יום ראשון, 18 בנובמבר 2018, י' כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על סבלנות

חוסר סבלנות זה למעשה סימפטום של עצבנות. האדם שואף לסיפוק מיידי לתחושותיו הפנימיות, ואם זה לא מגיע מיד, האדם מתמלא בכעס וטינה כלפי הצד שלכאורה מסכל את הסיפוק למאוויים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

בתחילת שנות השבעים התוודעתי למשנתו של רודולף שטיינר, שבין היתר ייסד את שיטת חינוך 'וולדורף', שמתפשטת בארץ כמו אש בשדה קוצים. מה שמשך אותי בעיקר זה הגישה לבני אדם פגועים, מה שאז כינינו בשם 'מפגרים'. התנדבתי כמה זמן במוסד טיפולי בגבעת המורה שנקרא 'בית אורי', שנתן מחסה לבני אדם שגופם ונפשם נפגעו מכל מיני סיבות, ואיבדו את היכולת לתפקד כבני אדם עצמאיים. הגישה היא שהאדם ביסודו הינו רוח, תודעה, שלעולם לא יכולה להיפגע או להינזק, אלא רק הגופים המקשרים בין הישות הרוחית לעולם הפיזי נפגעים. אני מכנה את הגוף 'הגוף שלי' את הנפש 'הנפש שלי', אני לא קורא לגוף או לנפש 'אני'. אנחנו נעלים על הגופים הזמניים האלה, שנועדו לסייע לנו במשימתנו עלי אדמות, שזה פיתוח רמות תודעה גבוהות יותר.

בפילוסופיה ובמיסטיקה אין לי הרבה יומרות, אבל מאמר קצר שנתן שטיינר השפיע עליי עמוקות. מאמר זה שמו 'העצבנות וה-אני' (תרגמתי את המאמר לעברית). במאמר זה, מסביר שטיינר בקצרה את המערך הנפשי של האדם, שבסיסו הגוף הפיזי, ומעליו הגופים הרגשיים, הנפשיים והאני הנעלה, או הניצוץ האלוהי, השוכן בכל אדם, בכל מצב. שטיינר מסביר שם, שאצל רוב בני האדם הפירמידה הזאת הפוכה. הגוף הגשמי למעלה, ושאר האיברים למטה. כמעט כל בני האדם רואים את הקיום הגשמי כמטרה, ובודדים, בהם אנשי רוח, דת ומוסר, מתמקדים ב'אני' העילאי כמטרה. כמובן שאדם רגיל כמוני, שנולד לעולם מלא שנאה, איבה ומלחמות, בית שבו תמונות משפחתי שהושמדה בשואה, קישטו את קירותינו הדלים. סביבה שנשמעים בה כל העת קולות מלחמה, איומים בהשמדה טוטלית נשמעים כל העת מפי שכנינו אפופי השנאה, כך שלהיות אדם רגוע ושליו, נראה למעשה כבלתי אפשרי. למעשה, כולנו היינו עצבנים, המשפחה, החברה, בית הספר, הצבא, כל המערכות, כמעט כולם חסרי סבלנות וקצרי רוח.

שטיינר מציע כמה תרגילים מצוינים לפיתוח ומיצוב המערכות הפנימיות. שינוי כתב היד – בתרגיל זה משנים את הצורה שכותבים את האותיות, כך שנפסקת הכתיבה האוטומטית. הכותב צריך להתרכז, להתבונן באותיות ובמילים, לצייר אותם בסבלנות, וכך מתחדש הקשר בין הנפש - המוח - העין והיד, שנכנסים לפעילות מודעת ולא אוטומטית. שנים רבות עסקתי בכך, וכל מה שעשיתי זה לשנות את צורת הכתיבה של אות אחת. תרגיל אחר זה לזכור דברים בסדר הפוך, מהסוף להתחלה. בהמשך שילבתי את שני התרגילים האלו, ומדי פעם כתבתי מהזיכרון משפט קצר, נניח בן חמש מילים, מהסוף להתחלה, כאשר אני גם הופך את כיוון הכתיבה של כל אות. התרגילים האלו למעשה נועדו לפתח את כוח הזיכרון, וזיכרון טוב הוא למעשה הכלי העיקרי לטיפוח בריאות מערכות הנפש הפנימיות שלנו.

וכל זאת ב'שיטת הטפטוף' – בכל פעם הקדשתי לכך פחות מדקה. כתבתי מדי פעם משפט קצר בצורה הזאת, ובמשך השנים, אין ספק שהדבר השפיע לטובה ובאופן פנימי עמוק.

לימוד המוסיקה ולימוד נגינה על כלי כלשהו, מפתחים את כושר הזיכרון. מוזיקאים מקצועיים זוכרים יצירות מסובכות ביותר על פרטי פרטיהן ומבצעים אותן מהזיכרון ללא טעות. זה דורש שנים רבות של התאמנות והשקעה, שפריין בצדן.

היהדות עוסקת בהרחבה בפיתוח כוחות הזיכרון, ותלמידי ישיבות המחויבים לשנן כמויות עצומות של טקסטים, לומדים לפתח את כוח הזיכרון. ספר מצוין המנתח את גישת היהדות לזיכרון, הוא ספרו של ערן כץ 'סוד המוח היהודי'.

כמובן שגם היהדות רואה באדם ישות רוחית עם ניצוץ אלוהי, והגוף הגשמי הוא מכשיר זמני לפיתוח הכשרים הרוחניים עלי אדמות. חוסר הסבלנות הוא הגורם למה שאנו מכנים 'חטא העגל'. לעם נמאס לחכות למשה רבנו, ודרש איזה סיפוק מידי. על זה נידון, לכאורה, עם ישראל לכרת על ידי בורא עולם. משה סנגר עלינו בכל כוחו, ואנחנו עדיין כאן, חוטאים בחטא חוסר הסבלנות יום יום. למעשה אנו דנים את עצמנו ל'מוות רוחני' בכל עת שאנו מאבדים את הסבלנות, ואנו דנים את עצמנו לחיים בכל עת שאנו מבחינים בכך ומתקנים זאת.

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: