יום ראשון, 20 באוקטובר 2019, כ"א תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

לחצו ידיים. מה עכשיו?

לכל אחד מהקודקודים אבן ריחיים על צווארו| לבני גנץ - התחייבותו לרוטציה עם לפיד | לא ברור איך ישתחרר ממנה | גם דו-שיח של חרשים עם הסיעות הערביות המתכחשות, בבסיס מצען, לקיומה של ישראל כמדינה יהודית | שיח זה מצא את ביטויו בהמלצתן, החלקית בלבד, לנשיא, על גנץ כמרכיב הממשלה הבאה | לנתניהו – אבן ריחיים כבדה לא פחות: היחס שגילה לשותפיו האפשריים, בראש ובראשונה לסיעת 'ימינה' | שלא כדרכו כאדם מחושב, פעל ראש הממשלה, בניגוד לאינטרסים שלו עצמו, 'שתה' מהם קולות, וביצע בכך מהלך שגרם לו נזק רב בחשבון הסופי

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מרדכי ליפמן

otmoti@netvision.net.il

ביום שני האחרון, נועדו בני גנץ ובנימין נתניהו בארבע עיניים, לאחר שנשיא המדינה כפה עליהם הר כגיגית. התערבותו עזרה בעיקר לגנץ לרדת מהעץ הגבוה של 'רק לא ביבי', עליו טיפס בסיוע חברים, וממנו לא היה מסוגל לרדת בכוחות עצמו. עכשיו הוא עשה זאת, כאשר נשיא המדינה מספק לו סולם בצורת היתר מדרבנן... 
אבל בל נשלה את עצמנו. הסיפור רחוק מלהסתיים. עדיין אין 'הפי אנד'. המשא ומתן בין שתי הסיעות הגדולות בכנסת יידע הרבה עליות ומורדות. על פתחי שני העומדים בראש, גנץ ונתניהו, צובאים ראשי הסיעות הקטנות המבקשים, לחוד וביחד, זכות קיום בממשלה העתידית, כלומר, תיקים ראויים וסמכויות ביצוע.  
לכל אחד מהקודקודים אבן ריחיים על צווארו. לבני גנץ - התחייבותו לרוטציה עם לפיד. לא ברור איך ישתחרר ממנה. גם דו-שיח של חרשים, עם הסיעות הערביות המתכחשות, בבסיס מצען, לקיומה של ישראל כמדינה יהודית. שיח זה מצא את ביטויו בהמלצתן, החלקית בלבד (כולן חוץ מבל"ד) לנשיא, על גנץ כמרכיב הממשלה הבאה. לנתניהו – אבן ריחיים כבדה לא פחות: היחס שגילה לשותפיו האפשריים.  בראש ובראשונה לסיעת 'ימינה'. שלא כדרכו כאדם מחושב, פעל ראש הממשלה בניגוד לאינטרסים שלו עצמו, 'שתה' מהם קולות, וביצע בכך מהלך שגרם לו נזק רב בחשבון הסופי.
הליכוד הגיע לבחירות האחרונות מקרטע, מצולק ופצוע. בבחירות באפריל עמד מספר המנדטים שלו ושל כולנו (כחלון), על 39 ח"כים. ואילו את הבחירות האחרונות הוא צלח בצליעה קשה כשהוא מאבד שבעה מנדטים. כבר אמרנו שלליכוד תופעת לוואי הכלולה ב–די.אן.איי. שלו, תכונה המלווה אותו כספחת: כשהוא מפוצל, מספר המנדטים להם הוא זוכה תמיד, גבוה מסכום המנדטים שלו כשלם (ע"ע הליכוד ו'ישראל ביתנו' (2013) והליכוד ו'צומת' (1996)). השלם קטן מסכום חלקיו. כך קרה גם הפעם לאחר ש'כולנו' בראשותו של משה כחלון, שהיה סף מחיקתו מהמפה הפוליטית (כ-13 אלף קולות מעל אחוז החסימה) חזר והיה לחלק מהליכוד. והנה הליכוד + כחלון (בפנים), הינם פחות מהליכוד + כולנו כשהם פרודים, אפילו פחות מהליכוד לבדו כפי שהיה לפני מספר חודשים...
אלא שבבחירות האחרון נפל עוד חידוש: הציבור הסיק מסקנות לנוכח המסע הביזארי שעשו שתי המפלגות. ההצבעה המפתיעה בגודלה לרשימתו של גנץ, איננה נובעת משכנוע אידיאולוגי כלשהו. איזו אידיאולוגיה בדיוק יש לרשימה שחרתה על דגלה את הסיסמה: 'רק לא ביבי'? 
כל הקמפיין של גנץ ושותפיו, במיוחד לפיד, נסב סביב התקפות בלתי פוסקות על נתניהו משל הוא שק אגרוף. קו זה נתמך בעוז על ידי התקשורת וגם על ידי פעילות ציבורית נמרצת, שבתקופות מסוימות התמקדה סביב מקום מגוריו של היועץ המשפטי לממשלה ובמקום בו הוא נוהג להתפלל. גנץ קטף את פירותיו של מסע מחאה זה מבלי שמבצעיו (רובם יוצאי חלציה של מפלגת העבודה, שאגב גם היא צירפה אליה כוח נוסף אך לא גדלה), כיוונו לכך. גנץ, כמותם, הוא בבחינת פוליטיקאי אנטי פוליטי. איש ציבור מזן חדש. הוא ואנשיו יאמרו לך מה 'לא' ויתקשו מאד לומר לך מה 'כן'. ההישג שלו נובע מהעובדה כי חלק מהמצביעים למען רשימתו הצביעו הצבעת מחאה וחיפשו מסלול פוליטי להטביע בו את כעסם (על מה?) ואת מחאתם... 
ואכן אם תשאלו, מחאה על מה? התשובה תהיה מורכבת יותר מן השאלה. חלק קטן מהמצביעים ראו בה נתיב נכון להבעת כעסם, דוגמת הפגנות פתח-תקווה של אלדד יניב, שהתמקדו בתיקיו המשפטיים של נתניהו. חלק אחר, הלוא הם פליטי העבודה לדורותיהם שעברו לגנץ. אלה מצאו בה, כאמור, סוג של מסלול מחאה אזרחי אנטי אידיאולוגי, עונש למפלגת-האם על זניחת האתוס הציוני, קו מחשבה ופעולה, בו מחזיק הליכוד בעוז, אך מפלגת העבודה זנחה אותו מזמן, עוד לפני ייסוד 'המחנה הציוני' המזויף. 
אישור לניתוח זה ניתן למצוא במצבה האומלל של 'העבודה'. מפלגה זו הייתה ספוגה בעבר אידיאולוגיה עד לשורשי שערותיה. עכשיו נקלעה אל סף מחיקה מהמפה הפוליטית. יש להניח שללא השטיקים והטריקים של אמיר פרץ, כגילוח פומבי של שפמו המיתולוגי, ספק אם הייתה עוברת את אחוז החסימה. גם כאן באה לידי ביטוי הצבעת מחאה של כועסים. הם עברו ל'כחול לבן'. נדידת בוחרים זו פגעה אנושות בעבודה.

המערכת הפוליטית לאן?

הנה כי כן התקבצו המוחים/כועסים באוהלו של גנץ. ומה עכשיו? ישראל הייתה ונשארה על פרשת דרכים פוליטית. המצב ההזוי הזה מאפשר לקבוע עובדה נחרצת אחת: הציבור איננו רוצה בסיבוב בחירות שלישי. 
ברור לכולנו כי מצב כזה, אם ייווצר חלילה, יהא הרה אסון. ישראל תשותק לעוד חצי שנה/שנה לפחות. יוזמות מדיניות חשובות מאד לעתיד ישראל, ייפגעו ואולי אף יופסקו לחלוטין, ביניהן גם כאלה שהחלו להתפתח ולשאת פירות בשנה האחרונה. די אם נזכור את סיפוח הבקעה, מהלך שלו חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה, אותו רק נתניהו מסוגל לבצע, כשהוא מלווה בשתיקה רבת משמעות של הממשל האמריקאי. אבל השיתוק יתבטא לא רק בתחום המדיני אלא גם בתחום הביטחוני. הוא יהיה כלול גם בהעדר יכולת פעולה מול החמאס ועושי דברו, וחשוב מכל, שיתוק כזה 'יבשר' העמקת הקרע והשנאה בחברה הישראלית.
ומעבר לכל אלה שאלת השאלות: האם לאחר בחירות נוספות ישתנה המצב הפוליטי/ציבורי בישראל? בהנחה כי נישאר באותו מבוי סתום, מה אז? את האסון הזה על 'כחול לבן' והליכוד למנוע, בכל האמצעים העומדים לרשותן כולל ויתור על 'אגואים' ואינטרסים אישיים.

לבלום שפיכות הדמים במגזר הערבי

ששה מקרי רצח וארבע פציעות קשות, חלקן מסכנות חיים, אירעו במגזר הערבי בעשרת הימים האחרונים (נכתב ביום ג' השבוע, מ.ל.). מקור רובם בחיסול חשבונות (כולל רצח לא מכוון), של אישה  באירוע משפחתי). מנהיגי המגזר מודאגים מאד. בצדק. רבים סבורים כי גורמי החוק במדינה אינם פועלים כראוי ואינם עושים את הנחוץ כדי לעצור את שפיכות הדמים.
הדרך שעל המדינה ללכת בה, לתיקון המצב, ארוכה יותר מזו הנגלית לעין. תחילתה בפעולה נמרצת נגד הפריצות האין-סופיות למחנות צה"ל. גניבת נשקים שם, נעשית לאור יום אך בעיקר בלילות. הנשק הנגנב בעזרת פורצים על טרקטורונים, מוצא אחר כך את דרכו לאותם 'צרכנים', העושים בו שימוש מדמם, שאנו קוראים עליו כמעט מידי יום ביומו בעיתוני הבוקר.
תחינתם של מנהיגי המגזר, שפנו לממשלה בבקשה לפתרון, ראוי שתיענה בהתייחסות מהירה ויסודית. יש לבנות תכנית מקיפה לביעור הנגע, כראוי לחומרת המצב. ויפה שעה אחת קודם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: