יום שני, 01 ביוני 2020, ט' סיון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן אוכל במבשרת ציון

שני סיפורי דגים

אמנם ראש השנה כבר מאחורינו, וכבר ברכנו "שנהיה לראש ולא לזנב", אבל בכל זאת אספר לכם שני סיפורים על דגים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דוד רזניק

דוד רזניק, תזונאי קליני, מרצה ומחנך לאורך חיים בריא יותר. לתגובות ופניות 0525-419181 dietadavid@gmail.com דף פייסבוק havitashelashirim

הסיפור הראשון הוא מעשה שקרה בקליניקה: רייזי (שם בדוי, כיתר השמות במאמר) היא צעירה אמריקאית שעשתה עלייה, אבל לא התכוונה להשתקע, אלא לחזור לאחר תקופת מה לניו יורק. הפגישות שלנו התנהלו באנגלית. היא הגיעה אליי עם תלונה על כך שהיא רזה מידיי. עד כאן לא משהו מיוחד, כי על כל 20 אנשים שמגיעים כדי לרזות יש אחד שמתקשה להשמין. אלא שבמקרה של רייזי היו עוד עניינים – היא הייתה טבעונית, סבלה מהפרעות בעיכול והייתה גם בררנית קיצונית, מה שהקשה על מציאת מקורות של מזון מזין.

למעשה, הכול הצביע על כך שיש כאן מקרה של עיסוק יתר בכללים בכל הנוגע לאכילה. היא התמידה לבוא ונענתה להמלצותיי, שניתנו במשורה. בהדרגה המשקל עלה, כל חצי קילוגרם היה ניצחון קטן. בהדרגה גם הייתה סוג של הרפיה בכללים שהיא השיתה על עצמה עד כדי כך שיום אחד היא בישרה שהיא מצאה מקור לביצים שגודלו באופן הומאני ולכן סיפקו את הקריטריונים שלה וכך היא התחילה לאכול ביצים. עדיין התקשינו במציאת מקורות מספקים לחלבונים, כל כך הרבה דברים היו מחוץ לתחום מסיבות שונות. לאחר זמן מה נוסף היא הודיעה לי שייתכן שהיא תהיה מוכנה לטעום דג, אבל קשה לה המחשבה על כך. לרגע לקחתי על עצמי את התפקיד של המחנך ואמרתי לה באופן הכי מופנם, רציני ומחושב את המשפט הבא: "כאשר את אוכלת את הדג תודי לו בליבך על כך שהוא מציל את חייך".

הביקור הבא התנהל באופן רגיל. בין השאר שאלתי אותה אם היא אכן אכלה דג. "כן", היא חייכה. "וחשבת על מה שאמרתי לך'? "כן – It was a real Guru moment" – בתרגום חופשי – "זה היה רגע מואר". זו נשארה בליבי כאחת המחמאות הגדולות שקיבלתי כמטפל ואני חש בה עדות לכך שיש רגעים בהם ניתנת לי מעין מתנה להיות אפיק שדרכו מגיעה חוכמה יותר אינטואיטיבית ואמיתית מאשר אני מסוגל לה באופן רגיל.

בשביל הסיפור השני צריך לשנות אווירה. גיבור הסיפור הוא נאסר-א-דין, מעין וריאציה בוכרית-טורקית על ג'וחא או הרשל'ה, דמויות של ספק חכמים מופלגים, ספק טיפשים מוחלטים.

במסעו להודו פגש נאסר-א-דין חכם הודי והם דנו על סוגיות ברומו של עולם. התברר שהיוגי היה מסור לטיפוח הקשר לעולם הטבע וסבר שיש חיבור ואחדות בין בני אדם לבעלי חיים. "הצמחונות שלי ועבודתי הרוחנית רוממו אותי למדרגה כזו שבעלי חיים לא פוחדים ממני. ציפורים נוחתות על זרועי, צבאים מחככים בי את אפם וארנבות אוכלות מידי ללא חשש. אני בהחלט מסכים איתך", אמר נאסר-א-דין "ועבודתי הרוחנית רוממה גם אותי למדרגה גבוהה של קשר לעולם החי. למעשה דג הציל פעם את חיי". "אם בעל חיים הציל אותך ללא ספק הגעת אתה לדרגת קשר גבוהה מזו שלי ועליי עוד להעמיק ללמוד ולהתפתח כדי להגיע לרמה שלך. אם תואיל אשמח שתספר לי את סיפור המעשה כדי שייתן לי השראה בהמשך דרכי". "אשמח לעשות זאת" אמר נאסר-א-דין, "אבל קודם עליי להכירך יותר, על מנת שאוכל להיות בטוח שאתה מסוגל לספוג את התובנה העמוקה והנסתרת שסיפורי נושא איתו".

לאחר כמה שבועות של מדיטציה ולימוד משותפים החליט נאסר-א-דין להמשיך בדרכו. "בטרם ניפרד אהיה אסיר תודה אם תיאות לספר לי את סיפור המעשה על איך דג הציל את חייך" אמר היוגי. "אשמח לעשות זאת", אמר נאסר-א-דין, "אם כי לא בטוח שאתה תשמח כל כך. פעם הייתי בהתבודדות על שפת אגם קטן כאשר הצידה שהבאתי איתי נגמרה. הרעב שלי הלך והחמיר. ואז תפשתי דג שבשרו הספיק להאכיל אותי במשך שלושה ימים. השבח לאללה, חיי ניצלו. להתראות".

 

 

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: