יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

הגיגים נוגים בבית הסופר

זוהי מציאות חיינו * היחסים המתקיימים בין עמים ומדינות אינם נשתתים על ערכי מוסר וצדק או על ערכים דמוקרטים משותפים * מי שעוד מאמין בכך חי בעולם של הזיות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

ראשית יבורכו יוזמי ערב זה, ועמם באי הבית, ורעי נושאי הדברים. אודה, הגם שאני רואה חשיבות בקיומו של הערב, באתי עדיו בלב כבד, בלב עמוס שאלות. שאלות מציקות. שאלות מעיקות. שאלות הדורשות ממני מענה הולם והוגן.

בדרכי לכאן, ואף ברגע זה שאני עומד על הדוכן, מתערבלות בראשי שאלות משאלות שונות: מהו ערב זה, ומהי תכליתו? ובעצם מהי תרומתו הממשית לענין זה אשר בשלו נתכנסנו לכאן הערב? האם התכנסותנו הנאצלה תציל ולו נפש אחת? האם הדבר יביא מי ממנהיגי ישראל, או מי ממנהיגי אומות העולם לקום ולעשות מעשה כנגזרת מקריאתנו שתבקע מערב זה? לא. איני תמים, ואני יודע מה הן התשובות לכל השאלות הללו, כמו שגם אתם יודעים.

ובכל זאת באתי! אז למה באתי? ואולי באתי לכאן על מנת להציל את עצמי מידי עצמי. שאם אומר לעצמי: מה עשית למען הכורדים בני עמך בעת מצוקתם, בערב כליונם? אוכל להשיב לעצמי: הנה עשיתי גם עשיתי, שבמוצאי השבת ההיא, במועד זה וזה הייתי בבית הסופר בתל-אביב, ואפילו נשאתי שם דברים!

ואולי באתי לכאן כדי לנסות להשקיט את מצפוני הדוחק בי כיהודי, לקום ולעשות מעשה של ממש, מעשה שבאמת איני יכול ואיני מסוגל לעשותו - לאזור חיל, להתמלא עזוז, לצאת מפתח ביתי, ללכת לשם לשדות הקטל, לחבור אל לוחמי ה"פשמרגה" הלוחמים הכורדים עזי הנפש, ולהלחם עמם, הלוא לזאת הם מייחלים, כמו שאנו היהודים ייחלנו לכך בעת מצוקתנו אז, בעת שטבחו בנו. הרי לא לדיבורים ייחלנו אלא למעשים! האם קשה לנו להבין זאת?

כן, אני יודע שלא אוכל לעשות את שמצפים ממני לעשותו, ובואי לכאן לא יועיל לעם הכורדי, אבל אולי באתי כשבתת מודע רוחשת בי מחשבה שבואי ירכך במידת מה את מצפוני המיוסר והמעיק, וישרה עלי איזו תחושת הקלה כוזבת, של רוגע פנימי, של מי שקם מעל כסאו ועשה מעשה קטן, סמלי משהו, למען עם אחר השרוי במצוקה נוראה.

אנו חיים בעולם אכזר וציני. זוהי מציאות חיינו. היחסים המתקיימים בין עמים ומדינות אינם נשתתים על ערכי מוסר וצדק, או על ערכים דמוקרטים משותפים. מי שעוד מאמין בכך חי בעולם של הזיות. הכל עומד על אינטרסים זמניים ועל כוחנות משחיתה. ואולי בתובנה זו דייני בערב זה, שכן אם יש בתובנה זו ללמדני - וארשה לעצמי לומר ללמדנו - שאם חפצי חיים אנו במדינתנו הקטנה, עלינו להתאחד בכל כוחנו, ולהתעצם רוחנית וצבאית כדי לשרוד בשכונה האלימה שבה אנו חיים.

רעי הטובים, אמרתי את שאמרתי, וכל שאמרתי בא ממקום טוב, כי אני אוהב את העם הכורדי, כי אני מלא חמלה, ומלא הערצה לעם הזה שבעיניי הוא האח התאום של עמנו, וכל מי שיתעמק בקורותיו של עם עתיק יומין זה יגלה זאת, ועל כן אני פוטר עצמי מלעשות את ההקבלה.

"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", כך בשירו של אמיר גלבוע. ההיסטוריה גורסת ש"עם" הוא קבוצה חברתית בעלת מספר מאפיינים משותפים ויחודיים כמו: מוצא אתני, שפה, דת, תרבות, היסטוריה משותפת וטריטוריה. כל אלה מתקיימים בעם הכורדי שהוא עם למוד סבל, אמיץ ועתיק יומין, המונה כיום כ-40-50 מיליון. מרביתם בטורקיה, איראן, עירק וסוריה.

מזה דורות שהם נטבחים והעולם שותק. העולם שותק כמו ששתק כאשר העם היהודי נטבח בשואה. כמו שהעולם שתק כאשר העם הארמני נטבח במהלך מלחמת העולם הראשונה. העולם רואה ושותק כי לעולם אין אינטרס לסייע לכורדים!

העולם שותק, אך לא המשורר הכורדי סאמי שורש הכותב בשירו "התקומה":

"יום יבוא וסופת זעם תפרוץ

מול שער בית המושל בסלמניה

וינועו ענני המהפכה האדומה

וישאגו גלי הפשמרגה הזועמים".

זוהי קריאה מדם לבו ל"יום נקם ושילם" שעוד יבוא.

אני נולדתי שם. אני נולדתי בינותם. בדש ספרי "חורפים כנופים" מופיעה ביוגרפיה קצרה שלי שנפתחת במלים "נולדתי בהרי כורדיסטן השגיאים מקום משכנן של הדממות". בספר זה, כמו גם בספריי האחרים, ישנם שירים אחדים על המקום ההוא, ועל האנשים ההם התמימים ואמיצי הלב. אני אקרא אחד מאלה, "בכורדיסטן", אחד ולא עוד, שלא להלאותכם יתר על המידה.

"בארץ אבותי רגעו המתים תחת אלונים,

החיים שפעו אלומים כמו האור.

בארץ אבותי שרו הרוחות בכרמים,

המים חייכו במעין,

הנשים אושרו תחת משא הזרדים,

והילדים צחקו בחוסר כל.

בארץ אבותי הלכו אלהים ואנשים,

ורגליהם יחפות, ופניהם אורים,

כי הארץ אשר עליה עמדו

אדמת תום הייתה

ודממה ואור".

הערת הכותב: דברים אלה נשאתי בבית הסופר בתל-אביב ב-19.10.19, בערב מחאה שנועד להביע הזדהות עם סבלו של העם הכורדי. ערב שבו נטלו חלק סופרים משוררים, שחקנים, נגנים ואנשי תקשורת מכל רחבי הארץ.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: