביצדק את הלילה ההוא, "זאת לא אופציה מבחינתי בכלל. הייתי חייב להישאר בשטח ולעזור לחברים שלי לנסות ולאתר את החשודים, להיות שותף למרדף אחריהם, גם עם רגל נקועה. אני הרי הייתי אחד מבין שלושה בלבד שנכח בהתפתחות. רק כמה שעות לאחר מכן, כשבעצם כבר היה בוקר, חזרתי הביתה ואבא שלי לקח אותי ל'טר"ם'. זה בטח לא מה שהיה עוצר אותי לבצע את העבודה שלי."
דבריו של אביצדק מעוררים השראה. מסירות ונאמנות לתפקיד, הן לא מובנות מאליהן, אלא שלא מדובר בעבודה, בטח שלא בעובד מן המניין. אביצדק הוא בסך הכל נער שנקלע לאותו אירוע מסועף במסגרת משמרת, בה נכח מתוקף היותו מתנדב במשטרה. 

תחילתה של ידידות מופלאה

אדיר אביצדק, בן 17, לומד בכיתה י"א בתיכון 'הראל', נולד וגדל במבשרת. הוא הבן הבכור לשני הוריו, לימור שעוסקת בתיווך נדל"ן ודודו שעובד בשירות המדינה. הוא האח הגדול לשתיים, טליה והילה. משפחת אביצדק מתגוררת בעין חמד, ובשנה וחצי האחרונות, מאז החל אדיר להתנדב במשטרה, חייהם קיבלו תפנית שאת אופייה קשה לקבוע או יותר נכון, הכל תלוי בעיני המתבונן. 
"זה לא שאנחנו לא שמחים על הרצון והמוטיבציה שלו להתנדב", קובעים ההורים, "ההפך הוא הנכון. אנחנו בוודאי מאוד גאים בו, ואין דבר שיותר מחמם ומרחיב את הלב לדעת שהילד שלך מתנהל על פי ערכים כל כך חשובים. יתרה מכך, אנחנו גם יודעים שעשייתו תורמת מאוד. אך לצד זאת, אנחנו לא מעט מוצאים את עצמו דואגים לו. תחילה, כמו כל הורה, דואגים שהוא יאכל וישתה טוב, וישן כמו שצריך או לא יזניח את הלימודים. אחר כך, אנחנו גם יודעים היטב מול איזה תרחישים הוא מתמודד בזמן משמרות ויודעים שהשגרה יכולה להיקטע בכל משמרת מחדש. תמיד זה היה ככה, אבל היו כמה אירועים שהוא היה מעורב בהם, כמו הפרת הסדר והתקיפה בקסטל, שרק מגבירים את החשש. וזה לא הכל, כי אדיר יכול להיות מעורב גם באירועי פח"ע, כמו שהיה בגל השריפות האחרון כאשר הם נכנסו לכפר 'בידו'. אגב, אנחנו גם חושבים על העתיד לא מעט. הרי זה ברור לנו, בדיוק כמו שברור לאדיר, שהוא יתגייס למשטרה. החלום שלו הוא לשרת בסדיר במג"ב ובבוא היום, לעבור למשטרה הכחולה. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים רק על התקופה של השירות, זה לא קל, אבל מה מפריד בינינו ובין עוד אלפי הורים ללוחמים בישראל? עם זאת, אנחנו סומכים עליו וסומכים על המשטרה, השוטרים הוותיקים והמפקדים, שהם שומרים עליו ודואגים לו, גם בהווה וגם בעתיד." 
אז איך הכל התחיל? הרומן של אדיר אביצדק ומשטרת ישראל החל עוד בילדותו. סביו, אבא של דודו, שירת כחבלן ובעוד שורת תפקידים במשך עשרות שנים בארגון. בעקבותיו, גם דודיו של אדיר התגייסו ולמעשה, מבלי להתכוון לכך, נפתחה במשפחת אביצדק מסורת בלתי רשמית. 
"בשנת הלימודים הקודמת למדתי בכיתה י', וכמו שכולם יודעים, כל התלמידים עוסקים בשנה זאת בפרויקט מחויבות אישית", נזכר ומספר אדיר על היום שבו גם הוא הבין שהוא הממשיך של המסורת המשפחתית. "הגיע לבית הספר נציג של בסיס הר אדר, רס"מ איציק דסה, המשתייך למשטרת תחנת 'הראל', הציג את עצמו והכריז על בחינות ומיונים להתנדבות בבסיס במסגרת המחויבות. לא חשבתי פעמיים ונבחנתי יחד עם עוד כ-170 תלמידים. מתוך כל הנבחנים קיבלו 30, אני הייתי ביניהם. בשלב הבא עברנו כל מיני קורסים, השתלמויות ומבחנים נוספים ובסופו נשארנו 10 נערים, היום נותרנו שישה."
מאותו היום ועד לפגישה שלנו, הצליח אדיר לשבור שיא בשרשרת ההתנדבות. וכדי שתבינו שאנחנו לא סתם מחלקים סופרלטיבים, הנה הסבר קצר: ההתנדבות בבסיס הר אדר נחלקת לשלוש קבוצות, כל אחד ברמת נתינה ועבודה שונה. הראשונה שבהן, היא כאמור המחויבות האישית, במסגרתה עוסקים בעיקר המתנדבים באבטחת אירועים, בקושי יוצאים לשטח או עולים על הניידות. בין לבין, לומדים הנערים כמה עקרונות בסיסיים כמו איך לדבר ברשת הקשר, מה הם הקודים של המשטרה, או של הבסיס עצמו ועוד. הקבוצה השנייה היא צוות 'ברק', בה משתלבים מתנדבים מתקדמים יותר, אלה שסיימו את הקורס הבסיסי. הם משובצים למשמרות, נחשפים יותר לנסיעה בניידות הסיור ולמעשה, ממש כבר עוסקים בפרקטיקה משטרתית. הקבוצה השלישית והאחרונה היא צוות 'גדעון', בה פעילים למעשה המתנדבים המנוסים ביותר, שמוזעקים לאירועים מסובכים ומורכבים, מתנדבים שהספיקו כבר "לאכול מספיק שטח", בעגה הנהוגה. וכן, הבנתם נכון. זה הצוות שאדיר אביצדק משתייך אליו. כאחד שכזה, אחד הסממנים שלו כמתנדב בכיר, הוא הרישיון ל-M16 , אותו הוציא כמובן במסגרת ההתנדבות במשטרה. 
"כל כך נהניתי ואהבתי את מה שעשינו, שהלכתי על כל הקופה ולא התייחסתי להתנדבות במשטרה רק כפרויקט מחויבות אישית. למדתי כל מה שיכולתי, הקשבתי, הפנמתי, למדתי מאחרים. ככה הגעתי למצב שדילגתי מקבוצה אחת לשנייה בתוך שנה לערך וזה די מהיר. אבל צריך להודות שלרוב המוטיבציה לא מספיקה ולפעמים זה גם עניין של מזל, כי יצא לי להיות באירועים הנכונים ובזמן הנכון."

לדוגמא? ספר לנו על אירוע כזה.  

"אני דווקא אתחיל ואספר שבתחילת הדרך, חשבתי שנגיע לבסיס ושהכל יהיה משעמם. חשבתי שיטילו עלינו משימות של ניקיון או עבודות משרדיות ואולי, אולי, בשביל הגיוון והאקשן, ניקח חלק בכל מיני משימות אבטחה. אבל לשמחתי התבדיתי והדוגמא הטובה ביותר לכך, היא באמת המשמרת הראשונה שהייתי בה. נקלענו למרדף אחר גנב כלי רכב, בסוף גם הצלחנו לתפוס אותו. האדרנלין והפרגון של השוטרים הוותיקים, גרמו לי להבין שאני במקום הנכון."

"אין לי ארץ אחרת"

אנחנו נפגשים בבית משפחת אביצדק שבשכונת עין חמד. השעה היא שעת אחר צהריים, הרי בסופו של דבר המרואיין המרכזי הוא בסך הכל תלמיד תיכון בעל מחויבויות קודמות.
דפיקה קלה על הדלת מניבה שיחת סלון חברתית וחמימה עם בני המשפחה, ואחרי כמה דקות, הקרח נשבר, אדיר מצליח לגבור מעט על ביישנותו והריאיון הרשמי מתחיל. 
"מה זה על הצוואר שלך?", שאלתי, "אני רואה נכון? זה תליון של מפת ארץ ישראל?". 
"כן", עונה אדיר מבלי להתבייש, "של ארץ ישראל השלמה."
"רק בן 17 וכבר בעל דעות פוליטיות ואג'נדה ברורות?", ניסיתי להקשות עליו. "למה לא? אני ציוני גאה, אוהב את הארץ הזאת ומוכן לעשות למענה כל מה שצריך, אני לא מתבייש בכך", הוא מצהיר. 
אם כן, מאוד מהר אפשר להבין כי הקשר של משפחת אביצדק למשטרה, על כל ענפיה, היא לא הסיבה היחידה שהוא מתנדב בארגון. לדבריו, ישנם כמה ערכים בסיסיים שעומדים בבסיס הפעילות שלו ואחד מהם הוא הציונות.
"זאת המדינה שלי, ועוד הרבה לפני שהחל פרויקט המחויבות האישית, רציתי לסייע בהגנה עליה, באכיפת הסדר, בהגנה על אזרחיה ובמשטרה מצאתי את המקום לעשות זאת באופן המיטבי והמרבי", מסביר אביצדק ומוסיף, "אני מוצא בכך עבודת קודש של ממש וכמו שההורים שלי כבר סיפרו, אני אעשה כל מה שנדרש ממני להתגייס למג"ב, אתרום ואתן את כל מה שאני יכול במהלך השירות הסדיר ואחר כך, אני אתקדם הלאה, אחתום קבע ואשרת במשטרה הכחולה. זה הייעוד שלי, זה החלום שלי ואין לי ספק שאגשים אותו." 

חושב כבר על קצונה?

"אני לא פוסל את זה. אבל אני גם מאוד מפחד שהקצונה תביא אותי בעתיד הרחוק לעבודות מטה, שכבודן במקומן מונח, אבל זה לא בשבילי. אני חייב לחיות את השטח, חייב להיות באקשן תמידי."
השורות הבאות בוודאי יביכו אותו, אבל זה יהיה חטא לא להעלות אותן על הכתב. בחלוף כמה רגעים, מתגלה אסופת רגשות וערכים נוספים שעומדים לרגליו של אביצדק. מדובר בנער חנון ורחום, בעל לב רחב שיודע להסתכל על האחר, עוד הרבה לפני שהוא חושב על עצמו. מבלי להכליל חלילה, אלה תכונות אופי לא מובנות מאליהן בגיל כזה. זאת כנראה הסיבה שעיניו נוצצות ופניו קורנות, כאשר אנחנו מדברים על תחושת הסיפוק שבהתנדבות. 
"אני לא עושה את זה רק כדי להרגיש חלק מארגון שאני מעריץ וגאה בו, כי זה מובן מאליו לדעתי", מציין אביצדק וממשיך בסיפור, "כשזה הופך להיות שגרה, אני מרגיש שזאת כבר החובה שלי, לבוא למשמרות, לעזור ולשרת. אני בהחלט מרגיש סיפוק עצמי, אבל זה לא מה שמניע אותי. יש עוד הרבה רגעים שחוויתי שמניעים אותי הלאה, כאלה שאני מחכה בכיליון עיניים שאחווה אותם שוב, כמו למשל המבט המודה שזוג הורים העניקו לנו אחרי שהצלחנו לאתר את בתם. זה היה במהלך משמרת די שגרתית, כשלפתע הוזעקנו לגן האירועים בעין חמד. דווח למשטרה כי יש מישהי שנעדרת מזה מספר שעות, צעירה קצינה בצה"ל ושהאוטו שלה נמצא פתוח ומונע בחנייה של המקום. היא פשוט נעלמה מעל פני האדמה. התחלנו לפעול בכל דרך אפשרית, עם כלבים, חיישנים מיוחדים, העלנו לאוויר רחפנים, סיירנו באזור, סרקנו כל נקודת שטח. חלפו כמה שעות והחלטנו שאנחנו מטפסים לאזור ההררי שמעל השמורה. למרבה המזל, מצאנו אותה מוטלת בתוך בור אליו היא מעדה ונפלה, ללא כל יכולת להיחלץ. אחרי שהוציאו אותה משם וחזרנו אל נקודת ההתחלה, המבט של קרוביה היה שווה זהב ויותר מזה."

מרגש. אתה חייב לספר לנו עוד סיפור לדוגמא. 

"בכל משמרת אני חוזר הביתה עם התחושה שעשיתי משהו טוב למען הקהילה והסביבה. אבל יש פעמים שאפילו אותי מצליחות להפתיע. לפני כמה חודשים במהלך משמרת, הזעיקו אותנו לאחד הסופרים במבשרת בחשד לכך שיש לקוחה שגנבה מוצרים. הגענו למקום, תפסנו אותה והיא הודתה במעשים. אך היא לא נלחצה והתחילה לבכות, בכי אמיתי וכנה, שזה לא באמת מציק לה שהיא עברה על החוק או שהיא עלולה להסתבך ולעמוד לדין, כי כרגע כל מה שמעניין אותה זה שאין לה איך להכין ארוחת ערב לילדיה או לעצמה. הבנו את המצב, לקחנו אחורה, עשינו חושבים ולבסוף, כל אחד מאתנו הוציא מכיסו סכום פעוט של 50 שקלים ונתנו לה אותם. אני חושב שמעבר לכך, אין לי יותר מילים להוסיף על אותו היום ועל התחושות שליוו אותי."

ילד על מדים

כן. מדובר בנער בן 17 בלבד. יש אפילו שיאמרו שהוא רק ילד, שבשלב זה של חייו הוא אמור להתעסק בלימודים ובזמנו הפנוי לצאת לבלות, ליהנות עם חבריו ואת היתר, להשאיר לעתיד. אך את אדיר אביצדק, ההנחה הזאת לא כל כך משכנעת, מה שגם למרבה ההפתעה, הוא בהחלט מוצא גם את הזמן לטפח תחביבים נוספים. 
אביצדק אוהב טבע וחיות מושבע ואף מגדל כמה מהן בבית. הוא אוהב לדוג, לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה ולמעשה, אין סיכוי שהוא יוותר על ההנאות הקטנות או הגדולות של החיים. עם זאת, הוא לא מפספס משמרת, אפילו מסייע למשטרה לגייס נערים נוספים כמתנדבים. למעשה, בערב ראש השנה האחרון הוא זכה לקבל תעודת הוקרה על תרומתו האדירה, על התנדבות מעבר לשעות הנדרשות ועל כך שהוא מהווה דוגמא ליתר המתנדבים.  

אי אפשר להתבלבל. ראים עליך שאתה צעיר וזה מאוד מסקרן לדעת איך מסתכלים עליך החשודים או המעורבים שאתה נתקל בהם בזמן המשמרות.    

"קודם כל, גם אם אנחנו לא שוטרים מן המניין, דורשים מאתנו ואנחנו מקפידים על הופעה מדוגמת. כשאנחנו בתפקיד אנחנו לובשים דגמ"ח שחור, נעליים שחורות וכבידות מעור, חולצת משטרה ותספורת תקנית. יש לנו בשלב זה גם חגורת סייר,  מה שכבר משווה לנו יותר רצינות. והיתר? זה תלוי בנו אך גם בכל מה שהספקנו ללמוד במהלך תקופת ההתנדבות. הדרך שבה מדברים לחשוד, הטון, הניסוח, אנחנו מתנהגים כשוטרים לכל דבר, במיוחד בגיל הזה שאנחנו כבר נושאים נשק בזמן המשמרת."

ולמרות הניסיון שצברת והסממנים שמעניקים ביטחון, אתה לא מפחד? 

"זאת אחת השאלות הראשונות שכולם שואלים אותי.  התשובה היא פשוטה וקלה. כן, וודאי שאני פוחד לפעמים. אבל עברתי כבר כל כך הרבה שכבר למדתי שאם אני דרוך מספיק, זהיר ושומר על טווח ביטחון, לא יפגעו בי כל כך מהר. הדריכו אותנו ולימדו אותנו כיצד לבדוק את השטח, את החשוד, מה לחפש ואיך לחפש, ואני יודע שגם אם טיפה אפספס משהו, אני יכול להחטיא את כל המטרה. אבל מעל הכל, השוטרים שומרים עלינו."
רגע לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, זאת שאגב התנהלה הרבה יותר כשיח בין אחות בכורה לזה הצעיר מאשר כראיון, מבקש אביצדק לפנות באמצעות 'זמן מבשרת' לכלל התלמידים ובני הנוער במבשרת ציון ויישובי הסביבה. 
"הרי צריך שתהיה לכתבה הזאת שורה תחתונה, לא?", נזרקה השאלה לחלל החדר, "לצד ההשקעה בלימודים, לצד הבילויים החברתיים, אל תבזבזו את זמנכם הפנוי רק על מסכים ורשתות חברתיות, צאו להתנדב", קורא ומסכם אביצדק, "יש הרבה נישות ביישוב או באזור שלנו שאפשר להתנדב במסגרתן. אתם תרגישו מצוין עם עצמכם, וזאת לא תהיה רק תחושת סיפוק שהיא מובנת מאליה. כמובן שאם אתם ציונים, אוהבי הארץ, אוהבי אקשן ושוחרי חוק וצדק, אז מקומכם אתנו במשטרה, בפרט בבסיס 'הר אדר' של משטרת תחנת 'הראל'."

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: