יום שלישי, 16 ביולי 2019, י"ג תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

דעות במבשרת ציון

מצרים וישראל

אני משוכנע, שאם היינו מדברים ערבית, חלק גדול מהבעיות שלנו היו נפתרות | זה מסייע להפיל את מחיצות האיבה בין האנשים | לקחים ממסע אישי לארץ השכנה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עציון בקר

לפנייה בכל נושא: עציון בקר, 052-2869120, etzion48@012.net.il

בשנת 1981 נרצח אנואר אל סאדאת, נשיא מצרים, מאחר וחתם על הסכם שלום עם ישראל. אכן, ההסכם הזה מפוקפק, מאחר ומבוסס על ההלכה האסלאמית שעם כופרים אי אפשר לעשות שלום, אלא רק הפסקת אש. כך קבע עבור סאדאת המופתי של אוניברסיטת אל אזהאר, אם אינני טועה. 
מה שבטוח, ששפיכות דמים גדולה נחסכה מאז, ואנשים צעירים רבים התבגרו והקימו משפחות, משני הצדדים. השנאה רבה, במיוחד מהצד המצרי, ששם לא משכילים לעכל שהם, שיזמו את המלחמות המטופשות האלו והפסידו, חייבים לעשות חשבון נפש. אבל זה חלק מהבעיה של הפירוש המוטעה, לדעתי, של האסלאם, הקורא, לכאורה למלחמה אינסופית בכל מי שאיננו מוסלמי. 
בשנת 1982 נסענו לטיול במצרים, וחשתי בתוכי את הצורך לבקר במקום קבורתו של סאדאת ולבקש מנשמתו ללכת בשלום. כאשר הגעתי לשם היה זה מוקדם מאוד בבוקר, ועננה קשה של עגמומיות הייתה נסוכה באתר הקבר. אני לא מיסטיקאי, אבל מודע לנצחיות הנפש ולצער של הנפשות שנגרם להן עוול. כנראה שסאדאת היה בכל זאת כנה, ולפי כל מה שהתפרסם לאחר מלחמת יום כיפור, הוא ביקש למצוא דרך לכונן אפשרות של אי לוחמה עם ישראל. העובדה היא שהוא אזר בנפשו ובא לירושלים ודיבר בכנסת על שלום והשלום הזה מחזיק מעמד, למרות כל הנסיבות. 
ב-2010 נסענו שוב למצרים, זה היה החלום של אשתי לשוט על הנילוס. היא הייתה אז סוכנת נסיעות ועבדה יחד עם משרד נסיעות בקהיר, שארגן לנו את הנסיעה הזאת. הוצמד אלינו נציג המשרד, כדי לדאוג שלא נתקל בבעיות העלולות להתרחש תוך כדי הנסיעות. טסנו ללוקסור, ומשם עלינו לספינה שלקחה אותנו לאסואן. המצרים באנייה, היו מאוד מבסוטים שאני מזמין את ארוחת הבוקר בערבית. את הערבית הצנועה שלי למדתי בתקופה שהעסקתי עובדים ערביים-פלסטינים בעבודות הבנייה והשיפוץ שעסקתי בהם בשנות השמונים והתשעים. אני למעשה יכול לדבר ערבית כל היום כמעט על כל נושא, אבל זאת ערבית בינונית, מספיק בשביל להסתדר. מאסואן היינו אמורים לטוס חזרה לקהיר, לבלות שם כמה ימים, ולשוב לישראל. כאשר הגענו לשדה התעופה באסואן, התברר כי כרטיס הנסיעה שלי היה שגוי, ועשו טעות בהקלדת השם. הובילו אותי, יחד עם המלווה שלנו, לאיזה משרד שבו ישב קצין חמור סבר, שהסביר לי באנגלית, כי הדבר מהווה הפרה חמורה ביותר של כללי הבטיחות, ובינתיים עליי להישאר באסואן. עברתי לערבית, והחלתי לשבח את נפלאות העיר אסואן ואת תקוותי להישאר בעיר עד סוף ימיי. חמור הסבר חייך מאוזן לאוזן. היה כנראה מבסוט מהערבית הפלסטינית הצנועה שלי. הוא החל לנסות לצלצל לקהיר, לבקש אישור לחידוש הכרטיס, אבל הקו היה תפוס כל הזמן, כמובן. אחרי כרבע שעה הוא התייאש, פתח איזו מגירה, שלף חותמת, החתים לי כרטיס חדש – סע לשלום. נציג החברה עומד לצידי ומשתאה. אחרי שיצאנו משם הוא אמר: "אם התרגיל שלך לא היה עובד, היינו צריכים לשמן את הקצין". ברור, אמרתי, אני מודע להלכות המזרח התיכון ומדינות ערב. 
אני משוכנע, שאם היינו מדברים ערבית, חלק גדול מהבעיות שלנו היו נפתרות. זה מסייע להפיל את מחיצות האיבה בין האנשים.
כאשר הגענו לקהיר, המשרד המצרי שארח אותנו, ערך לנו קבלת פנים מלכותית. אופנוע משטרתי צפר לפנינו וניידת משטרה מאחורינו. נסע לקניות בקהיר ברכב של החברה, מלווים בשומר ראש חמוש. למעשה, נאסר עלינו להסתובב לבד ברחובות. כל חמישים-מאה מטרים ניצב חייל או שוטר חמושים, מאחורי מגן ברזל; הייתה תחושה כבדה באוויר, מעין שקט שלפני הסערה.
אחרי שלושה ימים בקהיר, נפרדנו לשלום וחזרנו ארצה. אחרי שלושה שבועות פרצו מהומות 'האביב הערבי' במצרים, והנשיא מובאראק נאלץ להתפטר.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: