יום רביעי, 16 באוקטובר 2019, י"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

עם שירים מימים רחוקים

הלכתי אחר נכדתי אל הצלילים, ואלה הוליכוני אל הימים ההם, שעדנה לא הייתה בהם, אך הייתה בהם שירה רוננת

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

הלכתי אחר נכדתי לבית ספרה שבהר אדר. באולם ישבו נכדתי וכל בני כתתה, הורים, סבים וסבתות ואחרים, במסגרת מסע "שורשים במוסיקה".
הילדים היכו בתופים, במצלצלים ובמנענעים. נגנו בחצוצרות ופרטו על כלי מיתר ושוררו בקולם בעדנה שובת לב את שירי העדות שליקטו.
עשו זאת כי מוריהם אמרו להם הבה ונלכה יחדיו אל ימים עברו - ימי חמדת הוריכם והורי הוריכם. הבה ונלכה יחדיו להעמיק שורשים, לרוות ממעינות מי התהום שהירוו אותם. נלכה עד ימים רחוקים להאזין לאותם שירים שבני המשפחה שלכם אהבו. עלזו הילדים והלכו לנבור בעבר, לקושש שירים ולהאיר חמדת ימים רחוקים. 
באה אלי נכדתי אלה ושאלה: סבא, מה שרתם אז? אמרתי לה: מדוע תשאלי? אמרה: המורה אמרה. שאלתיה: מדוע אמרה? אמרה לי: סבא, אנחנו לומדים שורשים. שורשי הורינו והוריהם, והורי הוריהם דרך השירים והצלילים שהתנגנו בביתם.
אמרתי לה: שירים הרבה התנגנו אז בביתנו. מקצתם - שמענום בקולות רמים ובגאווה מופגנת, ומקצתם שמענום בקולות לואטים, שלא ישמעום אחרים. אמרה: לא הבנתי כלום. תפרש לי סבא את שאמרת. אמרתי לה: אפרש.
התבוננה בי נכדתי בשתיקה כמבקשת לשמוע מפי סודות ורזים. אמרתי לה: היו אז בביתנו שני סוגים של שירה ומוסיקה. זו שמותרת וזו שאסורה. מצמצה בעיניה היפות ושאלה בתמיהה: מה זו שמותרת, ומה זו שאסורה?
אמרתי לה: נכדה אהובה, הטי אוזנך ואספר לך קורות הימים ההם, שהייתה בהם שירה רוננת אך לא הייתה בהם עדנה. אז בשנות החמשים עוד אחזנו בשירת ערב ובשירים מכורדיסטן שהעלינום עמנו למדינת ישראל, והיו מלעיגים עלינו אז הוותיקים, באומרם - זו אינה שירת ארץ ישראל, זו שירת אויב. שאלה: ומה בקשו להשמיעכם? אמרתי לה: את זמרת הארץ. את "באה מנוחה ליגע", את "למולדתי הבאת אותי בים גלים וקצף", את "ציון תמתי ציון חמדתי" ועוד.
שאלה: ואתה אהבת את אלה? אמרתי לה: אהבתים למן הרגע הראשון, אהבתים ואני אוהבם עד הנה בדמעה ובכאב מכמיר, ואלה השירים הולכים בי כמילות השיר: "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי".
אמרתי את שאמרתי ושתקתי, ואף נכדתי נפלה בשתיקתי. 
אחר השתיקה שאלה: ומה עם המוסיקה האסורה? אמרתי לה ואף זו זורמת בדמי מיני אז ועד היום, הגם שאז לעגו למאזיניה. וכיום אתה מאזין לאסורה? אמרתי הן, אך עתה אני מאזין לה בקולות רמים ובראש כל חוצות, ואין מלעיגין עלי עוד כי הארץ מלאה כיום במוסיקת עולם.
חייכה נכדתי ושאלה ומה אקח עמי לערב העדות? אמרתי לה: את השיר "אז קבוקם", שיר כורדי מכמיר לב על גבר המדמה עצמו לציפור המנתרת מגג אל גג לתור אחר אהובת לבבו.
לקחה נכדתי את השיר הזה, ומוריה פתחו בו את הערב בבית ספרה בהתכנסות החגיגית שנערכה בשבוע שחלף.
שמעתי ביחד עם כל החוגגים את השיר, ודמעת אושר זלגה מעיני. רק אמי ורדה - שהייתה שרה באוזני את השיר הזה בילדותי - חסרה לי שם, אך בתי ורדה - אמה של נכדתי אלה - שישבה לצידי, הייתה נחמתי על חסרונה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: