יום רביעי, 18 בספטמבר 2019, י"ח אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

ירושלים בששונה

ראיתיה ביגונה | ראיתי את בניה מתרפקים על אבני הכותל, מבכים את חורבנה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

הלכתי עם רעייתי לראותה בששונה. לראות את בניה בששונם. ירושלים עירי היא עיר ימים רבים (כארבעת אלפים וחמש מאות שנות היסטוריה) ובה עם רב. באתי לראות אותה בנצחונה. מנצחת את החורבן. מנצחת את הטרור הפלסטיני.
תחילה באנו, רעייתי ואני, למשכנות שאננים ולימין משה. באנו לראות (בפעם האלף) את הבית הזה הארוך שבנה משה מונטפיורי לאחיו החלכאים והנדכאים דרי העיר העתיקה. היו שם המוני אדם שגדשו את הרחבות הצופות אל נוכח פני הר ציון ואתריו שמנגד. הם חגו סביב טחנת הרוח הזו שלא טחנה קמח מעולם, אך זכתה והשתבחה בשיר שחרז לה יהודה עמיחי משורר העיר, והשתאו למול הכרכרה שבה נסע השר מיפו בואכה ירושלים.
לפתע אמרה לי שרה רעייתי הבט באנשים הללו, רובם ככולם חרדים המה ומלבושם יעיד.
עניתי לה מיניה וביה: כך נאה וכך יאה להם. אתמול הם ביכו את חורבן ירושלים וזעקו: "איכה ישבה בדד העיר" והיום הם באו לשמוח בשמחתה, שבנויה היא, ורחבה היא, וקרת שופעת יפעה היא. אמרתי את זאת ונתתי קולי בשיר, מעשה ליצנות, תוך שאני מרקד למילות השיר שנתמלטו מגרוני "שישו את ירושלים גילו בה, גילו בה כל אוהביה". ראתני רעייתי בזאת ושאלה: אם מבקש אני להידמות לדוד מלכנו שהיה מהלך ומרקד לפני הארון? "קטונתי" אמרתי, ופסקתי מלרקד ומזמר, ורק אמרתי לה: דעי שאנו והם כולם כולם שבח ירושלים.
משם הלכה דרכנו לימק"א. אמרתי לרעייתי הבה ונשב להרגיע את רגלינו הכבדות והיגיעות. ישבנו במרפסת הנאה, על כסאות נאים ושולחנות נאים ורווח לנו.
משרווח לנו בקשתי להתעלות בעיני שרה רעייתי ואמרתי: "האם יודעת את שאת המבנה הקסום והיחודי הזה בנה האדריכל ארתור לומיס שבנה את ה'אמפייר סטייט בילדינג' שעל גגו עמדת בזמנו והשקפת על ניו יורק? הנהנה בראשה לאות הן ולא יספה.
אמרתי לה: "האם יודעת את שאת הבנין הנאה הזה חנך אלנבי משחרר ירושלים בשנת 1933?  הנהנה בראשה לאות הן ולא יספה.
אז אמרתי לה: "האם יודעת את שסמלי שלוש הדתות המונותואיסטיות, היהדות, הנצרות והאיסלם מוכמנות בין אבניו של הבנין, בחלליו ובחצריו?".
אמרה לי: "פרש לי את שאמרת". מששמעתי בקשתה, עטתי על דבריה כמוצא שלל רב, וספרתי, ואמרתי, והרחבתי - להתגדל בעיניה. אמרתי לה, בבנין שלושה אגפים כנגד שלוש הדתות. בראש אגף אחד כתוב: "אדוני אלהינו אדוני אחד". במשנהו כתוב: "אין אלוהה מבלעדי אללה" ובמרכזו תבליטים המסמלים את ארבעה כותבי ספרי הבשורה שבברית החדשה, והוספתי באוזניה עוד כהנה וכהנה פרטים חשובים ופחות חשובים.
על יד על יד שאנו משיחין הגיעו רעינו הטובים: דורית וזאב, ודבורה ושמוליק והיינו מרבין בצחוקים, שותים בירה צוננת וצוחקים ומספרים בשבח ירושלים מן המקום הזה שאנו מצויים בו. שבו התזמורת ניגנה את "מוסיקת ליל זעירה" ואחר כך את "שחרחורת" ואת "ערב של שושנים". שאליו הגיחה לפתע כלה מוסלמית צנומה ונאה ועמה מלוים רבים, ואליו התלקטו ובאו תיירים מארצות רבות ובליל שפות בפיהם - וכולם כולם שבח ירושלים וששונה. 
משפסקה נגינת התזמורת ירדנו במורד הרחוב לראות פנינה נוספת הקבועה בכתר העיר. הלכנו ובאנו למלון 'וולדורף אסטוריה' המפואר. זה המלון שצמח מתוך מלון 'פאלאס' ההיסטורי אשר הפך לימים למקום מושבו של אריאל שרון כשר, ואני פקדתי את לשכתו שם - פעם ועוד פעם ועוד פעם.
עלינו לגג המלון שעליו מצויים מסעדה ובית קפה שאורם עמום להשרות קסם על יושביהם. חזינו שם בהקרנת הסרט "הספר הירוק" - דרמה קומית אודות מסעו של הפסנתרן האמריקני מג'מייקה דון שירלי ונהגו הלבן, המשייטים להם במכונית מפוארת בארצות הדרום הגזעניות של ארצות הברית.
התבוננו בזוגות שישבו שם באינטימיות מזהרת, ובמשפחות שעלו לפוש בירושלים שאווירה צלול, ואמרנו גם אלה כולם כולם שבח ירושלים וששונה.
והכל יודעים שירושלים בלי "שוק מחנה יהודה" אינה ירושלים השלמה, ועל כן שמנו פעמינו השוקה. באנו וראינו שהשוק מלא אדם, וכולם צעירים שהתבוננו בנו כיצורים שבאו מעולמות אחרים, והגיעו בשוגג למקום לא להם מלא בצלילי מוסיקה ומלא באידי אלכהול. התמרפקנו בהנאה צרופה בין הבליינים הצעירים למלט נפשנו בעודנו אומרים: ואף אלה כולם כולם שבח ירושלים וששונה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: