יום שישי, 19 באפריל 2019, י"ד ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 054-430-0186

זמן אוכל במבשרת ציון

מעגל השינוי (חלק ו' ואחרון)

מעגל השינוי הוא בסך הכול ניסיון ליצור מודל בנוי, שיטתי ומוגדר למשהו שאנחנו מכירים היטב מתוך החיים שלנו ושל אחרים – שינוי התנהגותי

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דוד רזניק

דוד רזניק, תזונאי קליני, מרצה ומחנך לאורך חיים בריא יותר. לתגובות ופניות 0525-419181 dietadavid@gmail.com דף פייסבוק havitashelashirim

הגיע הזמן לסכם את הסדרה הארוכה של המאמרים בנושא 'מעגל השינוי'. מדובר על מצב בחיים שבו אדם מתנהל בצורה שאינה מטיבה איתו ושינוי בהתנהגותו הוא הדבר הרצוי. דוגמאות מתאימות בתחום התזונה הן התמכרויות, כמו התמכרות למתוקים, התנהגות כפייתית כמו אכילה כפייתית, או הימנעות מפעולה מטיבה כמו לא ליטול ויטמינים כשצריך.
סקרנו את חמשת השלבים  שבמעגל – 'קדם הרהור', 'הרהור', 'הכנה', 'פעולה' ו'תחזוקה'. מפה העניין מתפצל לשתי אפשרויות של יציאה מהמעגל – 'סיום' או 'נסיגה'. אם מדובר בהתמכרות – אין סיום, רק תחזוקה וערנות אינסופיים. אם חלה 'נסיגה', שהיא למעשה יציאה מתוך 'מעגל השינוי', אפשר להיכנס מחדש לתוכו והפעם יותר מפוקחים, עם יותר ניסיון וחכמה ובתקווה בלי מטעני ציניות ודיבור פנימי מכשיל. 
מעגל השינוי הוא בסך הכול ניסיון ליצור מודל בנוי, שיטתי ומוגדר למשהו שאנחנו מכירים היטב מתוך החיים שלנו ושל אחרים – שינוי התנהגותי, גם כשאני יודע שהוא חשוב כרוך לעיתים רבות בקשיים: התקדמות ונסיגה, תקופות רעות ותקופות טובות, רפיון ופעלתנות, ייאוש ותקווה, אכזבה ועידוד. אם תיקחו התנהגות שלילית כלשהי שלכם ותנסו למקם את עצמכם על גבי 'מעגל השינוי' ביחס אליה, ייתכן וזה יעזור לכם להגיע לתובנות ואף חשוב מזה לשאול שאלות – איפה אני תקוע? מה מונע ממני להשתנות? מה יכול לעזור לי? 
הנושא הוא הרגלי אכילה כמובן, ואלה מהווים כר פורה לכל גווני הרגשות כלפי אוכל, בריאות ודימוי גוף. מטופלים שמגיעים אליי עברו כבר את השלבים הראשונים ב'מעגל השינוי' והגיעו לשלב ה'פעולה', אבל זה לא מבטיח שהם יישארו שם. יש כאלה שתוך כדי הפגישה הראשונה כבר מבינים שהם לא מוכנים לשנות דבר בחייהם. אחרים נעלמים בדרך ואין לי אפשרות לדעת האם המשיכו הלאה בכוחות עצמם או עם עזרה של מישהו אחר או שהם נסוגו לשלב ה'הרהור'. האם תיכף יגיע טלפון מהם – 'חזרתי' או שלעולם לא אפגוש בהם שוב?
יששכר (שם בדוי) הוא בחור צעיר, הנראה מבוגר לגילו. זה הטעה אותי בהתחלה והתייחסתי אליו לרגעים כאל בוגר בשעה שהוא בסך הכול תלמיד תיכון. יששכר הוא בחור עם תיאבון לחיים בכלל ולאוכל בפרט – נהנתן, חברותי, פעיל, עם שמחת חיים וגם מוטרד מעודף המשקל שלו. כבר צריך יותר מיד אחת כדי לספור את כמות הפעמים שהוא ירד ועלה, הצליח ונכשל, גילה איפוק והתיר רסן, נעלם והופיע, יצא מתוך 'מעגל השינוי' וחזר. אבל כל פעם הוא חוזר עם אותה נחישות ונכונות להסתער. "הייתה לי נפילה בגלל חג/אירוע משפחתי/חופשה/מבחנים/בעיות בחיים", הוא מספר, "אבל לפני שבועיים חזרתי למה שקבענו ואני אוכל עכשיו". וכאן בא תיאור של יום אופייני: "הפעם החלטתי לא לוותר לעצמי. אני חושב שירדתי קצת". הוא בחור מלא חן ואני מחבב אותו, אם כי הוא גורם לי כל פעם מחדש לתלוש את שערותיי, אבל גם להתפעל בקול רם מכך שהוא לא נשבר ולא מאבד את הרצון והציפיה שהפעם זה יצליח לו יותר.
אני שמח שהוא חוזר אליי, כי זה אומר שהוא סומך עליי, אבל אני חייב לשאול את עצמי מה מקומי בתהליך שלו? הוא הרי הגיע אלי עם ציפייה לקבל עזרה. אז חוץ מלהשמיע מילות עידוד והתפעלות כנים אני שובר את הראש כל פעם מחדש איך אני יכול לעזור הפעם. אני שואל את עצמי על מה לעבוד איתו היום? איזה חלק בו מתנגד ואיך אפשר לשכנע אותו? מה אני יכול להגיד שיכול לשרת אותו, להוות משענת ברגעים קשים? או אולי יש לי עצה פרקטית חדשה, משהו שהוא עוד לא התנסה בו שיתאים לו לעכשיו ושיעזור לו להישאר בתוך 'מעגל השינוי'. אבל הכי אני שמח לקבל ממנו השראה, ואני מקווה שגם אתם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
1
כתבות מאלפות
אזיטה גאגין | 12:16   16.02.19