יום חמישי, 16 באוגוסט 2018, ה' אלול ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן אוכל במבשרת ציון

אכילה מגדירה זהות, חלק ב'

נראה שעניין האכילה המגדירה זהות הוא מלכודת. זה נכון, אבל יש לזה גם את הפן ההפוך

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דוד רזניק

דוד רזניק, תזונאי קליני, מרצה ומחנך לאורך חיים בריא יותר. לתגובות ופניות 0525-419181 dietadavid@gmail.com דף פייסבוק havitashelashirim

תזכורת מן השבוע שעבר – הצגתי את המונח 'אכילה מגדירה זהות' – אכילה שהיא חלק אינטגראלי ממי שאני. זו יכולה להיות, לדוגמה, צמחונות או אכילה מרובה או אכילה של אוכל של עדה כלשהי או אוכל לאניני טעם וכו'.

יום אחד נכנסו אליי לקליניקה אחד אחרי השני שני מטופלים חדשים שדמו אחד לשני בכמה מובנים: שניהם גברים בגיל העמידה, שניהם נשלחו לרזות על-ידי הרופא, שניהם באו עם נשותיהם ושניהם טיפוסים עם קווי אישיות מאוד בולטים שניכרו לעין כבר מתחילת המפגש. האחד היה זרוק, לא אחראי, קצת מבולבל, עם סדר יום ללא שום סדר, עם שבוע מבולגן, תמיד חסר לו זמן והוא תמיד מבסוט ומרחף בשאנטי שלו ומלא בחיוביות ובקסם אישי. השני היה איש רציני, עצמאי עם הכנסה טובה, איש עסוק. הייתה לו משפחה גדולה והוא היה מארח באופן קבוע בסופי שבוע ואצלו אירוח היה דבר חשוב, משמעותי. והאירוח היה על רמה – הרבה מנות, אוכל עשיר ואיכותי, מגוון גדול, כמויות. כמובן שהאכילה אצל כל אחד מהם תאמה את האישיות. אצל הטיפוס הזרוק האכילה הייתה לא מסודרת באופן קיצוני, ימים שלמים בלי לאכול עד הערב – שוכח לאכול ואז יום עם ארוחת בוקר טובה וזהו. יש ימים שהוא מוזמן לאירוע ואז הוא אוכל, אבל כללית לא מרגיש רעב, מאוד מבולגן. השני אוכל באופן מוקפד ומסודר במשך ימות השבוע, אבל לאורך סוף השבוע יש אכילה מרובה, עם האורחים, עם יין, עם אוכל משובח. האמת היא שהייתי קצת במבוכה, כי היה ברור שכדי לשנות את האכילה לא מדובר על שינוי הרגלים (דבר קשה בפני עצמו) אלא הם יצטרכו לאכול בצורה שאינה תואמת את האישיות שלהם: הטיפוס הזרוק יצטרך להכניס סדר לאכילה שלו והטיפוס המארח יצטרך לקצץ את האכילה בסופי השבוע. אז איך אני, בסך הכול דיאטן, שבאו אליו כדי לקבל דיאטה, אמור ליזום כזה שינוי משמעותי בחייהם? בפועל ההתלבטות שלי לא ארכה זמן רב כי לגבי שניהם הייתה זו הפגישה היחידה – שניהם לא חזרו. בשני המקרים האלה אני נוטה לא לייחס לעצמי את האחריות על כך אלא לעובדה שהם לא היו בשלים לעשות שינוי (הרופא שלח) ושהמחיר היה גבוה – להכניס שינוי משמעותי באותם הרגלי אכילה שהיו חלק מהגדרת הזהות שלהם.

אז נכון שזה נראה, שעניין האכילה המגדירה זהות הוא מלכודת? נכון, אבל יש לזה גם את הפן ההפוך, כי הרי לכל מקל יש שני קצוות. אז - לכל המטופלים שלי, כמעט ללא יוצא מהכלל אני ממליץ לעבור לאכילה של דגנים מלאים. אני מסביר להם איך לעשות את זה ולמה זה חשוב ובדרך כלל זה עובר בלי הרבה קושי. אבל לפעמים הם רוצים הנחות – אולי רק האורז יישאר לבן? ומה עם לחמנייה לבנה אחת בבוקר? מדי פעם איזה קרואסון קטן הרי לא מזיק כל כך, נכון? נכון, אבל אני משתדל להתעקש. לא בגלל שזה כל כך קריטי אלא בגלל שאני רוצה שייווצר אצלם שינוי פנימי. אני רוצה שהם ירגישו שאכילת דגנים מלאים זה חלק ממה שמגדיר אותם: "אני מהסוג שאוכל רק דגנים מלאים". אם מגיעים למצב כזה, אין לכל דברי המאפה הלבנים כזה כוח משיכה ולא צריך שריר התאפקות כל כך מפותח כשעוברים ליד פינת המאפים בסופר. פשוט כי זו הופכת להיות לא אופציה בכלל כי "אני מאלה שלא אוכלים מאפים מקמח לבן". כך גם עם שימוש בסוכר. אם הם מגיעים למצב שהם מסתכלים ברכיבים וכשהם רואים 'סוכר' בתור אחד הרכיבים הם נמנעים, אני יודע שיש פה שינוי עמוק. למעשה, כל החלטה משמעותית שמקבלים בנוגע לתזונה בריאה, עדיף לה שתופנם לדרגה של הזדהות. זה לא שהפיתוי נעלם בהכרח, אבל הזיהוי שלי כ"אחד שלא אוכל X" הופך את ההתגברות למשהו הרבה יותר קל. "אכילה מגדירה זהות" הופכת לכלי עבודה, למנוף לשינוי.

נסו וספרו לי איך היה.ואם יש שאלות או נושאים שהייתם רוצים שאנסה להעלות כאן, כתבו לי בכתובת למטה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: