יום שני, 16 בספטמבר 2019, ט"ז אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן אקדמיה במבשרת ציון

הפרדוקס התמידי

"התמודדו עם המציאות כפי שהיא, לא כפי שהייתם רוצים שתהיה", אמר ג'ק ולץ' | כיצד ניישם זאת הלכה למעשה?

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שרון בן דור

בוחרים בטוב, אפשר לחיות מתוך שמחה. טל': 054-2520015

Puni8@walla.com

אמנם יש דברים שאנחנו יכולים לשנות, אבל יש להכיר כי קיימים דברים רבים שאינם בשליטתנו ולעולם לא יהיו בשליטתנו, כמו מה אנשים חושבים עלינו והאם כל האנשים סביבנו יאהבו אותנו כל הזמן ולא חשוב מה נעשה. אנחנו כמובן נוכל להשפיע על מה שקורה אבל לא נוכל לשלוט במציאות שלנו.
והרי החדשות הרעות...
לא תמיד יאהבו אותנו ולא משנה מה נעשה ועד כמה נתאמץ כדי שזה יקרה, תמיד יהיה מישהו שתהיה לו ביקורת על מה שאמרנו או איך שהתנהגנו.
האם אנו חיים רק לפי מה שקורה סביבנו? מושפעים מכל דבר שמישהו יגיד לנו? ואם כן, אנו נדונים להיות למעלה או למטה לפי מה שאומרים לנו. אם יאמרו לנו מילים טובות ויחלקו לנו מחמאות - יעלו אותנו למעלה; ואם תגיע ביקורת - אז היא תגרום לנו להיפגע, להתרחק ואולי לכעוס.
האם אנו משלימים עם המציאות כפי שהיא? האם אנו מנסים לשנות את הדברים? האם אנו מתנגדים למה שקורה?
והרי החדשות הטובות...
יש לנו אפשרות לחשוב באופן מציאותי ולהתרכז במה שנכון וטוב לנו, ופחות להיות "עסוקים" איך ניתפס בעיני הזולת וכך נוכל לחיות חיים יותר שמחים ומסופקים.
האם נעז?

המקרה של י'

"אני עובדת בשתי עבודות", אמרה לי י' ,"ואין לי מספיק זמן לעצמי ואין לי כסף. את יכולה להבטיח לי טיפול מהיר?", היא שאלה.
מה יכולתי לענות על שאלה כזו עוד לפני שפגשתי אותה והבנתי במה מדובר? "תבואי לפגישה אחת ונראה מה הבעיה", עניתי.
אחרי הרבה ניסיונות של שתי נשים עסוקות, הצלחנו לקבוע.
י' התיישבה עם מלוא כובד משקלה על הספה (אני חייבת לציין שהיא צנומה אבל המשקל שמכביד עליה הוא משקל החיים שהיא חיה, הסתבר לי אחרי כמה דקות של שיחה).
"החיים שלי קשים, אני עובדת מבוקר עד ערב כדי לפרנס שני ילדים מתבגרים. האבא לא משלם מזונות. לאחרונה הבת שלי מתפרצת עליי שאני לא שואלת אותה איך היה בלימודים ואיך הסתדרה באוהל של הצופים כשיצאה לטיול. לטענתה, אני לא שואלת ולא מתעניינת בה והיא צודקת. אין לי דקה זמן לעצמי, לארגן את המחשבות שלי והיא רוצה שאתעניין בה. אני לא יכולה אני מאוד עמוסה פיזית ורגשית בסיום כל יום עבודה".
הבנתי אותה ואת הקשיים שהיא תיארה. הקושי לתפקד כמפרנסת יחידה וכאם אוהבת ודואגת.
"מה את עושה למען עצמך?", שאלתי אותה, "משהו שאת אוהבת במהלך השבוע או בסופי שבוע". היא חייכה חיוך מריר וענתה: "מקלחת בסוף כל יום עבודה ובסופי שבוע מנקה את הבית ומשתדלת להכין אוכל שהילדים אוהבים. רק הבת שלי מצליחה לערער אותי. ככה אף אחד לא מצליח".
עניתי לה: "רק האנשים הקרובים אלינו ביותר - אלו שאנו מחוברים אליהם רגשית - מצליחים לפגוע בנו ולטלטל אותנו כל כך. הרי אם זר ברחוב היה אומר לך משהו היית מתעלמת ממנו".

מה עושים? על קצה המזלג...

להבין שיש דברים שאנחנו לא יכולים לשנות אבל נשתדל להשפיע עליהם שייראו ויורגשו אחרת. מקשיבים למה שאומרים לנו. מנסים במעט, ביחסי לשנות את מה שאפשר לשנות בהתנהגות לאחר, למי שעומד מולנו ומבלי להיכנס למגננה ואז למתקפה. הרגש של מי שעומד מולנו הוא אמיתי והוא חזק ואל לנו לבטל אותו, ככלות הכול זו הרגשתו. בואו נשים לב ללב!
להבין שלא נוכל לשנות דברים מסוימים אצל אחרים וגם אצלנו וללמוד לקבל את המצבים השונים. לתת לעצמנו את מה שחסר לנו ולנסות.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: