יום שני, 18 בנובמבר 2019, כ' חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

קרקוב

באתי עדיה משתמו בה ימות החמה, ונתמעטו בה הימים ונתערפלו, בעת שאפילת הלילות פלשה אל ממשלת אור הימים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

באתי עדיה וראיתי כי אמנם תש כוחה של החמה כאן ורפה, ועננות כבדות מטר הליטו פניה באין יראתה עליהם. חשתי בכך ועלץ לבי.

באתי עדיה כי בקשתי לנוס מפני חמתה של כנען שבוערת כתנור, באמרי אל לבי, שאלה ימים ראויים לילך למקום ששלטונה של החמה מצער. למקום שבו מנשבות הרוחות על הפנים בעדנה, בחן ובחסד, שלא כאותן רוחות המלהטות הרים, והולמות על ראשי האנשים בארץ ישראל - שהיא אמנם ארץ חמדת אבות, אך רוחותיה באות מן הציה ושמשה מולכת בה וביושביה בעריצות.

הלכתי לי בעיר קרקוב, בשווקיה ובככרותיה כשרוח קלה מנשבת על פני ואילנות תמירי גזע רועפים על ראשי עלי שלכת זהובים, ורגלי מהלכות מעדנות על רפידת עלי שלכת מנומרה.

משנקפו השעות הזכירני לבי כי באתי לקרקוב לבקש את אחי, את אלה החיים ואת אלה שחיו כאן שנות אלף. תחילה בקשתי לראות במו עיניי את משכנות אחי שמאז, ומן העת הזאת. באתי לרובע היהודי וראיתי את יפעתם של בתי היראה, ובתי הכנסת, ובתי המדרשות. אחר הלכתי לבתי העלמין שבהם טמונים רבנים, ופוסקי הלכות ובעלי דין, ובעלי ריבין ופלוגתות.

שלוש מאות בתי כנסת עמדו לתפארה בעבר בעיר. עתה נותרו רק אחדים להזכיר תפארת עברם. באתי אל תוכם כמבקש לרחוף בקדושה. באתי לבית הכנסת "אלטשול" שנבנה בשנת 1364 ומשמש עתה כמוזיאון ליודאיקה.

משם הלכה דרכי אל בית הכנסת של הרמ"א הלוא הוא רבי משה איסרליש, אחד מחשובי הפוסקים בכל הדורות, שכבר בגיל עשרים וחמש עסק בכתיבת שו"ת, והוא נחשב כבר-פלוגתא של רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", בנושאים שונים. כך דרך משל להזכיר את המחלוקת ביניהם בענין קיום מצוות לינה בסוכה, וההלכה בענין אכילת קטניות בפסח, וכיוצא באלו הלכות העומדות ברום עולמנו.

בבית הכנסת של הרמ"א שנבנה בשנת 1553, עומד על מכונו עד היום הכסא שעליו ישב הרמ"א בכבודו ובעצמו. משעמדתי על יד הכסא בקשתי לישב עליו, אך לבי דחק בי כאומר: לאט לך איש פוחז... נעניתי ללבי והרחקתי עצמי משם.

ובקרתי בעוד בתי תפילה ומדרש, עד שרגליי הוליכוני אל המקום הנורא מכל, אל "ככר השילוחים", זה המקום שבו רוכזו יהודי הגיטו, וממנו צעדו אחיי אל תחנת הרכבת שהסיעתם אל מותם במחנה ההשמדה. בככר השילוחים המכונה גם בשמה "ככר הכסאות" ראיתי הרבה עשרות נערים ונערות מישראל שישבו על הרצפה במעגלים, והאזינו חתומי סבר כשדמעה בעיניהם לסיפור על יהודי קרקוב שחיו כאן אלף שנים ונטבחו באיבחת חרב בשואה על ידי הנאצים ועוזריהם הפולנים. התבוננתי בנערים ובכסאות המיותמים - זכרון לקהילה שהייתה ואיננה, ומדינת ישראל הייתה לי לנחמה.

והיו בפולין גם חסידי אומות העולם. אל מקומו של אחד מאלה הלכתי. אל מפעלו של אוסקר שינדלר. בעומדי בשערי המפעל עלו לנגד עיניי מראות הסרט "רשימות שינדלר" שאותו ראיתי פעם ועוד פעם ועוד פעם. כאן הכל קרה. כאן עבדו אלף ומאתיים יהודים במפעל האמייל. כאן הם יצרו סירים ומחבתות ועוד מיני כלים.

אוסקר שינדלר היה תעשיין גרמני שנולד בצ'כיה בחבל הסודטים. הוא היה חבר פעיל במפלגה הנאצית ואדם נהנתן ללא מעצורים, וכל שעשה במפעל נועד להעשירו. שינדלר שראה יום יום את חייהם המבועתים של עובדיו היהודים נקשר אליהם רגשית אט אט, ובלבו גמלה ההחלטה להצילם ויהי מה. והוא אמנם הצילם תוך שהוא מפסיד את כל הונו.

התבוננתי בתמונות הניצולים החקוקות על קיר המפעל ונדרתי כי בשובי ארצה אפקוד את קברו של שינדלר הנמצא בבית העלמין בהר ציון, ואף אניח אבן על קברו.

אחר שמלאו עיניי נהרה ודמעות. נהרה - על שפעת תרבותם וגאונותם של אחיי היהודים במהלך אלף שנות עשיה ויצירה, ודמעות - על חורבנם, הלכתי לראות את ממלכת פולין הרשעה. את ארמונות מלכיה ואת מבצריהם. את גבעת וואוול שעל גדות הוויסלה שהיא ערש התרבות הפולנית ובה מרוכזים ארמון המלך, הקתדרלה המלכותית שבה הוכתרו כל מלכי פולין, את מוזיאון הכנסיה וגם את מערת הדרקון היורק מלועו אש חורכת. בכנסיה מצוי קברו של המלך קזיימיז הגדול שגם לו הייתה אישה יהודיה כאותו המלך ממגילת אסתר, שלמרות גדולתו לא הייתי מעלה את שמו אלמלא סיפורו של עגנון המספר את סיפור המלך, ואת סיפור אשתו היהודיה - אסתר, המונצחים בסיפור "הלב והעיניים" בספרו "אלו ואלו".

ועוד רבות ראו עיניי בקרקוב המרגיעה, אך על כך בעת אחרת.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: