יום רביעי, 05 באוגוסט 2020, ט"ו אב ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

זאכו - סיפור משפחת זקן

סיפור משפחת זקן שעלו לארץ בשנות החמישים, הוא סיפורה הטוב והאופטימי של מדינת ישראל כולה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

הלכתי לצפות בסרט ושבתי הביתה בלב רונן. היה זה הסרט הטוב ביותר שראיתי בעשור האחרון. גבורי הסרט שפעו חן וחסד. פניהם זהרו באור יקרות. עיניהם יקדו כזהרורי החמה ביום אביב. הם דברו אהבה. אהבה לבני המשפחה, אהבה לבני עדתם, אהבה לטבע הסובב אותם שם וכאן. אהבה לארץ שבה נולדו, ואהבה ללא קץ ותכלה לארץ ישראל. 
בני משפחת זקן, שמונה מופלאים במספר, גיבורי הסרט, ספרו בפשטות ובזרימה ענוגה - כמים הללו שזרמו בנחל של זאכו עירם שבכורדיסטן - את סיפור משפחתם, שהוא בעצם סיפור העדה הכורדית כולה, שהוא ספורה של הארץ הטובה הזאת. סיפור על עליה ותקומה. סיפור שראשיתו מצער ואחריתו שגאה מאד. 
סיפור משפחת זקן שעלו לארץ בשנות החמישים בחוסר כל, שהתערו בארץ, העמיקו בה שורש, והגיעו להישגים מרשימים הן בתחומי הדעת וההשכלה, והן בהיבט הכלכלי שאך מעטים הגיעו אליו - הוא סיפורה הטוב והאופטימי של מדינת ישראל כולה. 
הסרט שנעשה על ידי בת המשפחה - יפה דנון, בסיוע אחיה בני משפחת זקן, מספר את קורותיה של המשפחה העניפה בזאכו שבכורדיסטן העירקית, תוך התייחסות למנהגי העדה, למסורות, לעולמם העשיר של השירה והמחול שהיו מסד בחיי הקהילה, למלאכות שנהגו שם, לאמונות העממיות על שדים וליליות, ועל חיי הקהילה המלאים והעשירים שחוו בחגיגות הסהרנה, בשבתות ובמועדים אחרים, כמו גם בשמחות הפרטיות.
מראות הסרט מכורדיסטן היו מרשימים: הירוק ושפעת המים המפכים בערוצי הנחלים באביב ובקיץ, השלגים שכסו את הכל בלובנם המסמא את העין בחורף, הנשים העדויות בתכשיטי זהב והמחולות רבי המשתתפים אחזוני כבכבלי קסם.
ויותר מכל אהבתי את חגיגות הסהרנה שנראו בסרט. אלה חגיגות האביב של יהודי כורדיסטן הנחגגות בחול המועד של חג הפסח, אז יוצאים הכל מבתיהם: איש ואישה על ילדיהם וטפם, ועמם גם הסבא והסבתא לחגוג את בוא האביב. בסרט השתקפה תמונת החג במיטבו: מאות אנשים יושבים במרחבי השדה ובאפרי המרעה שליד הנחל - בקבוצות קטנות, וגדולות יותר, כל משפחה במעגלה, לאכול, לשתות, לשיר, לספר את סיפורה הפרטי. ומעת לעת באים אלה לבקר את אלה, לשבת יחדיו, לאכול יחדיו וגם... לקשור קשרי שידוכין של בניהם ובנותיהם. גולת הכותרת של החגיגות היו הריקודים ההמונים שנרקדו לצלילי הדהולה והזורנה. המחולות היו הולכים וסובבים אל תוך הלילה. מאות הנשים והגברים  חוללו יחדיו שלובי ידיים באהבת אין קץ, כשנהרה ואור נסוכים על פניהם. ולא היה שם "מחזיר בתשובה" אחד שיצעק בגרון ניחר: תעשו הפרדה, נשים לבד וגברים לבד... כך ארכה הסהרנה יום ויומיים ושלושה ואף שבוע ימים.
המשכו של הסרט מתאר את העליה לארץ, אשר בבסיסה עמד חלום שיבת ציון, את קשיי הקליטה, ואת מאבקם העיקש של האחים והאחיות לבית משפחת זקן  שטיפסו ב"מעלה ההר" עד לכיבוש "פסגתו". בתמונות שתארו את העליה נראו הכורדים יורדים מן המטוס כורעים אפיים ארצה ומנשקים את אדמת הקודש.
סרט זה יכול לשמש ככרטיס הביקור היוקרתי של העדה הכורדית כולה. מי אשר יצפה בסרט הזה, יכיר את פניה היפות של העדה הזאת, את הישגיה ואת אצילותה.
סיפורה של משפחת זקן המופלאה כפי שהוא משתקף בסרט הזה, הוא סיפור העדה הכורדית כולה, הוא סיפורה של מדינת ישראל על כל שבטיה, וראוי שיראוהו כל אזרחי הארץ.
עוד את זאת, אודה כי מדעתי או שלא מדעתי, מראות הסרט הזה, שמן הימים ההם, הוליכוני אל הפגנות אחינו האתיופים שמן הימים הללו, וההקבלה הזאת רק העצימה את גאוותי כבן העדה הכורדית. עדה שעלתה לארץ בחוסר כל, שחייתה במעברות בתנאי עוני ומחסור משפילים, שבניה לא הפגינו, ולא מחו. שבניה התביישו לפקוד את סיפי לשכות הסעד (כן, כך קראו לזה אז). הם עבדו עבודות כפיים מפרכות כי זכרו שארץ ישראל היא זו - וישיבתה נקנית ביסורים. ובסתר לבם האמינו גם כי "בקץ היסורים - הגאולה", ואמנם גאולתם באה בהלימה למעשיהם. העדה השגיאה וצמחה, השגיאה ובנתה עצמה לתלפיות. בני העדה עלו ב"מעלות  הגאולה". ילדיהם השכילו והם משמשים כיום בדרגות בכירות בכל מערכות המדינה והשירות הציבורי. משפחת זקן היא דוגמא אחת מייצגת ומאלפת לכך, וכמותה יש עוד.
תודה ליפה דנון ולכל בני שבט זקן על הסרט ועל כל תובנותיו.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: