יום שלישי, 15 באוקטובר 2019, ט"ז תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

גליקריה בהר הקסטל

שם על ההר נפלו ארבעים ושמונה לוחמים, שבמותם הורישו לנו את ההר הזה, את האמפי שנבנה למרגלותיו, ואת הזכות לשבת על כסאות נוחים ולהאזין לגליקריה | שירתה למרגלות הר הקסטל יצקה תוכן של אמת בהיגד "ובמותם ציוו לנו את החיים"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

ישבתי באמפי שלמרגלות ההר יחד עם האלפים שבאו לראותה, להאזין לקולה המסתלסל. לשמוע את שירתה הנעימה לאוזן. היא שרה ביוונית ובעברית. ברקע על מסכי ענק ריצדו האורות, הכוכבים, הזיקוקים, ומראות נופי יוון שובי הלב והעין.
עיני היו בגליקריה שעל הבמה, ובהר הקסטל - לסירוגין. לבי הלך אחר שירתה לרגע, ובמשנהו כמו העלה באוב את קולם של הלוחמים שמן הימים ההם, קולם של לוחמי תש"ח. קולות שבקעו מתוך מכשירי הקשר בקוראם לעזרה, ואת קולות הירי.
על הבמה רעשו התופים והגיטרות ושאר כלי הנגינה. ההר האפל והנישא דמם, ודממו עמו שמות הלוחמים שנפלו עליו, החקוקים על סלעיו.
אני יושב כאן ושומע שירה ומוחא כף והוגה בהם וחושב: על מה חלמו? איזה עתיד טוו לעצמם בתום הקרבות? מה אמרו לרעיהם המוטלים לפניהם, משזב דמם, קודם שפרחה נשמתם? 
ומצליפה דעתי, כמבקשת להביא בי איזון, והיא לואטת באזני את המשפט: "ובמותם ציוו לנו את החיים". ואני הוגה בהיגד זה ובאמיתה המוכמנת בתוכו ופוסק לעצמי: כן, כן, אין מקום ומעמד שממחישים באורח כה ממצה וכה אמיתי את הקשר והזיקה שבין מות לוחמי תש"ח לבין חיינו אנו. הנה שם על ההר נפלו ארבעים ושמונה לוחמים, שבמותם הורישו לנו את ההר הזה, את האמפי שנבנה למרגלותיו, ואת הזכות לשבת על כסאות נוחים ולהאזין לגליקריה.
האזנתי לשירה ונתחייכתי, ובאה בי שמחה. אחר כך, מדעתי או שלא מדעתי, זכרתי את הנופלים על ההר - את נחום אריאלי שנפל, את בן הלל אריה, ואת מאיר קרמיול שהרג במרומי ההר את עבדל-קדר חוסייני, את שושני נחום, ואף את החייל האלמוני, שאיש לא יודע את שמו עד היום, שאף הוא היה בין הנופלים, ואת שמעון אלפסי, זה שפקד: "הטוראים יסוגו המפקדים יחפו", ואת גוני שזכה לשיר פרי עטו של חיים גורי: "הלילה שוב ראינו את פניך חברנו גוני... הנה נדם הרוח, האורנים צופים את נפילת הטל, שמות רבים בקסטל, רעות עולה חובקת את כולנו" ואת כל האחרים - זכרתי את כל זאת ותוגת עולם כמו הציפה את לבבי ונתעלמתי מן השירה ומן הרעש שבקע מעל הבמה.
שרה רעייתי ראתה את פני החתומות ושאלה בדאגה: האם אתה מרגיש טוב? עניתי הן, ושבתי להאזין לשירה ולמחוא כף. משסלסלה גליקריה בקולה את שירי אריס סאן חזרתי במנהרת הזמן אל ימי עלומי. אל השירים: פום פם, דאם דאם, אספרה, ערב ערב, סיגל וזוג או פרד שלצליליהם רקדתי עם זו ועם זו, ואחר עם רעייתי שעמי יותר מיובל שנים.
גליקריה הייתה על הבמה. שירתה הוליכתני אל המתים ואל החיים. אל הימים ההם הרחוקים ואל ימינו אלה. אל ה"שיירות פרצו בדרך אל העיר, בצדי הדרך מוטלים מתינו", ואל שלדי הרכב השותקים כמו רעיי בצדי הדרך.
שירתה למרגלות הר הקסטל יצקה תוכן של אמת בהיגד "ובמותם ציוו לנו את החיים ". שמחתי שהייתי שם וגם שם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: