יום ראשון, 26 במאי 2019, כ"א אייר ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

בסלוניקי בחג הפסחא

הלכתי אליה ללמוד. הלכתי אליה ללמוד על גדולתה וחורבנה של "ירושלים דבלקן"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

הלכתי לסלוניקי - בירת מקדוניה שיש בה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזה כבירת התרבות האירופאית לשנת 1997.

הלכתי אל העיר הזאת שבה התקיימה במרוצת אלפי שנים, קהילה יהודית שמנתה עשרות אלפים. קהילה מלאת חיות ויצירה. קהילה שנכחדה באיבחת חרב, ברגע אחד קצר של "הסתר פנים".

באתי ללמוד. סבבתי ברחובותיה ובשווקיה. דברתי עם עוברי אורח...

ראיתי אותם בחן פניהם. אמרו שלום, ואמרו ברוכים הבאים. אמרו אנו שמחים לבואכם, אך מתחת למעטה המלים שופעות החן והחיוכים ראיתי במעמקים זרימה של שנאה קטנה. אולי לא שנאה, אלא רק ריחוק והסתייגות מפני אלה שידיהם שפכו את דם "בן האלהים" בערב חג הפסח דאז.

בטרם בואי אליהם קראתי כי היוונים אדוקים בדתם, ואני באתי אליהם בחג הפסחא. בטלביזיה, בכל הרשתות, בהקה דמותו של ישו הצלוב. נזר קוצים על ראשו ודם ניגר מצלעותיו.

 

שלוש שיחות

עלינו למונית לנסוע אל אן. משארכה הדרך שאלנו הנהג: "יזראל?". עניתי: "הן". שאלנו: "אוהבים סלוניקי?". עניתי: "הן". בשל קשיי השפה נפלה בינינו שתיקה. משבקשתי להפר אותה שאלתיו בסגנונו שלו: "אוהב יזראל?" ולא זכיתי למענה. ראיתי את פניו מרצינות. שאלתי שוב: "אוהב יזראל?". אמר: "כן ולא" ולא יסף. תנועות ידיו ופניו המרצינות והחתומות אמרו את שהסתיר. אמרו הסתייגות ודחיה.

מלצר שעמד בפתח הטברנה פנה אלינו במאור פנים והזמיננו להיכנס.

שאלתיו בתום לב האם יש מוסיקה חיה? פניו הרצינו לפתע, והוא שאל: "האם אתה צוחק? והרי ביום הזה ממש צלבו היהודים את אדוננו". אמר ורחק מעמנו, ואף אנו רחקנו מעמו בלא חמדה. בלכתנו תהינו בקול רם האם ידע שאנו יהודים אם לאו.

דברה אנגלית רהוטה. נאה הייתה וצעירה. שאלה מהיכן אתם? אמרתי מישראל. איגרפה את ידה הימנית והניפה אותה אל על ואמרה: "אתם חזקים, חזקים מאד". חייכתי בשתיקה. אמרה: "אתם חזקים מאד מול האויבים הרבים שלכם, וזה טוב מאד". אמרתי לה: "גם אתם צריכים להיות חזקים למול מאה מיליון האויבים היושבים במדינה השוכנת במזרח". אמרה "נכון", והוסיפה בחיוך שובה לב: "ואתם צריכים לעזור לנו". אמרתי לה: "ההיסטוריה מלמדת כי רק החזקים שורדים". חייכה, אמרה "נכון", והלכה להביא לנו בירה.

 

ושיר:

בסלוניקי בחג הפסחא

בטלביזיה צולבים את יהושע היהודי

פעם ועוד פעם ועוד,

לנגד עיניהם הדומעות של היוונים,

שאור נרות שהדליקו נוגהה עליהן.

מן המרפסת שעליה אני יושב,

נוהרים לנגדי אלפי זהרורי אור

בנמל ימה של סלוניקי,

נרות זכרון לששה ריבוא אחי

ולאחיהם עובדי הנמל,

שנטבחו לנגד עיניהם המזוגגות

של הדומעים על מות "אותו האיש".

אני ונרותי, הם ונרותיהם,

אל מול תמונות רחוקות וקרובות

של אנשים קרובים וזרים.

וביום המחרת הוא קם מעם המתים

וביום המחרת פרצה שמחתם.

("אותו האיש" - כינויו של ישו בפי חז"ל)

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: