יום שבת, 14 בדצמבר 2019, ט"ז כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

בין שתי מולדות

המוסיקה הכורדית שבקעה ומילאה את חלל האוטובוסים באה באוזניהם בערגה מכמירת לב | שירתה של כורדיסטן שאותה זנחו למען ציון וירושלים הילכה עליהם קסם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

יצאנו לדרך מאתיים אישה ואיש. רובם נולדו בכורדיסטן. הריה, נהרותיה, אילנותיה וגניה נטועים בלבם. לבם התמים והרגיש שפע וצהל ונכמר כל אימת שבאו באוזניהם צליליה ושיריה של אותה מולדת.
המוסיקה הכורדית שבקעה ומילאה את חלל האוטובוסים באה באוזניהם בערגה מכמירת לב. שירתה של כורדיסטן שאותה זנחו למען ציון וירושלים הילכה עליהם קסם.
התבוננתי בפניהם התמימות חרושות הקמטים. ראיתי אור זורח בעיניהם, ראיתי שאוזנם קשובה ולבם רוחף עד כי נדמיתי כרואם מגביהים עוף, משגיאים עד הרחק, עד בואם שמה, לאותם מקומות שבהם נולדו: בסונדור, בזאכו, בעמדיה, בדהוק ובשאר עריה וכפריה של כורדיסטן.
שאלתי מי מהם שישב עמי: מה עושה לך המוסיקה הזאת? אמר: המוסיקה הכורדית בעבורי היא אבי, ואמי ומשפחתי. המוסיקה הזאת היא מורשת אבותי ושלי מזה מאות בשנים.
אמר רעו ויסף: שמע יעקב, המוסיקה הזאת בעיני היא טעם החיים. היא ביטוי נאמן של החיים התמימים בכורדיסטן על הרע והטוב שבהם. זו שירה על אכזבות ועל אהבות, על חלומות ועל גבורות. וזו גם שירת התקומה. משראני זה מגביה גביני עיני כמי שאינו יורד לסוף דעתו על הנאמר בסייפא של דבריו - הסביר כי בשירה הכורדית יש שירי ערגה וכיסופים רבים לארץ ישראל, כשירתו זו של רבי יהודה הלוי שנכסף אליה. שמחני האיש ואני כמבקש להשלימו דקלמתי באוזניו: "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב. איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב, בעוד ציון בחבל אדום ואנכי בכבל ערב".
נתחייכנו שנינו והוא הוסיף: כן במידה מרובה אני עורג לתמימות האנשים שם ולאחווה ששררה ביניהם.
אמרתי לו: אבל שנינו יודעים כי במציאות היו גם יריבויות ושנאות. חייך ואמר חייך יעקב שהצדק עמך, אך הזמן דרכו שהוא משכיח מעמנו את הרע, ומותיר בנו רק את משקעי הטוב. אמרתי לו: וטוב לנו שכך.
עם שאנו מאזינים למוסיקה הצוהלת והנוגה הנשמעת לסרוגין, ואנו משיחין על כורדיסטן, על תוגתה ומנעמיה - הגענו לאתר הראשון במסענו, לפארק נחל חדרה.
בעוד הנוסעים מרקדים על שפת הנחל יחד עם להקת המחול הכורדי מגוננים, אמרתי לי, הנה הגיעה שעתך כמדריך, להדחיק מלבם את כורדיסטן ולקרבם עוד כהוא זה אל ארץ חמדת אבות. ידעתי שקלה תהיה מלאכתי כי ידעתי שהם אוהביה של ארץ ישראל, ואין בינותם מי שיאמר: "נתנה ראש ונשובה מצרימה".
עמדתי לפניהם ופרשתי שבחה של ארצנו. ספרתי על שיקום הנחל, ועל תחנת החשמל 'אורות רבין'. וחשוב מכך - קראתי באוזניהם את שירו של נתן יונתן: "חופים הם לפעמים געגועים" שנולד כאן. נכתב כאן, ומדבר על "חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב". על "חוף שעזבו הנחל ושכחו, והוא נשאר עם לב שבור של אבנים וחול".
ואת החשוב מכל שמרתי למענם לסוף דברי, אזי ספרתי על אבשלום פיינברג, עם שאני מצביע על הגלעד לזכרו העומד לנגד עיניהם המשתאות.
ועל מחתרת נילי וגבוריה ובכללם: בני משפחת אהרונסון, בלקינד, יוסף לישנסקי ואחרים, והרחבתי על מסע לישנסקי ופיינברג לעבר מצרים לספק לבריטים מידע צבאי מודיעיני, מסע שהסתיים ברציחתו של אבשלום על ידי הבדווים, ועל הימלטות יוסף.
ועוד ספרתי על מציאת גופתו של אבשלום תחת שורשי עץ הדקל בחולות סיני על-ידי ד"ר שלמה בן אלקנה, סיפור ששבה את לבם, והם שאלוני עליו עוד כהנה וכהנה.
ראיתים שדעתם פורשת מכורדיסטן, והולכת שבי אחר ארץ חמדת אבות עלילותיה וגבוריה - ולבי עלז.
תחנתנו השניה הייתה רמת הנדיב שבה נטמן בנימין אדמונד דה-רוטשילד ובאו לנו שם סיפורי המשפחה ומעשיה הגדולים בעולם, ותרומתה הגדולה לעם ישראל מיני אז ועד הנה.
הלכו עמי האנשים בשבילי הגן. הרוח איוושה באוזניהם טובת הארץ וטובת עושיה. כאן כמו נשתכחה לרגע כורדיסטן ורק ציון וירושלים, וראשון לציון, וזכרון יעקב, וראש פינה, ויסוד המעלה, ומזכרת בתיה, ובת-שלמה ובנימינה, וגבעת עדה, ושדמות דבורה, ופרדס חנה נהגו ונמללו בפיהם של האנשים, ומעשי גבורתם של נדיבי העם, וגבורי האומה, שבזכותם קמה לנו המדינה, שבה אנו מהלכים ובלבנו כורדיסטן הרחוקה. בראותי זאת עלז לבי.
בערבו של יום נרקדו מחולות כורדיסטן לצלילי זמרתה מכמירת הלבבות. הכל שרו ורקדו ומחאו כף, כי אין מחולות כמחולות כורדיסטן לשמחה, לאחווה ולרעות.
משנגן צדיק זכריה - גדול נגני הזורנה בארץ - למען הרוקדים, התחיל לבי מריע עם צלילי חלילו, כקול הקרנות שהיו נשמעים בינות להרי כורדיסטן, אותם הרים שהיו הומים בשעה שהיהודים חיו שמה, ועתה הם דוממים.
למרות אהבתי את המחוללים ואת המחולות, ישיבתי באולם לא נתארכה יתר על המידה. יגיעת היום שגברה עלי, ועמה חובתי להוליך את רעי גם ביום המחרת הן הן ששלחוני אל יצועי בעליזות עושים. על יצועי עלו בי מראות כורדיסטן אך יפו מהם מראות כנען, ובלבי התנגנו מילות השיר: "יפות חורבות מולדתי מכל קריה חוגגת".

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: