יום ראשון, 26 בינואר 2020, כ"ט טבת ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 054-430-0186

מגזין במבשרת ציון

כמה אני אוהב בחירות

על אווירת הבחירות בימיה של מבשרת ציון כמעברה * על ימיה של מפא"י בשיא תפארתה ומה הייתה מנת חלקם של אלו שלא תמכו בה * פרק הבחירות מתוך הספר 'החיים באוהל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

ברוך מאירי

היו ימים שעונת הבחירות הייתה העונה הטובה ביותר בעבור תושבי המעברה, במיוחד בעבורנו, הילדים. אותנו לא עניינו אז מושגים כמו זכויות אזרח, שוויון הזדמנויות, ייצוג הולם ועמדות השפעה. לנו היה עניין אחר: האפשרות להיות 'ילדים עשירים', ולו לזמן קצר. זו הסיבה שאהבנו להימצא בסביבתו של אליהו סעדון. הוא היה אז 'מלך המעברה' - המלך של סקייה א'. אם בחופשות הקיץ העסיק אותנו בניקוי הבקבוקים הריקים במפעל האקונומיקה הקטן שלו, הרי בעונת הבחירות הוא שלח אותנו להדביק תמונות של דוד בן־גוריון בכל משטח שניתן היה להדביק עליו נייר. על בד האוהל קשה היה לעשות זאת, ובלית ברירה הסתפקנו בקירות העץ של צריף המועצה או של קופת החולים. במקביל, כמובן, גם הפצנו חומר תעמולה של מפא"י. גולת הכותרת הייתה ביום הבחירות, כאשר חילקנו את האות אל''ף - סימנה של המפלגה באותם ימים - בין המצביעים בקלפי. כיוון שהיינו נציגיו של סעדון, איש לא העז לפגוע בנו, הילדים, לרעה.

אליהו סעדון נהג לבוא למעברה שלנו כשכיסיו תפוחים, ואנו ידענו כי הם גדושים בשטרות של כסף. בתור ילדים הכמהים לכל פרוטה, היינו מזנקים כפנתרים לקראתו וקיבלנו עלינו את הוראותיו. כולן התחילו בתעמולה עבור מפא"י והסתיימו בה. כה להוטים היינו שיעסיק אותנו, ולא פעם התגלעו מחלוקות בינינו, הילדים. בבסיס המחלוקת ניצבה הסוגייה: מי זכה לרווח הגדול ביותר מידי סעדון וכיסיו הנפוחים? כך קמו 'אזורי בחירה' בקרב מחלקי הפתקים, ומה שהיה מקובל על עזרא ודוד, נדחה בידי משה ומנשה; ובין נעים לשלום ומנשה אי־אפשר היה לגשר.

ואליהו סעדון בענייניו. כאיש שידע את ערכו באותם ימים בעבור מפא"י, מפלגת השלטון, נהג כמי שמעברת סקייה א', וכמותה מעברת סקייה ב', נמצאות גם הן בכיסיו הנפוחים ממילא.

כך צבר האיש כוח והשפעה, וממילא נרקמו גם אגדות סביבו: על היותו בעל השפעה, מזיז עניינים, ומי שמילתו היא מילה.

אחת האגדות שמענו מפי בתו טובה, ז"ל, אותה אני מביא כאן כלשונה:

"באותם ימים עמד אבא בראש הוועד המקומי. הוועד לא היה אלא קומץ עסקנים שהוא ארגן והעמיד לרשותם אופניים, והם היו נעים מאוהל לאוהל, ושואלים את הדיירים אם הם חווים מחסור כלשהו. תושבי המעברה שלא זכו לביקורם של אנשי הוועד ניגשו בעצמם למשרדי הוועד, ושם שטחו את בקשותיהם: מצרכי מזון בסיסיים החסרים לבני הבית, טיפול רפואי שאינם זוכים לו במידה מספקת, בעיית התעסוקה המטרידה ואפילו עניינים שבינו לבינה.

"אבא וחבריו מהוועד לא יכולים היו להיענות אלא לחלק מזערי מן הבקשות, אבל העמידו פנים כמי שרצונם עז להתמודד עם כל בעיה. וכך נטלו על עצמם באחד הימים משימה: לספק מים לתושבים בסיוע של הצבא. כשהבינו כי בין אנשי הצבא והממשל אין מתלהבים רבים לרעיון, איימו לחסום את הכביש לתל־אביב. לימים חזרו על האיום של חסימת הכביש לנוכח מחסור במקומות תעסוקה, והוא פעל היטב. אבל שורש העניין היה בשיטה, והיא שיעבדה את חיי התושבים במעברה לצרכי המפלגה.

"באחד הימים יצא אבא מכליו כדי להיטיב עם 'נתיניו'. הוא נסע לבית המפלגה בתל־אביב, ושם ניסה לשדל בעבורם. משלא הצליח, הרים קולו, הלם בשולחן ותבע את מה שהאמין כי מגיע לתושבי המעברה 'שלו'. כמובן, הוא כרך את כל מה שביקש בטובתה של המפלגה, מפא"י. 'אם מה שנקבל לא מתאים למפלגה עכשיו, הרי ודאי שיועיל לה ביום הבחירות'. ומה בסך הכול רצה אבא אליהו מהמפלגה? עמודי חשמל. שאלו אותו במפלגה: 'אדון סעדון, בשביל מה לך עמודי חשמל? הרי במעברה אין חשמל ואין כל סיכוי שיהיה, בשנים הקרובות'. תשובתו של אבא הייתה כה אופיינית לאותן שנים: 'זה בסדר, ויהיה בסדר'. בקשתו נתמלאה.

"ואכן, באחד הימים הגיעה למעברה שלנו משאית עמוסה בעמודי חשמל. נהגה השרירי היה אמון על פריקת מטענה היקר. לידו ישב, כמובן מאליו, אבא הכול יכול. וכך בוצעה החלוקה: המשאית הגיעה לפתחו של האוהל. אבא ירד ממנה, ניגש אל ראש המשפחה, ושואל אותו: 'אתה מצביע מפא"י?' אם האיש השיב בחיוב, זכה בעמוד החשמל; ואם השיב בשלילה, אמר לו אבי ה'מוכתר': 'אז לא תקבל חשמל'. המשאית פסחה עליו והמשיכה בדרכה לאוהל הבא".

אם עדיין לא ברור, אעיר כי לאורך שנים רבות היו עמודי החשמל מוטלים חסרי שימוש בפתחם של האוהלים; אך בלא ספק, באותה שנת בחירות זכתה מפא"י ברוב קולותיהם של אנשי המעברה. מי שניסה לקומם את התושבים על סעדון, לא צלח. בחור צעיר בשם יצחק, הגיע מהקיבוץ לחופשה קצרה כדי לבקר את בני משפחתו הענפה, והבחין במעשה 'ההונאה'. הוא פעל כשליח ציבור: עבר בין האוהלים והכריז: "אל תאמינו לו, לסעדון. לא יהיה לכם חשמל. יהיו לכם רק עמודים ליד האוהל...".

אך הצעקה שלו התנדפה עם הרוח, וחשמל לא היה. רק העמודים המשיכו לנוח על משכבם, מנוחתם עדן.

גם זה היה משהו טוב באותם ימים רחוקים.

 

 על הכותב (בתמונה, באדיבות המצולם)

 החיים במעברה: מנקודת מבטו של ילד

לפני מספר חודשים, יצא לאור ספרו החדש של הסופר והעיתונאי, ברוך מאירי, תושב מבשרת ציון: 'החיים באוהל', ובו סיפורים רבים על חיי המעברה מנקודת מבטו של ילד. הספר, שאוייר על-ידי יצחק חייק, מבוסס על ספרו הקודם חיוך באוהל. וזו אכן רוח הדברים: ילד מקבל הכול בחיוך. את הקשיים חוו המבוגרים...

הספר 'נוגע' בעלייה הגדולה, בשנות החמישים, לישראל; עלייה שנשכחה בין דפי ההיסטוריה. זאת על אף תרומתה האדירה למדינה. טרח והביא בספרו את  החוויות האישיות. הספר, שיצא לאור על-ידי אגודת האקדמאים יוצאי עיראק, זכה לשבחים רבים. בין היתר של הסופרים לאה איני ואלי עמיר, שכתבו: "הספר ראוי להיות בכל בית וכתה".

המאמר שבעמוד זה הוא פרק מתוך הספר 'החיים באהל', הנושא את הכותרת: כמה אני אוהב בחירות. אכן, לתושבי המעברות בכלל, ולילדים בפרט, היו ימי הבחירות ימים של שמחה; ימים של הבטחות, שאמנם ברובן לא מומשו, אבל העניקו אשליה. "רכשנו אשליות במחיר מוזל", אומר ברוך מאירי.

ברוך מאירי נולד בבגדד בחג החנוכה של שנת 1940. כעבור שישה חודשים זכה לחוות את האירוע הטראומטי ביותר: הפרעות ביהודי עיראק, שגבו חייהם של 180 יהודים ולפציעתם של יותר מ-500. אירוע שזכה לכינוי: ה'פרהוד'. כלומר הפרעות.

בסוף שנת 1950 עלה ארצה יחד עם משפחתו שמנתה 11 נפשות. המשפחה הגדולה התגוררה באהל, ולאחר מכן בצריף ובשיכון, במעברת סקייה א'. אור יהודה כיום. האב יהודה, צורף במקצועו, החל לעבור – כשכיר – בחווה החקלאית הזרע, ליד מזבלת חירייה המפורסמת. בסוף שנת 1958 החל לעבוד, כנער שליח במעריב. זאת לאחר ש'נזרק' מבית הספר התיכון, בשל חוסר התאמה...

כעבור עשר שנים נשלח, הפעם כעיתונאי עם תעודה, לעבוד באילת. בשנת 1975 עבר לירושלים. בעבודתו העיתונאית כיסה מספר תחומים: פלילים, משפטים, בריאות, פנים ורווחה. הוא סיים את עבודתו במעריב כמנהל סניף ירושלים של העיתון.

במהלך השנים זכה ברוך מאירי, כעיתונאי וכסופר, במספר פרסים. ביניהם: פרס הספרות של עיריית אילת, פרס ע"ש אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח, פרס עובד ישראל ופרס אח"י. אגודת האקדמאים יוצאי עיראק.

כאמור, מאז פרישתו  ממעריב עוסקת מאירי בכתיבת ספרים. בין היתר יצאו לאור הספרים הבאים: 'חלום בין סורגים': סיפורם של אסירי ציון באתיופיה; 'מסאפי לצפת': סיפורו של אהרון נחמיאס והעלייה ממרוקו; 'מנהרות בבל לירושלים': סיפורם של יוצאי עיראק בעיר הקודש; 'גרעיני אבטיח': מסע וסיפורים לאורך חיי: מעיראק והעבודה במעריב.

עם פרישתו ממעריב, בשנת 2001, עבר קורס מדריכי ספורט במכון וינגייט. בכל השנים האחרונות הוא עוסק בספורט, ונמנה על נבחרת ישראל (המסטארס) בשחייה. נטל חלק בתחרויות שונות, בארץ ובחו"ל, ואף זכה במדליות רבות. ביניהן שתי מדליות במכביה האחרונה ובחורף השנה בשתי מדליות זהב.

         

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: