יום חמישי, 12 בדצמבר 2019, י"ד כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על ערבים וישראלים (חלק ח')

לו היינו חברה של אנשי מופת, הערבים היו מתאבדים כדי לשמור עלינו | אני לא ממציא כאן שום גלגל, זה חבוי אצלנו במקורות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

לצערי, קלטתי במשך השנים, כי בכל עת שהחברה הישראלית מתמוטטת לתוך שחיתות, התבהמות וטמטום, אנחנו חוטפים הצלפת שוט מבחוץ. ב-1965 התהלכה הבדיחה "מי יכבה את האור בשדה התעופה לוד?". החיים כאן היו קשים ללא נשוא, ללא שום תקווה לשינוי. עימותים קשים בין דתיים לחילונים, בין עדות המזרח לאשכנזים וכן הלאה. 
מלחמת ששת הימים שמה קץ למלחמות הפנים ולייאוש. אם נבואתו של בן גוריון לרבין, כי עליו להכין חמישים אלף קברים הייתה מתממשת, מדינת ישראל הייתה קורסת.
אם לא הייתה פורצת מלחמת 1973, מדינת ישראל לא הייתה קיימת. קשה לתאר היום את אווירת ההיבריס, השחצנות וגבהות הלב ששררו בכל רחבי החברה הישראלית, ובמיוחד בהנהגה חסרת ראייה מעמיקה, שרויה בקומבינות ותככים. אינתיפאדות, מלחמות בלבנון, כל הזמן לחץ מאיים חיצוני המחייב אותנו לשמור על  דריכות קבועה, ערנות, וניסיון להפגין מידה של אחדות. 
אם תהליך 'השלום' היה מצליח, יש להניח שישראלים רבים היו עוברים לצד השני. שנת 1999 הייתה שנה מוצלחת ביותר לשני העמים, הכסף זרם ממורדות החרמון ועד לקזינו ביריחו. וגם לא מעט בני דודים עברו למעשה את הגבול המדומה והתאזרחו אצלנו. למעשה, אם לא הייתה פורצת האינתיפאדה השנייה, לא בטוח שמדינת ישראל הייתה מתקיימת היום במתכונתה הנוכחית, עם רוב יהודי יחסי. היינו נרקבים לתוך עצמנו מתאוות הבצע, השחיתות וחוסר מחשבה מרחבית. 'חשיבה מרחבית' זה לשים את העולם קודם ואת עצמנו בסוף. 
אם  אדון ערפאת היה מחכה עוד עשר, עשרים שנה. לא היה צריך שום אינתיפאדה. כמה שאני מדבר בגנותו, הרי שלערפאת הייתה האפשרות לעשות שלום עם מדינת ישראל. בגלל רשעותו, שהקנתה לו שם של 'מושיע הערבים', הכריזמה האדירה שלו ופקחותו הערמומית, יכול היה להסכים, מכוח עצמו, לעשות הסכם שלום אמיתי עם מדינת ישראל, ולא הסכם אי לוחמה, שהם ההסכמים שישראל חתמה עם ירדן ומצרים. 
השלום יהרוס את מדינת ישראל, מהסיבה הפשוטה שאת רוב האנשים כאן לא מעניין כלום חוץ מעצמם. כנראה שהערבים תפסו את הפרינציפ, והחלו לפמפם איזה 'תהליך שלום', לשמחת המערב, שגם הוא ברובו שקוע בהישרדות אגואיסטית, והסכסוך כאן המופיע לעתים קרובות מדי על המסכים מפריע לבילויים. הבעיות האחרות המשתוללות על כל פני הכדור, לא מצטלמות מספיק סקסיות. 
מה שאני אומר כאן אמור לייאש רבים. ואכן, צעירים רבים עזבו ועוזבים את הארץ. חלקם מחמת קשיי מאבק ההישרדות, מצב המלחמה חסר התוחלת, היושרה הנמוכה של האנשים, ההתעמרות של השלטונות וכן הלאה. 
מצד שני, אין לי ספק שיש 'השגחה עליונה' שגזרה שעל היהודים תהיה מדינה – על אפם וחמתם. מנהיגינו בעבר הרחוק, וגם הנוכחי, כנראה עושים שעות נוספות כדי להרוס את המדינונת הזאת מבפנים. די לראות את התנהגות 'המנהיגים' לקראת הבחירות – שאני מכנה אותם 'בכי רעות'. 
המדינה משגשגת מבחינה כלכלית, כנראה. ההכנסה לנפש גדלה בצורה יוצאת דופן, וכנראה שעברנו כבר מדינה כמו בריטניה. הפכנו למעצמה בקנה מידה בינלאומי. אנחנו באיזה מקום טוב באמצעון העליון. אבל מה לעשות עם המצב הביטחוני ובעיית הערבים או הפלסטינים, שנראה כחסר תקווה? מצד אחד, האוטופיה שאנו נהיה אנשי יושרה מהלכים, איננה מציאותית, זהו העולם, בני אדם הם תועלתניים, ורק יחידי סגולה שמים את עצמם בסוף ואת החברה בראש. לו היינו חברה של אנשי מופת, הערבים היו מתאבדים כדי לשמור עלינו. אני לא ממציא כאן שום גלגל, זה חבוי אצלנו במקורות. נביאי ישראל רומזים על כך לכל אורך דרכם.
שאם האוכלוסייה הערבית הייתה מרוצה ממצבה, לשאר העולם הערבי והמוסלמי לא היה טיעון כנגדנו. אם המצב הנוכחי יתמיד, ונניח שכל התושבים הערביים יתפנו מרחבי הארץ המובטחת, הרי שישראל תהפוך למדינה של 'פצצה אחת', ובטוח שבמוקדם או במאוחר מישהו ישתמש בצעצוע הזה. אם נצדיק את השם 'ישראל', הרי שאדון נסראללה יתאבד כדי לשמור עלינו.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: