יום שלישי, 11 בדצמבר 2018, ג' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על גורודיש (חלק א')

אלוף שמואל גונן. נולד 1930, נפטר 1991 | השתתף בהגנה כבר מגיל 14, נפצע חמש פעמים, קיבל עיטור העוז | פיקד על חטיבה שבע במלחמת ששת הימים וכאלוף פיקוד דרום במלחמת יום כיפור

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

מאיפוא להתחיל? מ-1948, בעת שהורי הביאו אותי לזירה, כאשר גורודיש הנער נלחם בירושלים? או ב-1967, כאשר העירו אותנו עם 'סדין אדום' – קוד פריצת מלחמת ששת הימים? או אולי יום כיפור 1973, כאשר נשמעת בצהרים דפיקה על דלת ביתנו ברעננה עם צו שמונה לגיוס למלחמה שידעתי שעומדת להתרחש? אולי מהמחזה 'גורודיש' של 'הקאמרי', שהלכתי לראות ולשמוע לפני כשנתיים? אני מודה שאחרי שראיתי את ההצגה, שנכחו בה כמה אורחים חשובים מאוד, כמו אהוד ברק ואחרים, חצי שנה לפחות עלו לי כל מיני תחושות קשות שחשבתי שכבר מזמן התעופפו אל מחשכי הזמן האבוד. 
במאי 1966 גייסו אותי לצה"ל. אני מודה שלא אהבתי את הדבר הזה לרגע אחד. צה"ל הוקם בין היתר על מסורת הספרון 'אנשי פנפילוב', ספר תעמולה, כנראה מפוברק, אודות גדוד חי"ר סובייטי המגן על מוסקבה בעת התקפות הצבא הגרמני. תמצית הספר היא שעל החייל לחיות ולמות למען המולדת, והוא כשלעצמו, אין לו ערך. על פחדנות בקרב, העונש היה הוצאה להורג מיידית על ידי חברי החייל. 
צה"ל היה בבחינת מערכת קשוחה ביותר, אפילו אכזרית, כלפי החייל. המדינונת הזעירה עמדה מול שכנים רבים ועצומים, שלהם שטחים אינסופיים, עתודות אדם ואמצעים לא הגבלה. לא ברור לי אם היחס היה אחד לעשר או אחד למאה, וזה גם לא משנה. לא ברור עד היום איך המדינה עמדה במלחמות, למרות כל הסיכויים. משהו לא הגיוני מתרחש כאן. באותם ימים, מצרים וסוריה הקימו יישות אחת, נדמה לי שקראו לה 'הרפובליקה הערבית המאוחדת', ושתפקידה העיקרי, היה איחוד כוחות למען השמדת מדינת ישראל, הקוץ בעיני האומה הערבית. ב'חדשות גבע', שאותם ראינו כאשר היינו הולכים לראות סרט – ובאותם ימים רחוקים לא הייתה טלוויזיה, בטח שלא שום דרך לדעת מה מתרחש בעולם - היינו צופים מידי פעם בהמונים המשולהבים הרוקדים בכיכרות קהיר ודמשק, עם חרבות מתנופפות, קוראים קריאות ריתמיות להשמדת ישראל. היה ברור שתפרוץ מלחמה, וצה"ל נערך והתאמן בכל כוחו לעומד להתרחש. כאמור, העם או האומה עומדים מעל האינדיבידואל, ועל האינדיבידואל לחיות ולמות למען המולדת. כך חונכנו, כך האמנו. גם לא הייתה ברירה אחרת. אני דור שלישי של ניצולי שואה, תמונות בני משפחתי הרצוחים היו תלויות על קירות ביתנו, שהרבה לא היה לנו מה לתלות עליהם. אחרי חצי שנה של אימונים אינטנסיביים, הכוללים הבנה אלמנטארית בתורת הריגת בני אדם והתמחות במכשירי קשר, אני ועוד כמה חברים מקורס האלחוט הוצבנו בחטיבה שבע. נשלחנו למחנה נתן, במבואות הדרומיים של באר שבע. שם התאמנה החטיבה. מחנה נתן היה על שם נתן אלבז, חייל צה"ל, אשר ב-1954, לאחר שרימון יד שבו טיפל נדרך ולא היה לו לאן לזרוק אותו, הטיל עצמו עליו ונהרג כדי שחבריו לא ייפגעו. על מעשהו ניתן לאלבז לאחר מותו צל"ש על ידי הרמטכ"ל משה דיין. 
המשורר נתן אלתרמן כתב שיר לזכרו במדורו 'הטור השביעי'.
 להלן אחד מבתי השיר:
רַצְתָּ חִישׁ, בְּלִי עֲמֹד, כְּאִלּוּ
אֲחַזְךָ הַטֵּרוּף כִּי עַז.
רַצְתָּ חִישׁ וּפָנִים הֶאֱפִילוּ
כִּפְנֵי אִישׁ הַפּוֹרֵץ לָבוֹז בַּז.
כֹּה מִהַרְתְּ לָרוּץ שֶׁאֲפִלּוּ
הִצְטַדֵּק לֹא הִסְפַּקְתָּ, אֶלְבָּז.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: