יום רביעי, 05 באוגוסט 2020, ט"ו אב ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על ישראלים וערבים (חלק ג')

ממילא את עצמנו אנחנו לא אוהבים, ומתקוטטים זה עם זה ללא הרף, ככה שעודף אויבים הרי זה משובח | זאת אומרת, הרבו קטטות ומחלוקות בעולם, לפי העיקרון המתמטי שמינוס כפול מינוס זה פלוס

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

לפעמים, כאשר הרכב שלי היה מאושפז, הייתי מגיע לכפר – מחנה פליטים מפחיד – עם מונית חברונית מצומת אפרת למוחיים, שם הייתי הולך ברגל אל ביתו של העובד. בכניסה הייתי צריך לעבור את עמדת הביקורת של צה"ל. החיילים המוצבים על גג הבית היו צועקים: "לאן אתה הולך?!". "לשתות קפה, כמובן". הייתי עונה. ואכן, כל חמישים מטרים שהייתי פוסע, היה יוצא אליי מישהו. "תפדל אודחול ותשרב קהווה מענא", זאת אומרת, בוא לביתנו ושתה קפה. עד שהייתי מגיע למעלה, הייתי צריך לשתות שלש כוסות קפה. המחסן שלי היה בתוך הכפר, כיוון שהיה לפועל מחסן ריק, וזה התאים לנו. הרגשתי שם כמו בן בית. למרות שהיו פליטים, לא חשתי בעויינות. הילדים היו צועקים אליי מדי פעם "יאהודי יאהודי!". האנשים היו די סימפטיים, מברכים זה את זה לשלום ברחוב, מה שלא כל כך נהוג אצלנו. 
מה שבלט לי די במהרה, מדוע אנחנו, השלטונות, לא טורחים לשפר, אפילו באופן סמלי, את החיים בכפר. הביוב זרם ברחובות, הכול מגובב ולא מסודר. אמנם הם היו מוכרים כפליטים של האו"ם, ולכן תחת חסות בינלאומית. לא היה למעשה שלטון מקומי, לא שילמו מסים, בריאות וחינוך בחינם, מקבלים מנות מזון, בעצם, מה רע? פליטים על אדמתם. אלו ערבים החיים על אדמה ערבית, בכל המזרח התיכון, ועדיין נחשבים לפליטים. תארו לכם שישראלי שגורש ממטולה, יבקש תעודת פליט באילת. אחרי מלחמת העולם השנייה, היו בעולם כמאה ושבעים מיליון פליטים. רובם השתקמו, כמונו. תפקיד האו"ם זה לשקם את קרבנות המלחמות. וכאן, למרות שהערבים יזמו את המלחמה והפסידו בה, הם נחשבים כפליטים על אדמתם, כדרך לנגח את מדינת ישראל. 
מדי פעם הסתובב בכפר טנדר עם ירקות ופירות, שהיה מוכר את המצרכים ישר לדלת. שאלתי אותו פעם: "כמה העגבניות?". "שלושה שקלים". "הקילו?". "לא, ארגז שלם". אצלנו זה עלה אז משהו כמו שמונה שקלים הקילו.
ומדי פעם היו מספרים לי את עוללות חיילי הצבא ואחרים, הנוהגים בהם בקשיחות יתירה, בלשון המעטה. כנראה שרכשתי את אמונם, כיוון שהיו מספרים מדי פעם סיפורים גרועים ביותר, אבל מאחר ולא חסרים אלו המחפשים להכפיש את שם ישראל, לא אצטט זאת כאן. למעשה כפי שאיננו נוהגים כבוד ורעות זה בזה, אז זאת הזדמנות להדר במצווה ולהחמיר את היחס לאויב. ככה נהפוך את האויב לאוהב. ממילא את עצמנו אנחנו לא אוהבים, ומתקוטטים זה עם זה ללא הרף, ככה שעודף אויבים הרי זה משובח. וכך גם אומרת התורה, שאנחנו הולכים לאורה: "דין אחד יהיה לכולכם". זאת אומרת, הרבו קטטות ומחלוקות בעולם, לפי העיקרון המתמטי שמינוס כפול מינוס זה פלוס. 
יום אחד החלטתי לעשות סימולציה, או הצגת תכלית. "בואו נעשה שלום". "אין בעיה", אמרו, "אנחנו רוצים לחזור לג'ת". "לג'ת לא תחזרו, כמו שאני לא אחזור לאחוזת המשפחה שלנו במזרח אירופה" (הייתה לנו שם אחוזת אדמה, בערך קילומטר מרובע של קרקע פרטית, אותה רכשו אבותיי בכסף מלא, ואת זה בזזו שכנינו בחסות הלאמת האדמות הסובייטית. למעשה מה שאני כותב אודות היותנו פליטים, לא נאמר להם). בעצם גם אני פליט, ולא נתנו לנו כלום. "אני מציע לתת לכם סכום כסף שבו תוכלו לקנות אדמה ולבנות בית חדש ונאה. בג'ת כל מה שהיה לכם זה חושה מחורבנת עם גג מפח. השירותים בחוץ".
"רוצים לחזור לג'ת".
"לא תחזרו לג'ת כמו שאני לא אחזור עם צה"ל לכבוש את הנחלה שלנו במזרח אירופה. כמו שאני מוותר, כך גם אתם".
"רוצים לחזור לג'ת".
"מאה אלף דולר יעזרו?".
"רוצים לחזור לג'ת".
"מאתיים אלף?".
כנ"ל עליתי לחצי מיליון. לא עזר. 
החבר'ה האלה לא ראו מימיהם אלפיים דולר מחוברים יחדיו. והשיחה הזאת מתנהלת בערבית בלב מחנה פליטים בהר חברון...

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: