יום ראשון, 15 בספטמבר 2019, ט"ו אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

מסע של נחמה

זיכרונות מהלווייתו של דביר שורק ז"ל, אשר נרצח בשבוע שעבר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

נסעתי לעפרה ובאתי בינותם. הלכתי אל אחי להיות עמם בשעתם הקשה, בשעה שמתם מונח לפניהם. לא הלכתי לנחמם, כי ידעתי דלה נחמתי, כי ידעתי שבנין הארץ ובנין ציון וירושלים - נחמתם. כל שבקשתי היה להיות חלק מהם. 
הגעתי לרחבה הגדולה הפרושה בחזית בית משפחת שורק. אלפים אלפים עמדו שם. איש ואישה, ונער ונערה, וישישים וטף. עמדו שם חובשי כיפות סרוגות, וגלויי ראש. עמדו שם נשים במלבוש ארוך ושביסים לראשיהן, ונשים בג'ינס. היו שם חיילים דתיים וחילוניים. היו שם נערים שטליתות עיטרו את לבושם, ופיאות מסתלסלות נרעדו על כתפיהם.
הם עמדו סמוכים ודבוקים זה לזה כמו היו גוש אחד, כמו היו ישות אחת. הם עמדו דוממים כמו העצים שמעל ראשיהם. כמו הירח החצוי והרהוי שהתבונן בהם מרקיע התכלת הנטוי ממעל.
לאחר דקות ארוכות של שתיקה, לפתע נשמע רחש חרישי עובר בינותם, כאיוושת הרוח בעצים. כלחש הזה הבא מעלי האילנות שיד הרוח נוגעת בהם. עשיתי את אוזני הכבדות כאפרכסת, להאזין לרחש הזה המעודן, שבקע מפיהם של האלפים. קולם המלחש, שעלה כקול מקהלה רבת מזמרים הילך עלי קסם. 
הם נתנו קולם בשיר, שירו של המלך דוד, מזמור בן שלושת אלפים שנים: "תפילה לעני כי יעטוף, ולפני אדני ישפוך שיחו. אדני שמעה תפילתי, ושוועתי אליך תבוא. אל תסתר פניך ממני, ביום צר לי, הטה אלי אוזנך, ביום אקרא - מהר ענני... אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד".
ואחר באו ההספדים: מילות נחמה. מלים של תום ואהבה וחמלה. מלים רועפות כטל על נפש שוקקה. הקהל האזין בפנים שקטות, בפנים נוגות, ובעיניים דומעות. לא היו קריאות לנקום. לא אמרו: נשיב להם כגמולם. לא נאצו אדם ואלהים. אמרו אהבה וחן וחסד לאלהים ולאדם. אמר האב: "אלהים נתן ואלהים לקח, יהי שם השם מבורך". ואחר הייתה קריעה, ואחר החל מסע הלוויה.
עמדו האנשים משני צדי הרחבה והמת והמשפחה בתווך. פסעתי אל עבר האב שפסע אחר הארון לחבקו. השיב לי זה חיבוק אמיץ, כמי המבקש לחזקני. חשתי כיצד זורמות בי ריגשה ותעצומות נפש שפרצו מתוך חזהו ובאו בי כמים טובים להרוות נפש. להעצימני.
משהגיע מסע הלוויה לבית העלמין, שוטטתי בין הקברים. קראתי את שחקוק באבן. טמונים שם קשישים וצעירים, והרבה הרבה נרצחי טרור. עפרה הוא יישוב בן שלושת אלפים וחמש מאות נפשות, וקרבנם כה גדול.
דביר שורק היה בן תשע-עשרה בהרצחו. גם סבו בנימין הרלינג נרצח בפיגוע לפני תשע-עשרה שנים, ונרצחו עוד. עברתי בין טמוני העפר ובהם הנכד והסב, וכל האחרים הטמונים כאן, הם נדמו בעיניי כגיבוריו של שאול המלך, זה שלחם על האדמה הטובה הזאת, בעפרה, כנגד הפלשתים, לפני כשלושת אלפים שנה.
משתם המעמד פניתי אל מי שעמד לצדי ושאלתיו אם הכיר את דביר. זה השיבני: הן. אמרתי: ספר לי עליו מהיכרותך האישית. אמר: הוא היה יפה תואר. בלכתך לביתך התבונן בדיוקנו ותראה את פניו האצילות, את פיאותיו המסתלסלות ואת האור שבעיניו. אמרתי לו ספר לי עוד. אמר: הצעיר הזה חיבר בין עולמות. בין דתיים וחילוניים, בין מתנחלים לאחרים, ואפתיע אותך גם בזאת, הוא נמנה על קבוצה שקיימה דו-שיח בין יהודים וערבים. משראני זה בתמיהתי הוסיף: דביר היה נעים הליכות שהכל בקשו את קרבתו. אמר ולא יסף. ראיתי דמעה בעינו. אמרתי לו תודה ושלום והלכתי לדרכי אחוז בסרעפי.
נסעתי עם רעי יגאל עמדי. הייתה שתיקה בינינו. בשקט הזה כמו נתחבר בראשי שיר חדש כשירו של ביאליק: אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבו אחיך בשעת צער ויגון - את אמונתם ואת תעצומות נפשם אל עפרה סור, אל עפרה, כי בעפרה העצים עולמי ורחב.
תהא מנוחת דביר בגן עדן, ובני משפחתו בבנין ציון וירושלים - ינוחמו.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: