יום חמישי, 15 בנובמבר 2018, ז' כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

על גורודיש, פרק ד'

על תהליך ההתפכחות האישי שלי מאשליית האימפריה הבלתי מנוצחת שאפפה אותנו אחרי מלחמת ששת הימים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

אני חייב להעיר כאן שאינני כותב דברים ברגשות שליליים כלפי מישהו. אין שום טינה, שום כעס. גם בחיי היומיום אני מקפיד שלא לרחוש טינה לאיש. זה דבר שלמדתי בשנות השבעים כאשר השתתפתי בארצות הברית במעין קורס למודעות, שבין היתר עסק בריפוי תודעתי. מייסד התוכנית אמר שלא מצא אדם שלקה בסרטן שלא קיננה בו שנאה עמוקה כלפי מישהו. לקחתי זאת ברצינות תהומית והתחלתי לנקות את הנפש מכל שנאה או טינה לאדם כלשהו. כאשר אני כותב משהו, אני מקפיד לוודא שהכול נעשה בראש טוב, עם חיוך. אני לא מוציא שום עשן רע על מפקדי צה"ל ועל הצבא. זה תיאור חסר מעורבות אישית של מה שראיתי וחוויתי.

לפעולת כראמה ריכז צה"ל כוחות גדולים, אינני יודע מה היה סדר הכוחות, אבל היו שם שריון וצנחנים ועוד כוחות. אלמנט הפתעה לא היה, כיוון שריכוזי הכוחות היו גלויים, ומספיק היה לירדנים להאזין לרשתות הקשר שלנו כדי להבין מה הולך לקרות. שום תחכום, שום ערמה, שום פעולת הסחה. הצבא נכנס פנימה כמו לטיול. נכנסנו לבקעת הירדן הירדנית, ולמעשה היינו מטווחים על ידי הצבא הירדני שישב על ההרים וירה בנו כמו בברווזים במטווח. מה חשבו המתכננים של המבצע הכושל הזה? אינני יודע. כנראה חשבו שברגע שהערבים ייראו את כוחות צה"ל מסתערים, ישילו את נעליהם ויברחו על נפשם. הם לא ברחו ונלחמו היטב. את המבצע ניהלו ראשי הצבא -– בר לב, רפול, עוזי נרקיס, דני מט, גורודיש ואחרים, שבהמשך התקדמו לתפקידים ראשיים בצה"ל. המבצע ששמו היה 'תופת', כשל לחלוטין. חלק גדול מהכוחות שקעו באדמה הטובענית של העמק, והפכו למטרות נייחות לצבא הירדני, שפגע בהן במדויק. למעשה המבצע הפך עד מהרה למבצע חילוץ עם נפגעים רבים.

לפני פעולת כראמה הייתי אמור להיות בזחל"ם של גורודיש. בני הקמב"ץ לימד אותי לירות במקלע כבד 0.5, שזה היה בין היתר התפקיד של הקשר. אזניות על הראש, ובכל אזניה רשת קשר אחרת, והאצבע על הדק המקלע. לימדו אותנו להשתמש בכל אמצעי הלחימה הקיימים, רימונים, מרגמות, טילי נ"ט. בהמשך למדתי כיצד לירות בטנק בקורס מש"קי קשר לשריון. "בשביל מה אני צריך לדעת לירות בטנק?" שאלתי את המדריך. "מה תעשה אם תישאר לבד בשדה ולידך טנק כשיר ואתה יכול להמשיך ולהילחם?". בני הקמב"ץ, עלם חמודות, נהרג במלחמת יום כיפור.

יום אחד אמרתי לאורי אור, שהיה קצין האג"ם, שאני לא מבין איך אפשר לתפקד ככה. היה זה אחרי שגורודיש בא לבדוק את החמ"ל, ובדרכו האופיינית העיף מהזחל כל מיני דברים שנראו לו מפונקים. לא נורא, אמר לי הקצין, אחד האנשים הבודדים שאהבנו בחטיבה. אבל גורודיש אף פעם לא התייחס בגסות אל הקצינים כמו אל החיילים.

בפעולה עצמה הוצבתי כקשר לזחל של קצין האפסנאות, שפחד להיכנס לירדן. עמדנו ליד גשר אלנבי, ומשם הוא ניהל את ענייניו. ייתכן ובזכותו אני מספר לכם היום סיפורים.

המשך יבוא...

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: