יום חמישי, 13 בדצמבר 2018, ה' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

הנשים מפגינות. מי באמת מאחוריהן?

את הקמפיין היו הנשים הטובות הללו צריכות להתחיל בפתחי המסגדים, בשיחות עם האיממים (שהם אגב עובדי מדינה) | לאלה השפעה רבה, יש להם במה חשובה מאין כמוה: דרשות יום השישי, בכל מסגד ישמעו אותן מאות אנשים | גם למואזינים, המשמיעים קולם ברמה מידי בוקר, תפקיד חשוב. מאזינים להם אלפי אנשים | יעד חשוב אחר אמורים להיות הקייסים של העדה האתיופית: גם קולם של הרבנים, בכל בתי הכנסת, ראוי שיישמע | כל הדברים הללו היה נכון שיתבצעו לפני הכנס בכיכר רבין

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מרדכי ליפמן

otmoti@netvision.net.il

בשולי הפגנות הנשים, המתקיימות בעת כתיבת שורות אלה, כל האמירות שאנחנו שומעים מהן, הן בחזקת אמת נכונה ומדויקת. מקרי הרצח של נשים חסרות מגן, רבים מנשוא. הם פשע חמור שבחמורים. חייבים למצוא את הדרכים הדרושות להפסקתו. 
אלא שלצערי קולכן, כמו קולי וכמו קולם של רבים ורבות, יהיה בבחינת קול קורא במדבר, פשוט משום שאיננו מכוון אל המטרה הנכונה. את הקמפיין היו הנשים הטובות הללו צריכות להתחיל בפתחי המסגדים. בשיחות עם האיממים (שהם אגב עובדי מדינה). לאלה השפעה רבה. יש להם במה חשובה מאין כמוה: דרשות יום השישי. בכל מסגד ישמעו אותן מאות אנשים. גם למואזינים, המשמיעים קולם ברמה מידי בוקר, תפקיד חשוב. מאזינים להם אלפי אנשים. יעד חשוב אחר אמורים להיות הקייסים של העדה האתיופית. גם קולם של הרבנים, בכל בתי הכנסת, ראוי שיישמע. 
כאמור במגזר הערבי, במיוחד, חשוב שיישמע קולן, שהרי הסטטיסטיקה אומרת הכול. גם הגיע הזמן שהרשימה המשותפת תגלה יוזמה ופעילות רבה יותר מול אנשי הדת במגזר שלהם, מכפי שהיא עושה היום. 
ומעל לכול, הפעילות דלעיל חשוב שתיעשה דווקא שלא במצורף להשבתות במשק. מעשה שהוא (לדעתי), בלתי רלוונטי לבעיה. כמעט ואין לו ערך משמעותי. כמוהו גם עוד נאום בכנסת של ח"כ עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת). הח"כית מיהרה להפוך אותו לעוד ניגוח בממשלה ("אנחנו במצב חירום"), אלא שמול מושבים ריקים, הוא הפך לבדיחה. 
אגב, כפי שנמסר לי, חלק מהנשים המארגנות, פעילות מאד בחוגי שמאל. האם זה אומר משהו על דפוסי הפעולה הנוכחיים? על הכיוונים האמיתיים של המחאה הזו? ליצור רעש? ובעוד אנו אומרים זאת, הנה אכן גם הנשים העוסקות בפוליטיקה, ח"כ מיכל רוזין, ח"כ עאידה תומא-סלימאן, ועוד רבות מן השמאל שבשמאל, לא יכולות להתאפק יותר ומופיעות בפרונט... חברותיי יוזמות המחאה, הנה כך גונב לכן השמאל את ההצגה.   
נקווה לטוב, בכל זאת.

ברק: הפה הגדול והחטוטרת הענקית שעל גבו

ברק, הפה והחטוטרת, מנסה באופן נואש להידחף לתוך שורת העומדים בתור והממתינים להיכלל בקבוצת המועמדים לתפקיד פוליטי, אם אפשר מרכזי, במחנה הציוני, ואולי ברשימה שיקים בני גנץ (אם בכלל). כך הוא מוצא את דרכו מפעם לפעם אל הכותרות. 
לרשותו רק לשונו הגסה והאלימה. אידיאולוגיה? הצחקתם אותנו. ובמיוחד כלפי מי? כמובן כלפי נתניהו. כמה  נוח. כאשר שואלים אותו על קרן וקסנר, שהעבירה לו 2,500,000 דולר, בגין מחקר עלום, שאיש לא ראה, גם איש לא שמע, הוא טורק את הטלפון... חד וחלק. כמה פשוט. 
ברק הוא כיום בבחינת איסתרא בלגינא (ההמשך ידוע). אין לו כלום מבחינה פוליטית. אמתחתו ריקה. על עובדה זו לא יכול גם סגנונו המשתלח לחפות. אנשים רבים, שאולי היו מסוגלים לחבור אליו בתנאים אחרים, נדחים ממנו פוליטית, אף בשאט נפש, כל אימת שהוא פותח את פיו.
לצערי, התקשורת, המחפשת, לפעמים בייאוש, נושאים עתירי רייטינג, תורמת לו את חסדיה מפעם לפעם. היא  גומלת לו רגעי ראווה (בשום אופן לא גאווה), תמורת אשד החרפות והגידופים המובטח לה, אוטומטית, כלפי נתניהו. 
כבר אמר מי שאמר: עלינו, על קרבנותיה הכלואים (של המדיה), נגזר לסבול שוב... 
יש להניח שבחודשים הקרובים (אם יתקיימו הבחירות שלא במועדן), ההתפתחויות הפוליטיות יציגו אותו ככלי ריק.

שוב במשטרה: דריסת זכויות הנחקרים חוצה גבולות של הגינות בסיסית

הצילום של הרב מצגר בוכה בעת חקירתו במשטרה, מהווה מעשה בוטה של ביזוי זכויות הנחקרים. שוב פוגעת המשטרה בחוק. שוב נחצה כל גבול אפשרי, אבל זו לא הפעם הראשונה. אני זוכר צילום בוטה וישיר מחדר חקירות, סצנה שהטלוויזיה שלנו לא נמנעה מלשדר אותו שוב ושוב ככלב החוזר אל קיאו: השנה 1995: קלטת של חקירת משטרה מציגה את עופר נמרודי, הבעלים של עיתון מעריב, באמצע חקירתו, מנסה לבלוע פתק העלול כנראה להפליל אותו. כל זאת בפני מיליוני צופים. חוקרי המשטרה הוסיפו חטא על פשע, ביימו את יציאתם מחדר החקירות, והותירו את נמרודי לבדו עם הפתק בידו. למעשה לא הותירו לו כל ברירה אחרת לבד מהמעשה שעשה. רק להזכיר, עופר נמרודי, אדם נורמטיבי, עורך עיתון חשוב, נשוי, אב לילדים וכו'.
יש להדגיש, כי כל האמור לעיל לא גורע מהזכות ומהחובה של משטרת ישראל לחקור חשודים בפשע כלשהו. אבל ככה? הדריסה הזו, ברגל גאווה, של זכויות הנחקרים, היא באמת הכרחית? האומנם הכפשה מסוג זה היא שלב נדרש בהליכי החקירה? האם היא אילוץ ללא מנוס, בדרך אל מיצוי האמת? או שמא היא מהווה עוד קריצה גדולה אל כתבי הפלילים האורבים בחוץ, לנתח הדשן שעוד מעט קט יושלך אליהם? 
בימים אלה, לאחר שנפטרנו מעונשו של המפכ"ל ההולך, ראוי לומר לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שהקפיד ובצדק, לשמור על זכויותיו של צ'יקו אדרי, לטפל גם בזכויותיהם של הנחקרים. הגיע הזמן לשים לסאגה הזו סוף.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: