יום שני, 18 במרץ 2019, י"א אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן עסקים במבשרת ציון

משא ומתן באפריקה

להתרגל לקצב איטי, לשתיקות מרובות ולא ללחוץ | זו אפריקה שפגשתי

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מנשה נחום

מנשה נחום מומחה לניהול משא ומתן, מגיש תכנית רדיו, הרצאות, סדנאות, יעוץ אישי, 0504062278,אימל menashenahum100@gmail.com

החיים בכל פעם מציבים לנו אתגרים חדשים. כאיש משא ומתן אני בוחר להסתכל על החיים במושגים חיוביים המרחיבים אפשרויות. טיסה לדרום אפריקה, אשר נגרמת בגלל אירוע רפואי, עלולה לגרום לנו כבני אדם לדבר ולחשוב במושגים שליליים, אשר לא יאפשרו לנו ללמוד ולהתפתח בניהול המשא ומתן. 
אחת האפשרויות שהיו בפניי הייתה לעצור באדיס אבבה בירת אתיופיה. כבר בנחיתה בהמתנה לטיסת ההמשך יכולתי להבחין בבני אדם מתנהלים בקצב אחר איטי יותר מהעולם שלי. גם במהלך שיחה איתם הבחנתי בשתיקות ארוכות, שפת גוף רגועה. חשבתי לעצמי שהעייפות גורמת לי לראות דברים באופן שונה. 
הגעתי לקייפטאון שבדרום אפריקה. מיד ביציאה משדה התעופה מישהו דואג להזכיר לך לאן הגעת. שכונת עוני עם אלפי פחונים רעועים המאכלסים אלפי בני אדם ללא תשתיות. אין כבישים, אין מים זורמים, תאי שירותים משותפים לכמה משפחות, פשוט בול קליעה. זהו המצב כאן. מנגד, עשרות ילדים רצים ומשחקים עם חיוך, חלקם רוקדים על העפר ללא נעליים. זה מראה שאתה זוכה לו מיד עם הנחיתה. שכונת קילצה.
הבחנתי שניצב מולי אתגר בהתנהלות מול בני אדם שיש בינינו פער תרבותי רחב. חובתי למצוא את הדרך לגשר על הפער, לנתק כל גישה שיפוטית, לא לאפשר לעצמי להיגרר להתנשאות כלשהי, להבין שאני אורח במקום לבצע את ההתאמות הנדרשות. 
אנשי משא ומתן נוהגים להגדיר להם את מטרת העל. הוצאתי מהתיק של מחברת רשמתי לי את מטרת העל בביקור - קבלת טיפול רפואי מקצועי ואיכותי, תוך רצון לחזור לישראל בזמן הקצר ביותר. עכשיו נשאלת השאלה כיצד עושים זאת נכון. בעיקר החלטתי ללמוד ולכבד את התרבות ביבשת הענקית הזו. 
הגעתי לבית החולים. פגשתי אחיות לבושות בלבוש רפואי קצת שונה ממה שהכרתי. האחיות ענדו דרגות על הכתפיים, אשר מסמנים את הכשרתם ולא פחות חשוב מזה את מעמדם הרפואי בבית החולים. 
התנהלות של משא ומתן מול הסגל הרפואי דרשה ממני הכרת הדרגות שקבעו את תפקידם והסמכויות שלהם. פניות במהלך המשא ומתן מול הסגל בדרישות שלי לאחות הלא נכונה נתקלו בבקשה שלהם לפנות לאחות הנכונה. בימים הראשונים די כעסתי ולא הצלחתי להבין את משחק התפקידים אצל הסגל הרפואי. הבנתי שעל מנת להצליח במטרת העל שלי, חובתי להכיר את ההיררכיה  במקום, למי עליי לפנות בנושאים מגוונים שנדרשתי לטפל ובעיקר לא להפעיל רגשות של תסכול מהתשובות. יש כאן כללי משחק אחרים, לא רק הדרגות קבעו במקום, גם לצבע המדים הייתה משמעות. 
הקצב של הדברים מתרחשים באיטיות מסוימת, כך נראה  לאדם שבא כמוני. בהתנהלות משא ומתן כאן באפריקה, אתה מבקש דבר כלשהו ועליך להבין שהדברים בוצעו על פי הבנתם והקצב שלהם. כל ניסיון שלך ללחוץ או לנסות לקדם בקצב מהיר יותר, עלול להיתקל בחוסר הבנה אף לעיתים בחוסר סבלנות. הבנתי שיש זמן אפריקה וצריך לכבד אותו. 
אחד הדברים שבחרתי לאמץ בהתנהלות המשא ומתן, הוא שנוצרים רגעים רבים של שתיקה. בתחילה זה הביך אותי וחשבתי שהצד השני לא מבין אותי ועליי להסביר את עצמי שוב. אבל לאט לאט הבחנתי שהשתיקה היא חלק מהשיחה באפריקה. הצד השני מקשיב, לא עונה מיד, שותק, בוחן את הדברים ורק אז עונה. 
דבר נוסף שבחרתי לאמץ בהתנהלות של המשא ומתן שלהם, הוא שאין כמעט התחייבות לזמנים מצדם. הם אומרים שדברים יתבצעו ומצפים במערכת האמון שנוצרה שכך יהיה - ללא הגדרה של זמן. 
אפריקה לימדה אותי מספר שיעורים לחיים. התנהלות משא ומתן ביבשת הענקית הזו מתנהל בקצב אחר. במהלך השיחות יש רגעי שתיקה ארוכים והתחייבות פחות משמעותית לזמנים. הבטחה שדברים יתבצעו אכן התקיימו רק בקצב שלהם.
למדתי מאנשי אפריקה שאדם הוא אדם. כולנו דומים, רק עם צרכים אחרים ונקודות מבט שונות. תודה לך אפריקה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: