יום שני, 19 בנובמבר 2018, י"א כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

9–D על ההתיישבות באיו"ש

מזה זמן רב אנו רואים בתים של מחבלים, בהם הרסו והורסים, בפינצטה, את חדר המחבל בלבד או את אחד החלונות בו... | שם, בבנייה הערבית, מתחשבים | בבניה היהודית – הורסים | וכמובן את המבנה כולו | והכול בהשגחת הבג"ץ

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מרדכי ליפמן

otmoti@netvision.net.il

לפני מספר שנים ניתן פרסום נרחב להתבטאות של ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי), שקרא להרים על בית המשפט העליון כף של דחפור D-9. יוגב עורר סערה, כאשר קרא למצוא את הדרך לעקוף את פסק הדין של השופט עוזי פוגלמן, בעקבות החלטתו לעכב הריסת בתים של מחבלים רוצחים. הוא טען כי "שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, שעיכב הרס בתי מחבלי רוצחים, שם את עצמו בצד של האויב". בית המשפט מגן ''על זכויות רוצחים אך בכך הוא מונע ענישה מרתיעה ומסכן חיים". דברים אלו הכעיסו את חברי הכנסת חיים ילין ועופר שלח (יש עתיד). "ח״כ מוטי יוגב מדבר דברי בלע חסרי רסן על בית המשפט העליון. אחרי שהציע להעלות דחפור על היכל הצדק הישראלי, הוא מסית עכשיו נגד שופט עליון ומבטיח לסכל את פסיקותיו", אמר שלח.
מהאמירות האלה נולד דיון שכלל ביקורת על ההחלטה להרוס את בית הכנסת 'איילת השחר' בגבעת זאב, למרות שלא הוכחה בעלותם של התובעים (הערבים). ההחלטה של אותו שופט, שהורה על סגירת מתקן חולות, יצרה את ה'פאשלה', שאת תוצאותיה ההרסניות, אנו רואים ברחובות דרום תל אביב, יום יום ושעה שעה, בעוד התושבים משלמים את מחירו הכבד של העיוורון השיפוטי. שופטי בית המשפט העליון, משוחררים כידוע, לחלוטין, מכל חשבון נפש באשר לתוצאות פסיקותיהם. וכך קרה גם הפעם. 
זכור האירוע של 'נתיב האבות' שבגוש עציון. כל האדמות שבהן נמצאים הבתים נשוא פנייתם של ארגוני זכויות האדם והחלטות הבג"צ, הן אדמות מדינה מלבד שתי רצועות דקות באמצע השכונה – "התולעים". למרות שוועדה מיוחדת של משרד המשפטים, משרד הביטחון ומומחים נוספים טענו לבג"ץ, בצדק, כי ניתן בנקל להסדיר את השכונה, בעיקר מכיוון שרוב אדמותיה הן אדמות מדינה, הוחלט בפסק הדין, כי יש להרוס 17 מבנים בנתיב האבות, ולפנות את יושביהם. חד וחלק.
מרים נאור כתבה בתשובה לעתירה כי: "במקרה שלפנינו לא הבחנו בין מבנים לחלקי מבנים... בשל טעמים אחרים ובהם חשיבות השמירה על שלטון החוק...". ומי יזכיר לכבודה כי מזה זמן רב אנו רואים בתים של מחבלים, בהם הרסו והורסים, בפינצטה, את חדר המחבל בלבד. שם, בבנייה הערבית, מתחשבים. בבנייה היהודית – הורסים. וכמובן את המבנה כולו. 

הבנייה הערבית: מאמץ-על למנוע ביצוע צווי הריסה

ועכשיו אנו מגיעים אל הבניה הערבית. שם הסיפור מתנהל אחרת לגמרי. כאן נעשה מאמץ שלעיתים הינו בלתי מוסווה, למנוע כל ביצוע של צווי הריסה שהוצאו בגין בנייה בלתי חוקית. כמעט תמיד מופיעים ארגוני הסיוע, וממהרים לעתור לבג"ץ. לרוב, מדובר בטענות קלושות ולמעשה חסרות שחר מבחינה משפטית, אבל הבג"ץ, איך לא, מוציא צו ביניים ואוסר על ההריסה עד לבירור העתירה.
לפני יותר מ־45 שנה רכשה קבוצת משקיעים יהודים, שמצוות יישוב הארץ עמדה לנגד עיניהם, אלפיים דונם בנגב. עשרים שנה לאחר מכן, התיישבו סמוך לשטח שלהם בדואים משבט אל־עזאזמה. המדינה החליטה להקים לבדואים הללו את היישוב ביר הדאג'. הושקע במקום כסף רב כדי לפתח תשתיות. הבדואים רצו עוד. חלק מהם פלשו לשטח שבבעלות אותה קבוצה של יהודים והקימו עליו מאות (!) מבנים בלתי חוקיים. הנפגעים/הנפלשים החליטו לעתור לבית המשפט והסתייעו בעמותת 'רגבים'. התובעים סברו כי פנייתם תענה בבית המשפט הגבוה לצדק, שהרי, הקרקע רשומה בטאבו על שמם של אותם יהודים כדת וכדין.
אלא שבית המשפט העליון לא איכזב... את הערבים. מני מזוז הסביר לבעלי הקרקע שאי אפשר לתחום פינוי כזה של הפולשים הבדואים בלוחות זמנים. "אתם מבינים שהפתרון לא יבוא מאכיפה פרטנית", הוכיח אותם. נאור שוב לא טרחה להסתיר את אהדתה לנתבעים פורעי החוק. "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה, עם כל הכבוד, במרכז החיים", נזפה בפרקליטים, 
הנה לכם, על קצה המזלג, סיפורו העגום של ביהמ"ש העליון. יחסו/נפילתו להתיישבות היהודית ויחסו/נפילתו להתיישבות הערבית.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: