יום שישי, 19 באפריל 2019, י"ד ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

לאמי קראו ורדה

אני נזכר באמי ובטובה שרעף על ראשי כילד בכורדיסטן הרחוקה. זכרונות הגושרים בין אתמוליי ליומי היום

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

יעקב יעקב

בימים הרחוקים ההם הייתה לי אמא, והיו לנו שדות וכרמי ענבים שעליהם פרנסתנו. בימים הרחוקים ההם בכורדיסטן, הייתה משכימה אמי קום קודם שהייתה יוצאת חמה מנרתיקה, והייתה הולכת לקושש ענפים וזרדים להבעיר מדורה לשפות עליה מים לתה, ולבשל למשפחה את סעודת הבוקר. מיד לאחר מכן הייתה חולבת אמי את העזים בחצר ביתנו, ומשלחת את העדר לאפרי המרעה עם רועה הכפר. לעת צאת אבי ואחיי הגדולים אל כרמינו לעובדם ולשומרם (והיו לנו שלושה), הייתה נוטלת אמי שלושה כדים, אחד בימינה, אחד בשמאלה ואחד מעל ראשה שהיה עטור בכפיות צחורות זרועות נקודות שחורות ככוכבים, והייתה פוסעת בשביל הנפתל, שהיה משוך בין ביתנו למעיין - להביא מים חיים, יש והייתי פוסע בעקבותיה כי אהבתי את המעיין של כפרנו סונדור, שמעליו פרחו ורדים כשם אמי. בצהרי היום הייתי הולך עמה אל הכרם כשבידיה סעודת הצהרים לאבי ולאחיי העמלים בכרם. יש והרוח שהייתה מהלכת בכרמים בהרי כורדיסטן השגיאים הייתה משתעשעת עם אמי, והייתה מבדרת את שיער ראשה ואת שמלתה הפרחונית. משהייתה הרוח מתגברת, הייתה אמי כונסת את גופי הדק מתחת לקפלי שמלתה לגונן עלי מפני הרוח. הרוח שאהבה את אמי הייתה קוראת בשמה: ורדה ורדה (כשהאות ד' בשמה מנוקדת בצירה) ואמי הייתה משיבה לה ופניה קורנות: סלים סלים (שמי המקורי). בימים אלה שהשמים מרעיפים עלינו מטובם, והרוח הטובה הולכת על פני, ואור נסוך בכל ונהרה, אני נזכר באמי ובטובה שרעף על ראשי כילד בכורדיסטן הרחוקה. זכרונות הגושרים בין אתמוליי ליומי היום.

שיר לאמי

לאמי קראו ורדה.
לאמי היה ריח של בוסתנים וכרם.
לאמי היה ריח של אור.
לאמי קראו ורדה 
כי היו לה פני ורדים ושדות.
ביום קוששה אמי עצים בהרים להחיות 
ובלילות הייתה שרה לי שירי כיסופים 
לטעון את לבי מחמלת לבה התמים.
בבקרים חלבה אמי את העזים 
ונתנה לי לשתות באומרה:
שתה בני כי מן החלב באות המלים,
שכך התורה - דבש וחלב.
אני זוכר שהייתי מתבונן באמי בחמדה,
כמו הרי כורדיסטן שהתבוננו בה בחמדה 
בעת שהייתה פוסעת בשביליהם ברגליים יחפות.
אני זוכר שגם הרוח אהבה את אמי 
והייתה משתעשעת עמה: 
מבדרת את שערה, מבדרת את שובל שמלתה - ומרפה.
וכשהייתה מתעצמת הרוח 
אמי הייתה מחייכת אלי ואומרת 
בוא אלי בני ואהיה לך למסתור,
כך הייתה חופנת את גופי הדק 
ואת פני הקטנות בשמלתה הרכה להיותנו לאחד. 
אני זוכר בעת שהייתי פוסע עמה בכרם 
הייתה הרוח מלחשת באוושה רכה: ורדה, ורדה 
והיא הייתה אוחזת בידיי ומשיבה לה: סלים סלים.
למן העת שהלכה אמי לעולמה 
ואני נותרתי לבדי בעולמה הקסום שבנתה לי 
אני לש את זכרון אמי 
מחלב עזים, מענבים וצימוקים 
שהייתה דולה לי מן הכרם ומן הדיר, 
ומן האור ההוא 
שנהר על פניה כל הימים.
אני לש זכרונה -
להזכיר שכל שבי משלה הוא.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: