יום שני, 18 ביוני 2018, ה' תמוז ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

פורים של ילדותי

כמה שאהבתי את החג הזה ואת ההכנות לקראתו, בימים ההם ובזמן הזה | ידם של הורינו לא הייתה משגת כדי לרכוש עבורנו תחפושות מוכנות ויקרות ערך, אז אנחנו, הילדים, הרווחנו את הכסף הדרוש בכוחות עצמנו | כיצד? בדרך יצירתית ושמחה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

ויותר מכל אהבתי את חג פורים. בחג הזה הייתי גיבור. הייתי גיבור למרות דקות גופי ורפיון ידיי. הייתי גיבור כי היה לי אקדח מוכסף שקניתי בשוק מחנה יהודה, וכובע בוקרים רחב שוליים שהביאה לי אחותי מבית משפחת גרין מרחביה שאצלם עבדה, ומגפיים שחורים שאולים מאחי הגדול, ומכנסי ג'ינס ששמשוני גם בשנים קודמות - מעוטרים בסרטים אדומים חדשים מנייר, שגזרתים במו ידיי בשנה זו. 
כאשר צעדתי באלה ברחבות שבין הכתות נדמיתי בעיניי כבן דמותם של גרי קופר, קלינט איסטווד גרגורי פק, גלן פורד, קירק דאגלס ורוק הדסון גיבורי ילדותי מן המערבונים של קולנוע 'סמדר'.
כאשר צעדתי באלה בין הכתות בבית ספרנו, חתום פנים להרשים, נשאתי בלבי תפילה שהכל יראוני בגבורתי, ובעיקר הבנות שאהבתי. ותפילתי זו הייתה נישאת ברגשת לב, כי מאחורי, מלפני ומצדדי הילכו קוממיות ובקומה זקופה עוד עשרות בוקרים (קאובויים) יפים ממני ותמירים ממני, שאקדחים חגורים על מותניהם, שאף הם בקשו לגנוב את תשומת לבן של עלמות החן הללו, ולצוד את עיניהן הבורקות והמשתאות .
בפורים של ימי ילדותי כולם היו מרדכי היהודי מעוטר בזקן לבן, לבוש בגדי לבן ולו מקל נדודים ארוך גבוה מקומתו .בפורים של ימי ילדותי כולן היו אסתר המלכה, לבושות בגדי צבעונין או בגדי לבן ולראשיהן כתר מלכות מוזהב, ובידיהן שרביט מלכות קטן שכדור נאה עיטר את ראשו .בימי ילדותי כולם בקשו להיות בוקרים גבורים, כאלה שיודעים לירות ולהרוג את האינדיאנים הרעים .בימי ילדותי לא היו להורינו מעות ליתן בידינו לרכוש בעבורנו תחפושות, שפרנסתם לא הייתה מצויה בשפע. אנו הילדים הרווחנו את הכסף הנדרש לאקדחים, לזקנים ולשרביטי המלכות ביושר ובכוחות עצמנו.
ואם תמהים אתם - הכיצד ? אספר לכם מעשה שהיה נוהג במחוזותינו בימים ההם, אך לא בזמן הזה .
ימים אחדים קודם החג היינו מתחברים לקבוצות קטנות, שכל אחת מהן מנתה שלושה-ארבעה ילדים, וכך היינו יוצאים לקושש מעות לתחפושות .מלאכתנו החלה ב"בריאת" דחליל בדמותו של המן הרשע שידיו, גופו ורגליו עשויים מקרשים שקוששנו. ראשו היה עשוי מפקעת של סמרטוטים שנשזרו ככדור. ואף שהמן רשע היה , לא היה ראוי להותירו עירום, על כן הלכנו ילד ילד לביתו להביא בגדים בלוים להלבישו. משלבש הצורר את מחלצותיו יצאנו עמו לדרכנו לקושש בעזרתו מעות, לעשותנו בוקרים ואסתר ומרדכי .כך עברנו עם המן מבית לבית, נקשנו על דלתות האנשים  ומשפתחו אלה את דלתם, הרקדנו את המן לנגד עיניהם המשתאות, כשאנו שרים במלוא גרון את השיר הבא :
"הדא המן איל-מג"לה, 
טקת עלינו סלה .
הדא המן איל-הינדי, 
טקת עלינו רינדי".
שמשמעו:
"זהו המן מן המגילה, 
שסל נהפך על ראשו" .
וכו' וכו'.
כך היינו ממשיכים בשירה ובריקודים עד שמארחינו היו נעתרים לנו, והיו מניחים בידינו מעות קטנות להעשיר. ואם השתהו הם - אף אנו היינו משתהים עמם .כך היינו עוברים מבית לבית לשמח את אנשי יישובנו שהיו מחזירים לנו אהבה, שמחה ומעות .
ביום המחרת היינו חוגרים אקדחים ויוצאים במצהלות קרב להרוג את הרעים. כזה היה פורים של ימי ילדותי: יצירתי, שמח ובלי תחפושות יקרות ערך .

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: