יום שלישי, 16 ביולי 2019, י"ג תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

הטריבונל שופט (שוב) את נתניהו

במשך תקופה ארוכה, ארוכה מידי, ישבתי, אני ושכמותי - מאות אלפים, אם לא מיליונים, מול המסך הקטן, מידי יום שישי, כדי לחזות שוב ושוב, במעשה הלינץ', בהמשכים, המבוצע בנתניהו וברעייתו...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מרדכי ליפמן

otmoti@netvision.net.il

כחובב היסטוריה, לא יכולתי להימנע ממחשבות טורדות על הטריבונל הזה, המתכנס אל מול עינינו, באולפני הטלוויזיה הממוזגים, ערב שבת, ואומר את דברו: נתניהו, נתניהו, נתניהו.
למחרת התנהלה, כמצוות אנשים מלומדה, ברחובות הסמוכים הפגנה צרחנית, רבת שלטים ורמקולים, שמימונה לוט בערפל, אך עם ניחוחות כבדים מחו"ל. בין סיסמאותיה הונפה מעלה גם זו האומרת: "ביבי אשם עד שתוכח חפותו". היו גם כרזות וחבל תלייה לראשו, והרבה בד על שחיתות, שוחד. שוחד, שחיתות. אגב, סיסמה דומה לזו הראשונה נישאה על ידי מפגינים בעת ההפיכה הצרפתית רוויית הדמים, בשנה אחרת – 1789. 
ההפגנות הללו לוו גם בגילויים מכוערים של תוקפנות גסה כאשר מפגינים הופיעו בבית הכנסת של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בעת אזכרה לאמו. איומים ניתכו עליו מכל עבר בכל הקשור לסיכוייו להיבחר לעליון... 
אכן טריבונל. בית דין שדה, שפיטה בכיכר העיר. 
תהליך השפיטה הטריבונלי – המדמם, החל בצוללות (זוכרים?), נמשך בחמגשיות, עבר לסיגרים, המשיך בראיות לשיחוד בפרינט – הלוא הוא 'חוק ישראל היום' בו תמכו 43 ח"כים. ח"כים אלה זכו לטיפול תקשורתי מפנק מאד, אבל בתקשורת הקפידו לא לקרוא לכך שוחד. בהקשר זה התפרסמה פרשת נוני מוזס – נתניהו - תיק 2000. גם להדיוטות ברור לחלוטין כי במשחק הזה התקיימה חלוקת תפקידים ברורה: מציע השלמונים, לכאורה, מוזס, והאיש שאמור היה לקבל אותם - וסירב - ראש הממשלה. כל זה לווה באילוסטרציה מהפנטת בעבור הצופים: ראש הממשלה יורד ועולה שוב ושוב מידי ערב ומידי שבוע, אל ומתוך צריח אותה צוללת... 
הנוסחה הייתה קבועה, הפרשנים היו קבועים. אנשים שסברו אחרת, וכאלה היו וישנם במדיה, הודרו, לעיתים בגסות, משידורים אלה. לא הורשו ליטול חלק בטריבונל הזה, במעשה הלינץ' הקבוע. הרוח הקולקטיבית ששרתה על כל הכתבות הללו, הייתה אחת: שנאת נתניהו. להצגה זו הורמו המסכים ופונתה הבמה. 
העויינות הזו לראש הממשלה הצדיקה הכול. היא הצדיקה את הלך הרוח האלים, את תחושת ה"אני ואפסי עוד" של הדוברים הנישאים מעם. לא ייפלא כי באווירת השנאה הזו  ננזף קשות, בסתר, מאחרי הקלעים, אחד המגישים, כאשר העז לומר, אבוי, דברי ברכה לראש הממשלה ליום הולדתו.
הציבור, שחש עצמו מתכווץ מבחילה ומתחושה עמוקה של קבס, לנוכח ההתקפה הפראית והבלתי מרוסנת שקבוצת עיתונאים, מסוימת מאד, הרשתה לעצמה, לבצע בראש הממשלה, בוהה בלינץ' האין סופי הזה, חסר אונים וכועס.

אהרן ברק: אלוף הנפוטיזם

ומי פרץ לתוך ניסיון ההפיכה האנטי דמוקרטית הזו, אם לא אהרן ברק וחברתו משכבר הימים, דורית בייניש? וכך נגלה לעינינו עוד חזיון מביש: ברק ובייניש טובלים במקווה ושרץ בידם. 
ההתגלות החדשה של הצמד, החלה לפני ימים ספורים, כאשר אהרן ברק טרח והודיע לכל העולם, "אני מקווה שהיועץ המשפטי לא יאכזב אותי". כוונתו הברורה הייתה לספק דחיפה נוספת למנדלבליט על מנת שידלג סוף סוף מעל לקו האדום, ויניח כתב אישום נגד נתניהו על שולחן בית המשפט. 
כאשר בוחנים את עברו, הנגוע בנפוטיזם קיצוני, של אהרן ברק (ע"ע מסלולה, כ'מטאור משפטי', של רעייתו אלישבע. ורק להזכיר כי הוא עצמו הגדיר את הצוות הנוכחי של בית המשפט העליון כ"משפחה". אבוי להגדרה החונטאית הזו, שיצאה 'מפי הגבורה'), לכן בא לומר לו, אנא, שב בשקט על זרי הדפנה, בהם התכבדת בשפע, כנראה שלא בצדק.
ואילו דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, תרמה אף היא את חלקה בדיבור מזוייף על הצורך בשמירה על בית המשפט: "נראה שקרה משהו חמור מאוד בהליך שהוא קודש הקודשים". כך תגובתה לפרשה במסגרתה נבדק החשד לקיום יחסי מין בתמורה למינוי שופטים.
לא נפרט כאן גילויים של נפוטיזם מצדה של בייניש, וגם לא נעלה כאן את התנהלותה בנושאים שונים ביניהם הקשורים לבני משפחתה. נזכיר רק כי הגיע הזמן ששני וטרנים אלה ישחררו את מערכת עשיית הצדק מנוכחותם המעיקה, ויניחו לה לפעול על פי הכללים הנכונים והראויים, ובעיקר תאפשר לשקם את הנזקים החמורים שהם גרמו לדמוקרטיה הצעירה שלנו...

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: