יום שלישי, 16 באוקטובר 2018, ז' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

שגרירה של רצון טוב

היא עלתה לארץ עם משפחתה, אבל מהר מצאה את עצמה חזרה בארגנטינה. שנים אחר כך, עם בעלה, תינוק קטן, ולאחר שסיימה לימודי רפואה, עלתה ארצה. כיום, ד"ר מאלנה כהן-סימברקנו, היא רופאת ילדים מומחית במחלות ריאה בבית-החולים "הדסה". בין שאר עיסוקיה, היא מתנדבת בסוכנות היהודית, עושה יחסי ציבור לישראל ומעודדת עלייה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נטע צלמרו-כהן

netac1991@gmail.com

לפני כשמונה עשרה שנים, עלתה לארץ ד"ר מאלנה כהן-סימברקנו, תושבת מבשרת-ציון, נשואה ואימא לארבעה ילדים. כיום, היא רופאת ילדים, מומחית במחלות ריאה בילדים ובמחלת סיסטיק פיברוזיס במיוחד. בנוסף להיותה רופאה מומחית בתחומה, היא משמשת כשגרירה של רצון טוב ברחבי העולם. איך היא עושה את זה? הסיפור לפניכם.

"לפני 18 שנים, בשנת 2000, עלינו לארץ אני, בעלי והבן הגדול שלי, טובי ,שהיה אז תינוק", מספרת ד"ר כהן-סימברקנו על ההחלטה לעזוב את המוכר ולעלות ארצה. "בשנת 1999 הייתי לקראת סיום לימודי רפואה בבואנוס-איירס, ארגנטינה, ובדיוק הייתה בארץ מהפכת ההיי-טק. ב'אינטל' חיפשו מהנדסי מחשבים מכל העולם שיבואו לעבוד בארץ. למרות שבאנו מבתים מאוד ציוניים, לא חשבנו באותה תקופה על לעלות לישראל, ובכל זאת, בעלי אריאל, שראה את המודעה בעיתון, החליט לשלוח קורות חיים ולנסות את מזלו". מריאיון עבודה אחד לשני, המראיינים התרשמו מיכולותיו של סימברקנו מאוד, ובמקביל, הבינו השניים שמודעת הדרושים הייתה למעשה מיועדת ליהודים, כשאחת ממטרותיה הייתה עידוד עלייה  לארץ.

"לאחר מספר ראיונות עבודה, הודיעו לאריאל שהוא התקבל והציעו לנו הצעה מאוד מפתה שהיה קשה לסרב לה", היא משחזרת. אבל מאלנה הייתה בשנה החמישית ללימודי הרפואה, עם תינוק קטן, ועלייה לארץ לא באה בחשבון באותה תקופה. "אמנם שנינו באים מבתים ציוניים והייתה הצעה מפתה, אבל ידענו שאין לנו משפחה בארץ, ושזה יהיה קשה... התלבטנו, ובסופו של דבר אריאל דחה את ההצעה, ואמר שזה לא רלוונטי עד שאני אסיים את הלימודים". למרות הדחייה והעובדה שעל השניים היה להישאר עוד כשנה שלמה בארגנטינה, ב"אינטל" לא ויתרו והחליטו ולחכות להם עד סיום לימודיה של מאלנה. "כאן כבר הבנו שאי אפשר להפסיד את ההזדמנות הזו. החלום של אבי היה לעלות לארץ, עשינו עלייה ובסוף חזרנו לארגנטינה. תמיד הייתה לי תחושה שאחזור לישראל, אבל אחרי שסיימתי את לימודי התיכון ישר התחלתי לימודי רפואה וזה לא התאפשר, וכאן הייתה לנו הזדמנות".

עולים חדשים

בידיעה שמובטחת לבעלה עבודה בארץ, עם תינוק ביד, ולאחר שסיימה את לימודי הרפואה בארגנטינה, עלו השלושה על טיסה לישראל, מתרגשים ואחוזי ביטחון בעתיד הטוב שמצפה להם כאן. בסוף הטיסה, שארכה כיומיים, הגיעו לישראל, הנפיקו תעודות זהות, ופתחו פרק חדש בחייהם.

למרות המעבר לארץ חדשה והשינוי הגדול שעברו, מאלנה לא ויתרה על חלומה להיות רופאה והחליטה להגשים אותו, גם כאן בארץ. "שמתי את הילד בגן, והתחלתי ללמוד למבחן הרישוי לרפואה. אחריו, עשיתי סטאז' ב'שערי צדק'". בשנת 2003 היא התחילה התמחות ברפואת ילדים בבית-החולים 'הדסה הר-הצופים' ובהמשך עשתה תת-התמחות ברפואת ריאות ילדים ב'הדסה', שם היא עובדת עד היום. "אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אני שייכת ליחידת ריאות ילדים ב'הדסה', עובדת בעיקר עם חולים שסובלים ממחלות ריאה כרוניות ובעיקר במחלת סיסטיק פיברוזיס".

סיסטיק פיברוזיס היא המחלה הכרונית המולדת הכי שכיחה בגזע הלבן. היא מתאפיינת בעיקר בזיהומים בדרכי הנשימה ולרוב גם בבעיות במערכת העיכול. "אחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את העבודה עם חולים כרוניים, היא שעובדים עם כל המשפחה ולא רק עם החולה. אלו חולים שאני מלווה ומכירה במשך שנים,  וכך מתוך העבודה איתם מתוך השתתפות בכנסים בארץ ובעולם ועבודה מחקרית בנושא, הפכתי להיות מומחית בתחום".

ד"ר כהן-סימברקנו לוקחת כל מטופל שלה כפרויקט אישי. בשנים האחרונות יצאו כל מיני פיתוחים ותרופות לסוגים שונים של המחלה. לפני כשש שנים, יצאה תרופה מהפכנית שהתאימה לשמונה אנשים בלבד בישראל, אך רק שניים מתוכם עמדו בתנאי הגיל ויכלו לקבל אותה במרכז הרפואי 'הדסה'. אחת מאותם שני מטופלים היא שיר ביבס-איבגי. "אחד הדברים שיכולים לעזור לחולים זה ספורט ואימונים גופניים. אחרי ששיר התחילה לקחת את התרופה וראינו שיפור משמעותי, הצעתי לה להתחיל לעשות ספורט ולרוץ במרתון ירושלים, הבטחתי לה שארוץ יחד איתה. היא צחקה ואמרה 'אני מאוד מתרגשת ממה שאת מבקשת אבל אין סיכוי בעולם שאצליח לרוץ עשרה ק"מ'. אמרתי לה שתתאמן ואני אעזור לה והיא תצליח. בסופו של דבר עשינו את זה ורצנו ביחד".

התמחותה של ד"ר כהן-סימברקנו במחלה עשתה לה שם למרחקים, גם מעבר לים, למקום בו נולדה וגדלה, דרום-אמריקה. "באחת הנסיעות שלי לביקור המשפחה בארגנטינה, הוזמנתי להרצות בפני צוות רפואי והורים לילדים הסובלים מהמחלה. סיפרתי להם על דרכי העבודה בישראל, על צורת הטיפול במחלה, ועל העבודה במרכז סיסטיק-פיברוזיס ב'הדסה'. סיפרתי להם שאנחנו עובדים עם צוות רב-תחומי שכולם מומחים במחלת סיסטיק-פיברוזיס, הכולל רופאי ריאות, רופאי גסטרו, אחות, תזונאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד. בנוסף, ניצלתי את הבמה לספר על ישראל ולעשות לנו יחסי ציבור טובים. למשל, סיפרתי על פעולות שאנחנו עושים ב'הדסה' למען חולים בעזה. הם היו מופתעים ממה שסיפרתי, לא תיארו לעצמם שלא משנה לנו האם המטופלים הם ערבים, יהודים, דתיים או חילוניים". בתום ההרצאה, כך היא מספרת, ניגש אליה אחד האנשים בקהל, שבא במיוחד להרצאה מאורוגוואי. "הוא סיפר לי שאחד מבניו נפטר מהמחלה ושיש לו בת נוספת, שגם היא חולה בה. הוא ביקש שאעזור לו להקים באורוגוואי מרכז לטיפול בסיסטיק פיברוזיס על-פי המודל שלנו בישראל. התרגשתי מאוד וכמובן שהסכמתי".

כשנה מאוחר יותר, הגיעה ד"ר כהן-סימברקנו לאורוגוואי לקיים את הבטחתה, לאחר שארגון 'בני ברית' לקח על עצמו את פרויקט הקמת המרכז באורוגוואי. באותו ביקור, היא נפגשה עם חולים ועם בני משפחותיהם, עם שר הבריאות ועם רופאים. "הסברתי להם איך אנחנו עובדים בארץ, על הצוות הרב-תחומי שלנו, ועל צורות הטיפול שלנו למחלה" בשלב הבא, היא הוזמנה  לאורוגוואי ביחד עם הצוות הרפואי איתו היא עובדת, מה שהפך להיות פרויקט מיוחד בשיתוף משרד החוץ. בסופו, לפני כמעט חמש שנים, הקימו את המרכז הראשון לטיפול במחלה באורוגוואי. "המרכז הזה הפך להיות מודל לטיפול במחלה בהרבה מדינות בדרום-אמריקה" היא מספרת בגאווה. "הזמינו אותי מאז לעוד הרבה מקומות כמו ארגנטינה וצ'ילה. אני נוסעת כל שנה, מרצה על הנושא ומנצלת את ההזדמנות לדבר על מדינת ישראל, על פרויקטים מיוחדים שהקמנו בעזה, על המרכז לטיפול במחלה שסייענו להם להקים ועל ההכשרה שהעברנו לרופאים שלהם".

ישראל שלה

אהבתה למדינת ישראל זורמת לה בוורידים, וגם תוך כדי השיחה איתה, אני מרגישה את הניצוץ בעיניים ואת השליחות שהיא מרגישה בכל נסיעה לחו"ל, כשהיא טסה כרופאה, אבל גם כשגרירה של רצון טוב. "לפעמים אנשים פה מתלוננים על המדינה, על בתי-החולים, על מערכת הבריאות. ודווקא אני, בגלל שיוצא לי להסתובב בעולם, ולראות מקומות אחרים - במדינות מפותחות יותר או פחות - יש לנו הרבה מאוד במה להתגאות, אין לי ספק שלפחות בתחום הזה אנחנו בין הטובים בעולם, אם לא הכי טובים. המדינה הזו היא דוגמה לקבלת השונה, לשוויון בין כולם, והיא טובה בכל כך הרבה מובנים. טוב לנו כאן, אנחנו גאים להיות חלק, שמחים שעלינו לארץ-ישראל".

בעקבות אהבתם הרבה לארץ, והעובדה שתהליך הקליטה שלהם עבר בצורה טובה ומעוררת השראה, מתנדבים היום הזוג סימברקנו-כהן, במקביל לעבודתם הקבועה ועיסוקיהם הרבים, גם בסוכנות היהודית. "מזמינים אותנו לדבר עם אנשים בבתי-כנסת, בתי-ספר, סטודנטים לרפואה, ובקהילות יהודיות בדרום-אמריקה. אנו מספרים להם על החוויה שלנו בתור עולים חדשים, על מדינת ישראל ומעודדים אותם לעשות עלייה".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: