יום שלישי, 21 באוגוסט 2018, י' אלול ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

ירושלים כתצרף

ירושלים כתצרף של עדות ועממים ובלילי שפות, עיר של אהבות ושנאות, עיר של שירה המייחלת לבוא השכינה...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

ירושלים שלי היא תצרף (פזל) ענק של אתרים ארכיאולוגיים, מקומות קדושים ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. אתרי הנצחה כמו 'יד ושם', הר הרצל. בתי קברות גדולים ונוגים למן ימי בית ראשון ועד לימינו אלה, ובראש כולם: בית הקברות הצבאי בהר הרצל, הטומן בחובו את מיטב אהובינו, ואילנותיו הירוקים מאוושים באוזניהם תדיר: שיר מזמור על מות לבן.
ירושלים שלי היא גם גנים ושדרות וספסלים לאוהבים, פסלים סביבתיים ומזרקות. בתי נכות (מוזיאונים) המנציחים תפארת עברה ועושר תרבותה בעת הזאת, וסדנאות יצירה ובתי קהווה, ובתי אוכל ובתי עינוגים.
היא "מיליון" בתי כנסת ומסגדים וכנסיות הפתוחים ומייחלים לארח בהם את השכינה ולו לרגע אחד קצר של חמלה ושלום. והם מצפים לבואה בכיליון עיניים הגם שהיא מבוששת להגיע, ואומרים כי רק משוגעי רחוב זכו לראותה בעיניהם.
ירושלים היא מיקרו-קוסמוס של עולם ומלואו, וכל שמצוי בעולם מצוי בה.
אך חשוב מכל בעיניי הוא המארג האנושי שבה. מארג ססגוני של דתות ועממים ועדות ושבטים המדברים בליל שפות והם אוהבים זה לזה, והם שונאים זה את זה, וכולם יחדיו מתפללים לשלום עירם ולימות שלום שיגיעו עדיה בקץ ייסוריה.
יש מי בהם המייחלים לשלום לה ולכל דריה שעמם, ויש המייחלים לשלום עירם אך במות עם אחר היושב בה. להיותם בניה יחידיה.
כך היא ירושלים, כשם שכל האקלימים חוברו בה יחדיו, ורוחות שונות שולטות בה, ורוחות מתחלפות בה רוח ברוח - כך דריה. יש האומרים שלום ובלבם שלום, ויש האומרים בה שלום ואין שלום בלבם.
ויותר מכל ירושלים שלי היא עיר של שירה וספרות, המאכלסת את ספרותנו עדי שמיים גבוהים ואופק רחוק. זו ירושלים של דוד מלכנו האוחז נבל בידו ושר לה בהמיית לב: "שמחתי באומרים לי בית השם נלך... עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים".
והיא ירושלים של רבי יהודה הלוי שלבו יוצא אליה ממקום שבתו בפאתי מערב : "ציון הלוא תשאלי לשלום אסיריך", אלה האסירים שלבם במזרח והם בפאתי מערב.
וירושלים של העת הזאת, של אלפים הכותבים לה עד כלות את שירתם המקלסת, העוגבת, החובטת בפניה בלא רחם, המלטפת, הדוחה בלי יראה. המקרבת, המשתלחת, השונאת והאוהבת.
ויש את שירת יהודה עמיחי - שאני אוהב במיוחד - הכורך את העיר עם אהבותיו, ועם תיירות חשופות המורחות את גופן בשמן בשער ציון. עם רועי צאן אובדים בגיא בן-הינום ועם כל דבר העולה בדעתו וחולף לנגד עיניו.
ירושלים של יהודה עמיחי היא: 
"עיר נמל על שפת הנצח.
 הר הבית אנייה גדולה, ספינת שעשועים
 וירושלים היא ונציה של אלוהים"
ואף אני הדל באלפי מנשה שר לה באהבתי אותה, והדבר בא בי בשעת בוקר מוקדמת.
קודם שיוצאת החמה מנרתיקה, לעת צאתי אל הגינה ובידי כוס קפה עם חלב, חלב שהורתח על הגז (ולא במיקרו חס וחלילה),
עומד מול עץ השזיף ומונה להנאתי את פריו, והולך אל עץ הרימון לראות את תפרחתו.
עובר בין הוורדים ומריחם.
יושב על כסא נמוך למול עץ הצפצפה ומתבונן ברוח המרשרשת בצמרתו ופורעת את אמיריו.
מקשיב לאוושה הבאה על לבי כמים צוננים להלך מדבר.
ואחר אני בא אל שירת לאה גולדברג: למדני אלוהיי ברך והתפלל על סוד עלה קמל על נוגה פרי בשל...
ואני חש כיצד הולכת בי השלווה, ושולחת בי את זרועותיה הרכות והעדינות, ואני מתמסר לה ללא סייג, ואני מונה אז את כל שהתברכתי בו: אשתי וילדיי ונכדיי והלב משגיא. רוגע. ולפתע באה בי ירושלים.
אז אני מתיק עיני מכל שמסביבי ומגביה ראשי לעברה, וירושלים נגלית לנגדי במלוא הדרה ותפארתה. יושבת בטח על ההרים, על קו הרקיע נוגעת בשמים.
אני מתבונן בה בחמדה והיא גומלת לי במילות שיר, שיר ליום חגה:
ירושלים אחרת.
"כאשר שבתי מן המישורים הגדולים
של דעת אמי ואבי
אל אורך הרהוי, 
ומן המגדלים הרמים
של נפש אמי ואבי
אל יתמותי השותקת, 
הייתה ירושלים רוחצת
גופה לנגדי
ונושקת את חומות לבבי
להתם.
ואני בקשתי ירושלים
באור סנה, 
כאור הזה שקרן
מעיני אמי ואבי
לבעור בו באין כלות".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: