יום שלישי, 16 באוקטובר 2018, ז' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על פריד, בטהובן ולטיף ברטוב

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

כיום, ואף זה מכבר, הם יושבים בטרקלין ביתי בחמדת פנים. הם יושבים במאור עיניים כרעים אוהבים, ויש נדמה שהם פוצחים יחדיו לשיר בעברית, בערבית ובלשונות עמי אירופה את השיר: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". ואף אני כמארחם מרעיף עליהם אהבה. יש שאני חובר אליהם ושר עמם, יש שאני מנענע ידי כמנצח על תזמורת, ויש שאני אף מרקד לפניהם כמו הייתי עלם חמודות.
ואם תמהים אתם רעיי ושואלים ומי הם אלה? אשיבכם אך מקצת, שאם אמנה את כל אורחי באי ביתי, שלבי הולך אחריהם שבי, ואוזני כרויה כל העת להאזין להם - הדף הזה יכלה והם לא יכלו, על כן אמנה מקצתם: פריד אל-אטרש, בטהובן, עבד אל-חלים, מוצרט, אום כול-תום, רחמנינוב, עבדל ווהב, ליסט, אסמהן ובך, ועמם עוד רבים רבים אחרים ממזרח וממערב, מצפון ומנגב.
ולא כך היו כל העתים! תחילה היו שנות הבושה. ארץ ישראל של אז, של שנות החמישים והששים הייתה: "ים השיבולים שמסביב" ו"עם השחר עם האור נעלה אל הר המור". "עלה בלאדי אל מחבוב וואדיני" באותה העת הייתה משאלת לב שנחלמה במחשכים, שהייתה זו "שירת אויב". אני אהבתי את פריד, אום כול תום ואת עבדל חלים על אף הכל, האזנתי לזמרתם המסתלסלת כשדלתות ביתנו וחלונותיו מוגפים שלא יאמרו: הוא שומע שירת אויבנו.
אהבתי את המנגינות הרכות ויותר את המלים הנוטפות אהבה ועדנה ורוך וחמדת נאהבים.
ויש שהייתי דומע למשמע השירים הללו הנוגים, שהיו מעלים לנגדי את שאהבה נפשי בתבנית דמותה של זו הנחלמת בשירים שאוזני הייתה כרויה אליהם.
משנקפו העתים נתמעטו בביתנו שירי ערב - אם מבושה ואם משום שלבי הלך שבי אחרי העברית ושדותיה שקמו לנגדי, עם מילות השיר הקסומות וקסם המנגינות. מאהבתי הלכתי וקניתי לי פטיפון ותקליטים ושמעתי השכם והערב את: "ניגונים" ואת "אור בירושלים" ו"שדמתי עם שחר זרעתיה בדמעה תפילת היוגב נשמעה", ועוד כל שהרעיפה עלי ארץ חמדת אבות.
אל באי ביתי האחרים התוודעתי בהיותי במכללה למורים. אני זוכר לטוב את המורה למוסיקה שהשמיע באוזנינו הלא מקשיבות את הסימפוניה החמישית של בטהובן, ואת 'מוסיקת ליל זעירה' של מוצרט ויצירות קלסיות אחרות, יצירות שאט אט כמו נמסכו בדמי - ואהבתים.
והרחק מאותה העת, פעם אחת הייתי מהלך בשוק מחנה יהודה ולפתע קלטה אוזני צלילים מוכרים מן הימים הרחוקים ההם. משקרבתי שמעתי את קולו של פריד בוקע מן הקלטת מתחנן : "חביני אדי מה תאדר יאה חביב אל אלב" (אהביני ככל שאתה יכול אהוב לבבי) ונפשי המתה.
נכנסתי לאותה חנות ושאלתי: האם יש לך עוד מאלה? אמר לי: יש לי הרבה כאלה. אמרתי לו: הב לי עשרה מאלה. נתנם לי האיש, ואני ראיתיו מתחייך ונאנח. נתחייך - ששפעה פרנסתו, ונתאנח באומרו לי: מה חבל שהכל שכחו את השירים היפים הללו. נתחייכתי לעומתו ואמרתי לו: אני לא שכחתי. נתתי לו תמורתם ויצאתי מן החנות כמשגיא ומכניף. משרבו העתים ועמם הפליגו שנותיי, רחב עמם עולמי ורחב עמם לבבי להכיל את אלה ואת אלה ואת אלה, ואף טרקלין ביתי רחב להכניס בו אושפיזין מרובים.
ועתה שספרתי את כל זאת, אספר לכם שספרתי זאת - על מנת לספר עיקרו של דבר שעד כה לא ספרתיו, והוא שבחו של אדם אחד, שהוא יחיד ומיוחד. שיחיד הוא במעשה שעשה, ומיוחד הוא בצניעותו ובנועם הליכותיו. על הליכותיו הטובות ועל צניעותו ונועם דרכו לא אספר, שהכל יודעים זאת וחיבתם אומרת. אני אספר רק על מעשיו שהשיבו לי את ימי ילדותי ואת חמדת נעוריי.
לטיף ברטוב כתב ופרסם ארבעה ספרים עבי כרס. ארבעה ספרים המכילים את שיריהם של ארבעה זמרים מצריים. ארבעה ענקי הזמר הערבי: עבד-אל -ווהב, אום כול-תום, פריד אל אטרש ועבד-אל -חלים חאפז. הספרים כוללים את מילות כל השירים של הזמרים הללו בערבית, ועמם המלים בתעתיק עברי, וכן תרגום השירים לעברית. למן היום שלטיף זיכני בספריו אלה, והוסיף לי הקדשה אישית - אני מאזין לשירים המושרים בביתי כשבידיי הספרים. כך אני מבין כל מילה. כך אני שר עם פריד ואחרים ואין קץ לשמחתי. 
באלה הימים אני יושב יותר זמן עם האושפיזין שהביא אל ביתי לטיף ברטוב, ואני מודה לו על כך ומייחל לבואו, לישב עמי ועם אהובינו המצריים לחפלה זוכרת שובת לב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: