יום ראשון, 20 באוקטובר 2019, כ"א תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

לרבע את המעגל

10 תובנות ממערכת הבחירות, בתקווה כי לא ניגרר לסבב בחירות שלישי

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

ד"ר רוני שקד

ד"ר רוני שקד, חוקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית, לשעבר כתב ופרשן ב'ידיעות אחרונות' לענייני השטחים

עצוב. אנחנו בפלונטר, אין ברירה, חייבים לצאת ממנו. הבחירות הותירו אותנו במציאות מאוד מורכבת ומסובכת. הלכנו לישון אחרי מערכת בחירות מלוכלכת, מהולה במדמנה וביבים, רוויה בשנאה, גזענות, שקרים, פייק ניוז, פילוגים ושסעים, והתעוררנו לצלילי הסיסמאות הנבובות של אחדות. הפרשנים אמרו כי זאת העדות לרצון העם באחדות. בולשיט, התוצאות הן עדות לפילוג העמוק ולשסעים המובנים בחברה הישראלית.

עצוב שראש ממשלה בישראל, שעומד ותלוי נגדו כתב אישום על שוחד ומעילה, ועננה שחורה מוסרית רובצת מעל ראשו, ממשיך, גם אחרי היוודע תוצאות הבחירות במסע ההישרדות האישי ("רק אני המלך ביבי יכול להציל את מדינת ישראל") באותן שיטות ואותה הסתה. התעמולה שלו הייתה של סולו, מלאת חרדה ופאניקה. גובלת בטירוף. הוא לא שיתף את צמרת הליכוד במסרים שלו, מדי פעם הוא נעזר בחבורת הסנשו פאנצ'ו - האמסלמים ביתנים, אוחנים והזוהרים, נושאי כלים, שלא מאיימים על הנהגתו.

נתניהו, גם אחרי הבחירות, ממשיך להיאחז בקרנות המזבח ולנסות לבנות קואליציה של חסינות, שאם לא תצליח להקים ממשלה, תוכל למנוע הקמת ממשלה בראשות כחול-לבן. אבל או טו טו השימוע ואחריו בית משפט. אוהדיו שצעקו ביום שלישי בלילה "לא רוצים אחדות" יכולים להמשיך לשיר "ביבי מלך ישראל", אלא ששר ההיסטוריה קבע ביום שלישי את סוף עידן מלכות בית נתניהו. תוצאות הבחירות הם לא הפסד לנתניהו - הם הדחה.

 ועוד כמה הערות:

1. ישראל ביתנו, יותר נכון לליברמן, מגיע שאפו. הוא הצליח להסיט את השיח הפוליטי  לסוגיות  של דת ומדינה, יותר נכון חרדים ומדינה - והוא הצליח. צריך לעודד אותו להמשיך במדיניותו להוציא את החרדים, מהפוליטיקה (אין לי בעיות עם  חרדים: שיהיו חרדים בביתם ואזרחים בצאתם). ליברמן של אחרי הבחירות מותח שרירים של בוגר אחראי ומצהיר 'רק ממשלת אחדות  ליכוד כחול-לבן ואפילו בלעדיי'. לא צריך להיתמם, הוא עוד שלף את כוונותיו ולא סיים את מסע הנקמה האישי שלו בנתניהו. כן, פוליטיקה מונעת גם על ידי יצרים. בכל אופן, ליברמן לא הפך עורו, הוא עדיין לא מקרב הלבבות הלאומי. 

2. האזרחים הערבים בישראל, הפכו לשחקן פוליטי מרכזי. גנץ התקשר לאיימן עודה, הוא לא הרים טלפון לחרדים. בשני העשורים האחרונים מתגברת המגמה של הערבים להשתלבות ושותפות אזרחית בחיי המדינה, ולאחרונה גם מעורבות פוליטית. זאת על אף, יותר נכון גם למענה למדיניות הימין שהדירה אותם מהחיים הפוליטיים ותייגה אותם כחלק ממחנה האויב. ה'עליהום' של נתניהו נגדם, פעל  הפוך על הפוך והוביל לנהירתם לקלפיות.

3.  החרדים אחרי הבחירות, חרדים לעתידם. הם עלולים, על אף ששמרו על כוחם ואפילו הוסיפו לו, למצוא עצמם מחוץ לקואליציה. בנימין נתניהו היה טוב לחרדים: הוא נתן להם את ליטרת הבשר וקיבל יד חופשית לבצע את מדיניותו הימנית ללא מפריע. אבל, אם תיפתח בפני נתניהו דרך מילוט והצלה, הוא לא יספור את החרדים. ובכלל, האם יהדות התורה הם ציונים? האם הם דמוקרטיים? בש"ס הייתה צהלה ושימחה מוצדקת. כשראיתי את הספרדים של ש"ס רוקדים ומזמרים שירים מבית מדרשם של הליטאים, הבנתי שש"ס, שאולי התחילה עם כוונות טובות, "השתכנזה", וכיום היא מפלגת בת של הליטאים האשכנזים, המונעת על ידי יצרי תאוות מנעמי השלטון.  

4. מפלגת העבודה הישראלית סיימה את דרכה הפוליטית. זהו גזר הדין של שר ההיסטוריה. אבל הפוליטיקה הישראלית, עם כל הבעיות והסוגיות המורכבות של המדינה חייבת מפלגת שמאל משפיעה (כחול-לבן זה לא שמאל). לשמאל לא תהייה תקומה אלא אם כן יתבצע איחוד בין העבודה-גשר למחנה הדמוקרטי וטוב יהיה אם הצעד הזה יתבצע מוקדם ככל האפשר.

5. הימין החרד"לי מפורר מאוכזב. אישית אני מתגעגע למפד"ל הוותיקה, האחראית והמתונה. סמוטריץ' המשיחי ופרץ הנבואי הם לא תחליף להנהגה אחראית. בכלל, לא צריך לשמוע הטפה לאומית מסמוטריץ'.

6. יש גם אור חיובי בבחירות האלה - עוצמה יהודית, שנתניהו הכשיר אותם, ומפלגות הימין הדתיות חיבקו אותם, נותרו מחוץ לכנסת. הבן-גבירים, המרזלים והבן-חורין למיניהם, "ברוך השם" לא ישבו באולם המליאה סמל הדמוקרטיה שלנו.  

7. אומנם הייתה עליה באחוז ההצבעה, ושיעור ההצבעה הפעם היה 69%, אבל אחוז כזה מציין כי שליש מבעלי זכות ההצבעה לא מלאו את חובתם האזרחית. זה כבר גובל בחוסר אחריות למדינה! כן זו חובה להצביע לא רק זכות. כל הסיבות ששמעתי לא מצדיקות ללכת לים במקום לקלפי. השתתפות בהצבעה מאפשרת יציאה מייאוש, אזרחות פעילה והשפעה על חיי המדינה.

8.  ממשלת אחדות לאומי אותה דורש אביגדור ליברמן - המנצח האמיתי של הבחירות, היא שיתוק לאומי, העמקת הפילוג והשסע, חזרה למעגלי השנאה ושוב בחירות. ממשלת אחדות לאומית בין הליכוד וכחול-לבן עם רוטציה בכיסא ראש הממשלה היא מרשם בדוק להמשך ההסתה, השנאה, האיבה והמתחים בין ימין ושמאל. אני זוכר היטב את ימי ממשלת הרוטאציה שמיר פרס (הייתי אז כתב מדיני של עיתון ידיעות אחרונות). אני לא מתגעגע לניאוצים, גידופים והשמצות מלשכת שמיר ללשכת פרס וההיפך. הפערים בין האידיאולוגיה המדינית של  הימין שחותר לספח שטחים - נוסחה שפירושה מרשם למדינה דו-לאומית, המשך הטרור והאלימות ואיבוד זהותה היהודי דמוקרטי של ישראל לבין כחול לבן שחותרים למדינה ציונית דמוקרטית יהודית - הפרדה מהפלסטינים הם עמוקים ורחבים.  

9. בפוליטיקה הישראלית אין רגע דל. מדינה נורמלית לא יכולה לקיים שלוש מערכות בחירות במשך שנה. אני חרד וחושש. ובכל זאת אני מקווה ומאמין כי הנשיא ראובן ריבלין, אותו אני מעריך ומוקיר, בתבונתו ימצא את הדרך הפתלתלה להציל אותנו מסבב שלישי של בחירות.  

ד"ר רוני שקד משמש כרכז יחידת המזרח התיכון במכון טרומן, האוניברסיטה  העברית

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: