יום רביעי, 05 באוגוסט 2020, ט"ו אב ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

מחאה או אנרכיה?

הגבולות של מאבק במדינה דמוקרטית: לאן הולכים מכאן?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מנשה נחום

מנשה נחום מומחה לניהול משא ומתן, מגיש תכנית רדיו, הרצאות, סדנאות, יעוץ אישי, 0504062278,אימל menashenahum100@gmail.com

הפגנה במדינה דמוקרטית הינה זכות בסיסית של אזרחים להביע מחאה על אי צדק, רצון לשנות, להעלות נושא לסדר היום הציבורי. אחת השאלות שחשוב לעלות לדיון חברתי, האם מאבק העדה האתיופית במתכונת הנוכחית הינה לגיטימית? האם המאבק לא הופך לאנרכיה מסוכנת?
חובתנו להתייחס ראשית לרקע הקודם. העלייה של יהודים מאתיופיה עוברת תהליך לא פשוט של קליטה בחברה הישראלית, תחושה של קיפוח וחוסר צדק מלווה את העדה האתיופית בכל תהליך הקליטה שלהם. אירועים בודדים זוכים להעצמת הקיפוח: תרומת הדם של האתיופים שנזרקת לפח, שיטור יתר, אכיפה נוקשה של המשטרה כנגדם, בעיות דיור ותעסוקה ועוד עשרות מכשולים בדרך יוצרים כעס ותסכול רב.
הרי ברור לכולנו שאנחנו כחברה שוב לא הצלחנו ללמוד מטעויות העבר. בכל הגירה וקליטה של יהודים, מכל מקום בעולם, אשר הגיעו לארץ ישראל, נעשו טעויות קשות. ברור לכולנו השפע בעולם המערבי בישראל על כל חלקיו, השכלה, דיור, שכר, ועוד. כמו כן, פער תרבותי וחוסר הכרת האחר - במקרה זה העדה האתיופית יוצרת שתי חברות שונות, לעיתים מנוגדות בערכים ובנקודות המבט שלהם. השאלה, מתי יגיע אירוע קיצון שיוציא את כל הכעס והשדים החוצה, הינה שאלה של זמן. כאשר אין הבנה שצריך להשקיע בחינוך, בסגירת פערים ומאפשרים לחיים לזרום ללא מעשה, אז לומדים שהחיים יותר חזקים מאתנו. עדיף תמיד להיות מובילים ולא מובלים.
האירוע הקיצוני הגיע בעוצמה רבה יותר מאשר איש האמין שיקרה. קצין משטרה מבלה עם משפחתו בגן ציבורי מבחין בקטטה בין מספר נערים. קצין המשטרה בוחר להתערב, לנסות להפריד. זו בדיוק ההתנהגות אשר עליה מחנכים אלפי שוטרים - לא להתעלם, להתערב, להגן על הציבור ולהפסיק את העבירה. חוסר הידיעה של חלק מהציבור והתקשורת להגיד שלא היה במסגרת תפקידו מעידה על חוסר הבנה מוחלט לגבי אופי תפקידו של שוטר. בכל זמן ובכל מקום שוטר הוא שוטר, גם בחופשה פרטית שלו הוא שוטר וחייב לפעול. אין כאן מקום לשיקול דעת. בהיותי קצין משטרה בעבר, בעשרות מקרים שבהם הייתי בחופשה עם משפחתי, עזבתי הכול וניגשתי לטפל באירוע גם במחיר שהחופשה תיפגע או אפילו תסתיים. זו בכלל לא שאלה, שוטר הוא 24 שעות שוטר, 365 ימים בשנה.
ניסיונו של קצין המשטרה להפסיק את הקטטה בין הנערים לא צולחת ואף מחמירה. קצין המשטרה הותקף בצורה קשה אשר מסכנת אותו ואת משפחתו. כאן באה הדרישה לסיוע נוסף מהמוקד. תוצאות האירוע לצערנו טרגיות וכואבות לכולנו, קצין המשטרה נאלץ להגן על חייו משתמש בנשק שלו ואחד הנערים שנפגע מהירי נהרג. איש לא התכוון שזו תהיה התוצאה לבטח גם לא קצין המשטרה, וגם לא הנער שציפו לו עוד חיים שלמים. האירוע נחקר וכולנו נמתין בסבלנות לתוצאות. 
ברגע זה חובה היה על כל מנהיגי החברה הישראלית והקייסים האתיופים לדבר בקול ברור וחזק ולהרגיע את מה שעומד לפרוץ בזעם רב. כולנו עם אחד, תבוצע חקירה, כולנו נלמד יחד כיצד למנוע את האירוע הבא, כיצד לצמצם את הפערים, להבין את הכעס של העדה האתיופית. אבל אז כולם איבדו שליטה, מאות מפגינים יצאו לרחובות הביעו את זעמם בצורה קשה ביותר, היו שעות רבות שתמונות ששודרו על ידי כלי התקשורת נתנו תחושה של אנרכיה מוחלטת, שריפת כלי רכב, חסימות צירים, פגיעה בשוטרים, קריאות של הסתה נוראיות כלפי הממסד.
המשטרה בחרה להגיב באיפוק וטוב שכך, לוותר בשלב זה על היכולות המקצועיות בכדי למנוע פצועים או הרוגים נוספים. ועם זאת, האם המחאה האתיופית לא חצתה את גבולות המותר במדינה דמוקרטית? האם התקשורת רק מילאה את תפקידה או ליבתה יצרים בסיקור מגמתי? היכן היו כל מובילי הדעת בחברה הישראלית לקרוא לאיפוק וריסון?
תובנה אחת למדתי מכל האירוע המורכב והקשה הזה. לצערי הרב, בעת משבר חברתי במדינת ישראל, יותר אנשים וארגונים מובילים לשיסוע ומחלוקות מאשר הכוחות שקוראים לאחדות, הרצון האישי להרוויח כמה נקודות יותר חשובים להם מלגלות היגיון בריא.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: