יום חמישי, 15 בנובמבר 2018, ז' כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

נתניהו, טראמפ ואיראן. דין חדש ואחר למשטרים פאשיסטיים

כך הוכיחו הדמוקרטיות שוב את חולשתן, עד המהפך שיצרו מנהיגי ארצות הברית וישראל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מרדכי ליפמן

otmoti@netvision.net.il

מערכת יחסים מיוחדת, הייתה ותמיד תתקיים בין משטר דמוקרטי לבין משטר פאשיסטי (דוגמת איראן). זה הדמוקרטי סולד מעימות, סולד אף מאיום במלחמה. לעיתים עייף. יריבו הפאשיסטי תמיד שש אלי קרב,  אלי שפיכות דמים, יודע ששכר איומיו מזומן לו מראש. ההמונים בעורפו, מוסתים, מפגינים, צורחים ושורפים דגלים, כדי לעודד את מנהיגיהם, אך למעשה מונהגים על ידם (ע"ע: גרמניה, איטליה, איראן).    
כזה היה גם מצב העניינים הבסיסי ב–2015, עת עמדה ארה"ב לפני חתימה על הסכם הגרעין עם איראן. גם לאחר נאומו של נתניהו בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס של ארצות הברית (3 במרץ 2015), וגם לאחר שבציבור האמריקאי נתקבעה הדעה שההסכם הוא הסכם רע, להיטותו של הנשיא דאז, ברק אובמה, להוציא אותו אל הפועל, לא ידעה גבול. זה המשיך ופעל בעצה אחד עם מדינות האיחוד האירופי, למרות הסכנות שהיו מונחות בבסיס ההסכם לרעת ישראל ולרעת מדינות אחרות במזרח התיכון.
את ההזמנה לנאום שלח יושב ראש בית הנבחרים דאז, ג'ון ביינר. כבר בינואר 2015, ללא התייעצות עם הבית הלבן. הנשיא אובמה הביע התנגדות לנושא הנאום ולעיתויו, ואף על פי כן החליט נתניהו לשאת את דבריו. אובמה לא נכח בקונגרס בעת נשיאתו. כה עז היה רצונו בהסכם, שאף לא שעה לרבים מצירי בתי המחוקקים שביקשו להכניס בו שינויים. לאחר החתימה התברר עד מהרה, כמה נמהר היה הנשיא, משנצפתה החתרנות האיראנית במלוא ערוותה. בעיקר כלפי סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים, וגם תמיכתה, לאור היום, בחיזבאללה ובחמאס, וכן, גם ובעיקר כנגד ישראל.
ביולי 2015 נחתם ההסכם. הוא צמצם באופן משמעותי את הסנקציות והמגבלות על איראן לעשר שנים לפחות, בתמורה להגבלת תוכנית הגרעין שלה. אלא שאת הסעיף העוסק באיסור על פיתוח טילים בליסטיים, הפרו האיראנים כמעט מיד וברגל גסה. את תכנית הטילים שלהם, כולל טילים לטווח בינוני, אות ועדות לתוכניותיהם בעתיד, המריץ המשטר ואף עסק בפיתוחם באופן אינטנסיבי, כשהוא נעזר במדינות אחרות וביניהן צפון קוריאה.   
וכאן יש לציין את השוני בתהליך ההיסטורי הידוע והמקובל. שני אישים שונים היו הפעם בתמונה. הם פעלו למוטט את השגרה הפוליטית–היסטורית: טראמפ ונתניהו.
בפברואר 2017, הפעם בהוראת הנשיא דונלד טראמפ, הטילה ארצות הברית – לראשונה מאז ההסכם ומעת כניסתו של טראמפ לתפקיד – סנקציות על 13 ארגונים ועוד 12 חברות איראניות. הסנקציות נבעו עקב תרומת איראן "להפצה של כלי נשק להשמדה המונית והקשר שלה לטרור". יש המסבירים זאת גם לעובדה כי איראן ביצעה שיגור  של טיל קרקע-קרקע בליסטי, מהלך שנתפס בממשל האמריקאי כתוקפני וכמתגרה. 
כפועל יוצא מכך, השתחררה הנצרה סופית בממשל האמריקאי. דפוסי ההתנהגות ההיסטורית של הדמוקרטיות הגדולות, שמשלו בכיפה בעבר, לא היו הפעם מורות דרכו. ב-13 באוקטובר 2017 הודיע טראמפ על הטלת סנקציות כנגד גורמי משמרות המהפכה בתחום תוכנית הגרעין, תוכנית הטילים והטרור.
ב-8 במאי 2018 הודיע טראמפ על פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן והכריז על הטלת סנקציות על מדינה זו. באותו מועד הודיע מזכיר האוצר האמריקאי סטיבן מנוחין, כי כחלק מיישום מדיניות הנשיא יפעל משרדו "לחתוך את צינור המזומנים של משמרות המהפכה", פומפאו, מזכיר המדינה האמריקאי, הודיע כי "נפעל לגיבוש חזית בינלאומית ליישום הסנקציות. ובעיקר אלו הכלכליות".
וההמשך הגיע ביום שני האחרון (5.11.2018), כאשר הוחזרו ההגבלות הכלכליות החמורות שהוטלו בעבר על איראן, גם נותקה חברה בלגית המשמשת כמסלקה בינלאומית להעברת כספים מכל מקום לכל מקום. למעשה צינור החמצן של איראן. 
הנה כי כן יצרו שני אישים, נתניהו וטראמפ, שינוי בעל ממדים היסטוריים בדפוסי הפעולה המסורתיים של מדינות שוחרות שלום אך עייפות. התקשורת הבינלאומית, זו האלקטרונית וזו בפרינט, יכולה להתכחש, כדרכה, למהפך זה, אבל האמת סופה להיות זו שצפה על פני השטח, וכך קורה גם עכשיו.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: