יום שישי, 20 באפריל 2018, ה' אייר ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על 'באבי יאר' אין יד ואין מצבת

ביקרתי באוקראינה, במסגרת משלחת עיתונאים שהוזמנה למדינה הקרה על ידי העמיתים המקומיים | הגענו גם ל'באבי –יאר' | כשליבי וראשי כבדים עליי, הילכתי בגיא ההריגה המזוויע, כמהלך על קברי המתים, ביקשתי להבין אך ללא הצלחה | דבר אחד אני יודע: מן המקום הנורא ההוא זוהרת מדינת ישראל באור יקרות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

'באבי יאר' - שמים חלולים ורפידת עלי שלכת המכסה את הדם שניגר.
אם תהלך במקום מעדנות וחרישי - תשמע את הדם המשתרג בגזעי האילנות להרוותם ומאמיר עדי אמיריהם לכתוב בשחקים: אייכה?
הייתי שם לפני עת קצרה עם רעיי העיתונאים במשלחת שהוזמנה על ידי האוקראינים, והייתי מהדס שם ברגלי כמי המהלך על קברי מתים וראשי כבד עלי. בקשתי להבין ולא עלתה בידי .
צדק אלוהי לא היה כאן. השטן ועושי דברו מלכו פה ביד רמה. הם לבשו בגדים אוקראיניים וגרמניים שחורים וחומים ומגלי מוות בידיהם. הם קיבצו אל תוך גיא ההריגה הזה ב-29-30 בספטמבר בשנת 1941, 33,771 יהודים ורצחום בחדוות מנצחים בשני ימי דמים קצרים. אלוהים ראה ושתק .בשלהי המלחמה בקשו המרצחים הגרמנים ושותפיהם לפשע להעלים כל ראיה לאשר אירע כאן, אך קול דמי אחינו זעק מן האדמה.
באחד מימות שנת 1961 ביקר ב'באבי – יאר' המשורר הדגול, יבגני יבטושנקו, ונחרד למראה עיניו. הוא ראה גיא ולא עוד. לא סימן ולא אות לפשעים שנעשו כאן.
ביום המחרת הוא כתב את שירו הנצחי: 'באבי יאר' הפותח במלים:
"על 'באבי – יאר' אין יד ואין מצבת,
מדרון תלול כדמות גולל על קבר.
אני אחוז אימה".
באוטוביוגרפיה שלו כותב המשורר: "רציתי זה מכבר לכתוב שירים על האנטישמיות אך הנושא הזה מצא את פתרונו השירי רק כאשר הייתי בקייב, וראיתי במו עיניי את המראה הנורא. את 'באבי – יאר' כתבתי מיד עם שובי למוסקבה, ובאותו היום קראתיו בערב בפני קהל רב".
הפואימה הזאת התפרסמה כבר ביום המחרת בעיתון 'פרבדה' הרוסי.
סיפורו הנורא וכבד הדמים של הגיא הזה מלווני למן ימי נעורי, מן היום הראשון שבו קראתי עליו דבר .דעתי כמו כלואה במקום. זה עשרות בשנים שהוא בעיני כפתחו של הגיהנום. שירו של יבטושנקו עוד קרבני לעמק המוות הזה.
משנדפס השיר בישראל בחוברת דו-לשונית (רוסית עברית) הייתי סטודנט במכללה למורים. בו ביום רצתי לרוכשה. קראתי את השיר פעם ועוד פעם ועוד פעם ולא נחה דעתי. באתי נרגש אל רעי מן הכתה ששפת אמו רוסית ובקשתיו כי יקרא את השיר בשפת המקור. רעי התאמץ אך לא עלתה בידו, ואני שמרתי את חלומי זה לימים אחרים.
שנים הרבה המתנתי ליום המיוחל, וזה אמנם בא, והוא באני במלוא הדרו. את השיר ברוסית קרא באוזניי, כותבו יבגניי יבטושנקו.
זה קרה ביום חמישי בשבוע, ה-15 בנובמבר 2007, בעת שהמוסד 'יד ושם' העניק ליבגניי עיטור הוקרה מטעמו. באותו המעמד קרא המשורר בקולו המרטיט וברוסית את 'באבי יאר' השיר הנצחי, המכה על ראשי כמכת קורנס כל העת, ואני יודעו על-פה מהחל ועד כלה.
משתם הטכס קרבתי אל האיש ובקשתי את חתימתו על ספר השירים: 'שירי שנים שונות' (שירים ברוסית בתרגום עברי) והוא נעתר לבקשתי.
לפני כחצי שנה סגרתי את מעגל מסעי הרגשי האפל והנורא הזה, בעת שערכתי והנחתי טכס התייחדות ב'באבי-יאר' בנוכחות עיתונאים מהארץ ומאוקראינה.
במהלכו נאמרו אשכבה וקדיש ומילות זיכרון והנצחה.
את הטכס סיימתי בדקלמי קטעים מהשיר 'באבי- יאר' ובכלל אלה שורות הסיום:
"האינטרנציונל לו באונו ירעם 
בספות לעולמים, בהקבר לעד 
אחרון האנטישמים על פני האדמה. 
לא דם עברי זורם בתוך דמי 
אך שנאה קשוחה שנוא אני 
על כל אנטישמי,
ועל כן רוסי אני ראוי לשמו".
המבקש להעריך את מתת המדינה מוטב יסור אל גיא ההריגה ב'באבי-יאר'. מן המקום הנורא ההוא זוהרת מדינת ישראל באור יקרות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: