יום שישי, 14 בדצמבר 2018, ו' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

תשעה באב

עצבות נסוכה בחללו של עולם ובי | עצבות שהולכת עמי למן ימי ילדותי | עצבות שנתקבעה בי בימי הצום הרבים שגזרתי על עצמי בצעירותי ואף בבגרותי

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

חורבן בית מקדשנו הוא שהעצים תוגתי ויגוני אז, כי מורי הלעיטוני בעיקר ב'חורבן הבית'. למן הימים הרחוקים ההם זרמו מים רבים בירדן ועל לבבי להצן תוגתו, ומן המפורסמות היא שהמים מטהרים, והימים מחכימים ומאירים מעשים והתרחשויות במניפת ראיה מרחיבה, ונוטעים בך הבנות חדשות והתבוננות אחרת על המעשים הללו, ועל ההתרחשויות שהיו.
ואף כיום יש בי עצבות, אמנם עצבות קלה יותר, ונוחה יותר, אך אין היא קשורה לחורבן בית המקדש, אלא לחורבן העם, לאובדן עצמאותו ולגלות בת אלפיים השנים שהביאה על עמנו רציחות, פוגרומים ושואה גדולה.
ונוחה היא עצבותי וקלה יותר בעת הזאת, שאני רואה את ארצנו פורחת והעם קם מאפרו, וירושלים מרחיבה גבולה ומתהדרת, ורב חינה אף יותר מן הימים הרחוקים ההם - טרם חורבן הבית. ועצבותי מתמעטת בשלה - שחן המקום על יושביו.
ואם ישאלוני מי מבין קוראי: "ובאמת אינך מיצר על בית מקדשנו שחרב, ועל עבודת הכהנים שבטלה, ועל ששבתה בו מלאכת הקודש בהקרבת הקורבנות?" אשיבם אנכי: "לא ולא! וקודם שתדינוני לכף חובה, ותהיו חותים גחלים על ראשי על דברי 'כפירה' אלה, אנא פתחו לבבכם ותנו דעתכם לגדול מכולם, לרבי משה בן מימון, זה שכינויו 'הנשר הגדול', הגאון הזה שעליו נאמר: 'ממשה עד משה לא קם איש כמשה'. תנו לבכם לדבריו, הכתובים ב'מורה נבוכים' שעניינם פולחן הקורבנות". אם אתמצת את דברי הרמב"ם בעניין זה אוכל לומר שהוא טוען נחרצות, שאין חפץ לאלוהים בהקרבת קורבנות שהיא בעיניו כעבודת אלילים.
ולאלה המגביהים גביני עיניהם בתמיהה למקרא אמירה זו, ואומרים הרי הבאת קורבנות היא מצווה מן התורה והיא מנויה בהרחבה בתורתנו הקדושה, אוסיף את הסברו של הרמב"ם, שטוען כי טעם הקורבנות הוא משום שכך היה נהוג בעולם אז, והכל היו מקריבין קורבנות לעבודה זרה, ובא הקב"ה ו'התחשב' בהרגלים שנהגו בעולם דאז ובעמו, בכך שלא דחק בהם להטותם למצב חדש כי טבעם לא היה מאפשר זאת.
ומוסיף הרמב"ם על הסבריו אלה משפט מחץ: "אי אפשר לצאת מן ההיפך אל ההיפך פתאום". אלוהים מוליך את עמו מתון מתון כדי להוציאם אט אט מעבודת אלילים חומרנית אל הרוחניות המשגיאה בסופו של התהליך. אין הוא עושה זאת 'פתאום', שיודע אלוהים את נפש האדם ומגבלותיו.
חורבן בית המקדש העבירנו בסופו של דבר מעולם של שחיטות ודמים והזיות דם (בתרתי משמע), ועשן של מנגלים - ומעולמם האלים של מקצת מן הכהנים שעליהם מעיד הכתוב בספר שמואל: "ובני עלי בני בלייעל לא ידעו את ה... ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן, ולא ייקח ממך בשר מבושל כי אם חי... כי עתה תתן, ואם לא - לקחתי בחזקה" - אל עולם נאצל יותר של הגות וכוונות שבלב, אל עולם התפילות והפיוט, ואל עולם השירה השמימית המכניפה. מעבודת אלוהים חומרית ירודה, לעבודה רוחנית מרוממת של אלוהים.
לקחו של יום זה לדידי הוא שהישרדותנו או חורבננו הם נגזרות של מעשינו.
אהבה תעצים את קיומנו ואחיזתנו בארץ הטובה הזאת. שנאה תהא סיבת חורבננו חס וחלילה.
שתהא נחמתנו בבניין ירושלים, העם, וארץ חמדת אבות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: